נועם ירושלמי על סוטה ו:ד:ב

שם (ה"ד) עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת אשה אומרה נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה ובגמ' גידל בר בנימין בשם רב כל מקום שהכשירו עדות האשה כאיש האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש ניתני עד אחד אמר נטמאת ואשה אמרה לא נטמאת אשה אמרה נטמאת ועד אמר לא נטמאת תני דבית רבי כן תני בשם ר' נחמיה הולכין אחר רוב העדות היך עבידא שתי נשים ואשה אחת עשו אותה כשני עדים ועד אחד הדא דתימר באשה ונשים אבל אם היו מאה נשים ועד א' כעד בעד אינון רב אדא בר אחוה אמר עד אחד נאמן לטמאותה ואין עד א' נאמן להפסידה כתובתה אמר רב חסדא מה טעם אמרו עד א' נאמן לטמאותה מפני שרגלים לדבר שמעון בר בא בשם ר' יוחנן כאן לא היתה שותה ובעגלה ערופה היו עורפין ורב אמר היתה שותה.

[והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהוא (ט"ס) בירושלמי ונתחלפו השורות (וכצ"ל). שמעון בר בא בשם ר' יוחנן כאן לא היתה שותה ובעגלה ערופה היו עורפין (פי' דמקשה אהא דתנן עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת לא היתה שותה ובעגלה ערופה תנן דעד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד אומר לא ראיתי היו עורפין) ובכאן צריך להיות רב אדא בר אחוה אמר עד א' נאמן לטמאותה ואין עד א' נאמן להפסידה פי' הא דאמרינן דעד א' נאמן לא שהוא כשנים דא"כ מ"ט אמרו עד אחד נאמן לטמאותה ואין עד א' נאמן להפסידה כתובתה אלא דודאי הא דהאמינתו התורה לא שיהי' נאמן כשנים אלא דהתורה האמינה לעד א) וע"ז אמר רב חסדא מה טעם אמרו עד א' נאמן לטמאותה מפני שרגלים לדבר (פי' אע"פ שדבר שבערוה צריך שנים אעפ"כ האמינוהו מפני שרגלים לדבר וא"כ ניחא דכאן בסוטה עד א' אמר ראיתי שנטמאת ועד א' אומר לא נטמאת ע"כ לא היתה שותה והוא דהא דעד אחד נאמן לטמאותה הוא מפני שרגלים לדבר ע"כ נאמן יותר עד א' האומר שנטמאת מעד אח' שאומר. שלא נטמאת אבל בעגלה ערופה שווין הם וע"כ היו עורפין וכל זה הוא אי אמרי' דעד אח' נאמן לטמאותה ואינו נאמן להפסידה וא"כ לא מהימן כשנים אבל אי אמרינן כמו דאמרי' בש"ס דילן בסוטה (דף ל"א) דאמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד א' הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים וא"כ כיון שהאמינה התורה כשנים וא"כ בעגלה ערופה נמי האמינה התורה כשנים וא"כ אין נ"מ בין סוטה ובין עגלה ערופה דבשנים אין נ"מ (וכמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (סי' כ"ג) דלא אמרי' מיגו בתרי ותרי והוא משום דמיגו לא יכול לסייעם יותר משני עדים ואפי' היו עמהם ק' עדים אין נאמנים יותר דתרי כמאה ומאה כתרי והבאתי שם ראיה מהירושלמי דכתובות (פ"ב ה"ה):

ובזה יתבאר הא דאמרינן הא דבש"ס דילן בסוטה ד' ל"א) ושם (ד' מ"ד) לא מחלקינן בין סוטה לעגלה ערופה והוא דלשיטת הש"ס דילן הוא כמו דאמר עולא כל מקום שהאמינה התורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של א' במקום שנים וע"כ אמרינן תני לא היה שותה ור' חייא אמר היה שותה ולר' חייא קשיא דעולא וע"ז משני לא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה וכן מקשה הש"ס בסוטה (ד' מ"ז) השתא דאמרת עד אחד מהימן אידך חד היך מצי מכחיש ליה והא אמר עולא כל מקום שהאמינה התורה עד אחד הרי כאן שניים ואין דבריו של אחד במקום שניים ומשני אמר לך עולא תני לא היו עורפין וכן אמר ר' יצחק תני לא היו עורפין ור' חייא אמר תני היו עורפין ולר' חייא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה וכן ביארתי בירושלמי ביבמו' (פ"ט ה"ד) עד אחד אמר מת ונשאת ובא עד אחד ואמר לא מת ה"ז לא תצא מפני שאמר משנשאת הא אם אמר עד שלא נשאת ונשאת תצא ובש"ס דילן ביבמות (ד' קי"ז) אמרינן טעמא דנישאת הא לא נישאת לא תנשא והאמר עולא כל מקום שהאמינה התירה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שניים ומשני הכי קאמר עד אחד אומר מת והתירוה להנשא ובא אחד ואמר לא מת לא תצא מהתירה הראשון והוא משום דהש"ס דילן סובר כעולא דכל מקום שהאמינה התורה עד אחד הרי כאן שניים כו' משא"כ לשיטת הירושלמי: