נועם ירושלמי על סוטה ו:ד:ד

עוד שם רב אמר היתה שותה (פי' שבכאן נמי צריך למתני במתני' דהיה שותה) וכמו שבעגלה ערופ' תנן דהיו עורפין מתניתא פליגא על רב עד אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היה שותה הא בעד אחד לא היה שותה פתר לה בפסולי עדות (פי' דהסיפ' מיירי בפסולי עדו') ואין בפסולי עדו' אמור סיפא שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא הי' שותה הא עד בעד היה שותה והאיך רב אמר היה שותה ר' יוחנן אמר לא היה שותה מתניתא פליגא על ר' יוחנן שנים אומרי'נטמאת ועד א' אומר לא נטמא' לא היתה שותה הא עד בעד היתה שותה פתר לה בפסולי עדות ואין בפסולי עדות אמור רישא עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת הי' שותה הא עד בעד היה שותה ואיך ר' יוחנן אמר לא היה שותה (ועיין מה שפי' הק"ע) מתניתא אמרין בשם שמואל בסתירה אחרת היא מתניתין (פי' דמיירי שאמר נטמאת לא באותה סתירה אלא לאחר כדי סתירה ר' זעירא בעי קומי ר' מנא מהו בסתירה אחרת היא מתניתא א"ל כן אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה בפני שנים אמר עד א' אני ראיתי' שנטמאת בתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה (כצ"ל) (פי' שאמר עד א' נטמאת בתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה (פי' שודאי נטמאת וע"כ אין לה כתובה לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה ופי' דנאמן רק שלא להשקותה ולא להפסידה וכמו שאבאר לקמן):

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהפי' כך הוא דאם עד אחד אומר אני ראיתי שנטמאת ועד אחד אומר לא נטמאת לא הי' שותה והוא מפני שרגלים לדבר וכמו שהבאתי הירושלמי תחילה דמה טעם אמרו עד אחד נאמן לטמאותה מפני שרגלים לדבר וע"ז אומ' לא הי' שותה משום דעד שאומר נטמאת נאמן יותר והא דתנן שנים אומרים לא נטמאת וא' אומר לא נטמאת לא הי' שותה וא"כ מוכח דעד בעד הי' שותה היינו אם שאומר שנטמאת לאחר כדי סתירה וא"כ אין רגלים לדבר ע"כ אם אחד אומר נטמאת ואחד אומר לא נטמאת הי' שותה

וע"ז אומר תחילה עד אחד אומר אני ראיתי שנטמאת בתוך כדי סתירה יש כאן עידי סתירה ועידי טומאה (פי' משום שרגלים לדבר וע"כ נטמאת בודאי) לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה (פי' שיש כאן סתירה ואינו יכול להשקותה דלענין שלא להשקותה הוא מהימן אפי' לאחר סתירה אבל לא שתצא בלא כתובה כיון שאין רגלים לדבר):

וע"ז אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה דאי לאו הכי לא הוי מצי לתרוצי הנ"מ בין אם העד בתוך כדי סתירה שאז מהימן בחד לגבי חד משום שרגלים לדבר משא"כ בלאחר סתירה דא"כ קשה דמ"מ כיון שקינא לה ונסתרה ובא הא' והעיד שנטמאת אפי' לאחר כדי סתירה וא"כ כיון שמ"מ אינה יכולה לשתות א"כ ממילא מפסדת כתובתה לב"ה וע"ז א"ל כן אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה וא"כ כיון דההן פירקא משקינא לה ונסתרה א"כ סתם לן תנא דאפי' לאחר קינוי וסתירה אפ"ה אסורה לבעלה משום שאינה יכולה לשתות אפ"ה יוציא ויתן כתובה וא"כ איפשר לתרוצי שיש חילו' בין אם נטמ' בתוך כדי סתיר' להא דאח' סתי' דבתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה משא"כ לאחר סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה וע"כ אינה יכולה לשהות ואפ"ה צריך ליתן כתוב' [ובזה מתורץ מה שלא הביא הרמב"ם החילוק זה כמו שהקש' הפ"מ דלפי שי' הש"ס דילן ליכ' לתרוצי הכי כיון דהש"ס דילן אינו מפרש המשנה דמיירי בשקינא לה ונסתרה אלא כמו שפירשו התוס' דמיירי קודם סתירה אבל לאחר סתירה א"כ ממילא מפסדת כתובת' וא"כ אינו סובר כהירושלמי דלאחר כדי סתיר' יש כאן סתירה ואין כאן טומאה כיון דהוי סתירה א"כ ממילא מפסדת כתובתה וע"כ לא הביא הרמב"ם לזה הירושלמי]

עוד שם בירושלמי היו שלשה א' אומר אני ראיתי שנטמאת בתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו והגיהו בהירושלמי ועכ"ז פירושיהם דחוק מאוד:

ע"כ נראה לי דהכי גרסינן בירושלמי היו שלשה א' אומר אני ראיתי שנטמאת בתוך כדי סתירה ויש כאן טומאה (פי' אפי' אם א' מכחיש אותו אפ"ה נאמן העד שאמר שנטמאת מפני שרגלים לדבר כמו שביארתי) לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה (והיא ט"ס) וצריך לגרוס לאחר כדי סתירה אין כאן סתירה ואין כאן טומאה (פי' ושותה) ובזה מתורץ מתניתין דחד לגבי חד נאמן בתוך כדי סתירה אבל לא לאחר כדי סתירה וע"כ כיון שמכחישים זה את זה ע"כ שותה והא דקאמר היו שלשה איפשר לומר שהוא (ט"ס וצ"ל) היו שנים (ומחמת דאמ' אח"כ בשלשה קאמר הכא נמי בשלשה) ואשמועינן דבתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה ולאחר כדי סתירה אין כאן סתירה ואין כאן טומאה ויכול להשקותה.

[ועוד איפשר לומר דנקט דווקא שלשה דאילו שנים א"כ כיון שמכחישין זה את זה א"כ חד מנייהו פסול וא"כ איך מהימן על הסתירה ואע"ג דמיבעי ליה אח"כ אי אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה היינו אי אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה או לא אבל מ"מ בעינן שנים עדים כשרים על הסתירה וע"ז קאמר שלשה וא"כ יש כאן שני עדים כשרים שמעידים על הסתירה והוא דלא קא מיבעי' ליה הכא אי אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה היינו משום דמיירי בהכחשה דחד לגבי חד והג' לא הכחישו וא"כ ליכא בזה משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דכיון דאינו מבורר מי הוא הפסול וכמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' מ"א) דכיון דאינו מבורר מי הוא הפסול ע"כ לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ועיין בספרי אבי הנחל (כ"ו) שהארכתי בזה וכן הבאתי שם ראיה מהירושלמי (פי"א דיבמות ה"ה) דכיון שאינו מבורר מי הוא הפסול ע"כ לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דאמרינן התם מהו שיעידו עדות ותעלה להם עדות אחת או ייבא כההיא דמר ר' זעירא מאחר שאם ימצאו עידים זוממין אין נהרגין ואין ההורג נהרג אף הכא כן (פי' דמיבעי' ליה בהני יולדות שנתערבו ואין מבורר מי הוא העבד אם העידו ביחד אם תעלה להם עדות וקאמר דאיפשר מאחר שאין בו דין הזמה דהא אינם יכולים להזמין שאינו מבורר מי הוא הכשר ומי הוא הפסול וע"כ פסולים לעדות והק"ע האריך שם הרבה שלא תקשה מהא דכיון נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה עיי"ש ושגה בזה ולא הביא התוס' דסנהדרין (ד' ל"א) ודב"ב (דף מ"א) שאם אין הפסול מבורר לא הוי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וא"כ הכא נמי אם היו שלשה וא' אומר נטמאת וא' אומר לא נטמאת כיון דאינו מבורר מי הוא הכשר ומי הוא הפסול ע"כ לא הוי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואע"ג דמאמינים לעד דאומר דנטמאת משום דרגלים לדבר אפ"ה לא נפסל הב' והיינו דוקא אם היו שלשה אבל אם היו שנים א"כ אע"ג דאינו מבורר מי הוא הפסול אפ"ה כיון דבודאי אחד מהם פסול א"כ ליכא שנים שיעידו על הסתירה וע"כ קאמר שלשה]:

עוד שם היו שלשה א' אומר אני ראיתי שלא נטמאת בתוך כדי סתירה מה את עבד לה כעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה או תתקיים העדות בשאר א"ר אבימי מכיון דאת אמר בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מודה הוא הכא שתתקיים העדות בשאר מפני שרגלים לדבר [והוא כמו שביארתי דמיירי שהעד שאמר לא נטמאת הוכחש משנים וא"כ נתברר שהוא הפסול וע"כ מיבעי' ליה אי בטלה מקצתה בטלה כולה או לא אבל בשנים לא נתברר מי הוא הפסול וע"כ לא שייך בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו שהבאתי תחילה מהתוס' דסנהדרין ודב"ב ועוד דבשנים א"כ ליכא עידי סתירה כלל כיון דא' מהם פסול א"כ ליכא שנים שיעידו על הסתירה דהא א' מהם פסול וא"כ אפי' אי לא הוי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מ"מ ליכא שנים שיעידו על הסתירה וע"כ קאמר היו שלשה וא"כ שנים שמעידים על הסתירה. אך שמבעי' ליה אי הוי עדות שבטלה מקצתה או לא וע"ז א"ר אבמרי מכיון דאת מר בעדות שבטלה מקצתה והוא (ט"ס וצ"ל) אף דאת מר בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מודה הוא שתתקיים העדות בשאר מפני שרגלים לדבר]: