נועם ירושלמי על סוטה ד:ד:ב

שם (ה"ד) אשת כהן שותה ומותרת לבעלה כו' אמר ר' יצחק כן אנן קיימין כששתת ולא היו המים בודקין אותה שלא תאמר הואיל ואין המים בודקין באנוסה אלא במפותה וזו אנוסה היא מה אנוסה שבכהונה כרצון שבישראל לפום כן צריך מימר מותרת לביתה (צ"ל) ואנוסה שבכהונה כרצון שבישראל לפום כן צריך מימר מותרת לביתה (או שצ"ל אח"כ וכצ"ל הואיל ואין המים בודקין באנוסה אלא במפותה וזו אנוסה היא לפום כן צריך מימר מותרת לביתה ואח"כ צריך לגרוס מה אנוסה שבכהונה כרצון שבישראל ומניין שאונסין פוסלין בכהונה כאשת איש מה אם שרצים הקלים עשה בהן את האונס כרצון סוטה חמורה לא כש"כ תני ר' יעקב בר' אידי קומי ר"י ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת פרט לאונסין מה את שמע מינה א"ל מה תחת אישך לרצון אף כאן לרצון.

והנה הפ"מ הקשה דא"כ בישראל נמי לפסול אונס דהרי אין חילק בטומאת שרץ בין כהן לישראל וצ"ל דעיקר אדרשא דלקמן סמיך עכ"ל:

ולי נראה לבאר דהא דבעי בירושלמי מה אנוסה שבכהונה כרצון שבישראל (לפי הגהתי (וכן הא דאמר ומניין שאונסין פוסלין בכהונה כאשת איש מה אם שרצים הקלים עשה בה את האונס כרצון כו' דזה לא קא מיבעי' לי' אי אונס כשר בכהונה דהא אמרי' ביבמו' ובכתובות (ד' נ"א) והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה אסורה ואיזו זו אשה כהן אלא דקא מיבעי' לי' אם אנוסה שבכהונה הוא כרצון שבישראל דהיינו לענין שיהא לוקה עליו משום טומאה כמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ו) אמר רבא אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עלי' משום זונה משום טומאה לא אלא אימא אף משום זונה וע"ז אומר מה אנוסה שבכהונה כרצון שבישראל (פי' אם עובר עלי' משום טומאה ג"כ כרצון שבישראל דעובר עלי' משום טומאה והנ"מ ביה דודאי דודאי דאם היא אשת כהן כיון דכתיב והיא לא נתפשה ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה אסורה ואיזו זו כו' בודאי דאסור' אך אם הי' אשת ישראל ונבעלה באונס סובר הירושלמי דתלוי בזה דאם אונסין שבכהונה כרצון שבישראל א"כ נפסלה לכהונה ג"כ אבל אם אונסין שבכהונה לא הוי כרצון שבישראל אלא דכתיב והיא לא נתפשה א"כ מוכח מזה דבאשת כהן אסורה אבל לא אם הי' אשת ישראל) וע' בבעל המאור ביבמות (ד' נ"ו) שכתב דעד כאן לא פליג רבה אלא באשת ישראל מתוך שהותרה לבעלה אבל בשאר חייבי כריתות ובכל שנבעלה לפסול לה מודה דאפי' באונס מפסלא כמעש' דתינוקת שירדה למלאות מים מן העיין ונאנסה והא דאמר רבא ביבמות (ד' ל"ה) הכי קאמר אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלה מן הכהונה דבי כו' רבא הוא דקאמר ולא רבה מדקא מתרץ למתניתין אליבא דרב עמרם והכא הוא רבה):

וע"ז אומר ומניין שאונסין פוסלין בכהונה כאשת איש וכן אמרינן בירושלמי (פ"ג דיבמות ה' י"ב) אם הי' כהנת נפסלו מן הכהונה אמר ר' יוסי זאת אומרת שהאונסין שבכהונה כאשת איש והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' ל"ה) ואם היו כהנות כו' אימ' כו' אם הי' נשי כהני אין נשי ישראל לא והאמ' רב עמר' הא מילתא אמר לן רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתניתין אשת ישראל שנאנסה אעפ"י שמותרת לבעלה פסולה לכהונה אמר רבא הכי קאמר אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מן התרומה כו' וע"ז אומר אם היו כהנות נפסלו מן הכהונה אמר ר' יוסי זאת אומרת שהאונסין שבכהונה כאשת איש והוא דמפרש למתניתין כמו דמפרש רבא אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מן התרומה:

וע"ז אמר ר' יוסי זאת אומרת שהאונסין בכהונה כאשת איש (פי' אעפ"כ שנשואות לישראל ולא לכהן אפ"ה נפסלה מן הכהונה) והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ו) א"ר עמרם הא מילתא אמר לך רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתניתין אשת ישראל שנאנסה אעפ"י שמותרת לבעלה פסולה לכהונה ותנא תונא וכן הבא על אחת מכל עריות האמורות בתורה או פסולות מאי וכן מאי לאו לא שנא בשוגג לא שנא במזיד לא שנא באונס ולא שנא ברצון לא מאי וכן אהעראה:

וע"ז אומר מניין שאונסין פוסלין בכהונה כאשת איש (פי' אפי' אם הי' בעלה ישראל ואפ"ה אם נאנסה פסולה לכהונה) וע"ז אומר מה אם שרצים הקלים עשה בה את האונס כרצון סוטה חמורה לא כש"כ ולא קשה מה שהקשה הפ"מ דא"כ אפי' באשת ישראל נמי דזה אינו דכיון דבאשת ישראל מותרת באונס לא שייך טומאה אבל בכהן כיון שבאונס נמי אסורה ע"כ אומר דלענין כהן אפילו נאנסה נמי שייך טומאה כמו ברצון שבישראל וע"ז מביא ראי' דעל אונסין שייך טומאה ע"ז אומר ומה אם שרצים הקלים עשה בה אונס כרצון סוטה חמורה לא כש"כ וע"כ כיון שאסורה לכהן באונס אם היא אשתו ע"כ אפי' באשת ישראל נמי שייך טומאה לכהן:

וע"ז אומר תני ר' יעקב בר אידי ואת כי שטית תחת אישך ונטמאת פרט לאונסין (פי' אם היא אשת כהן אין הכהן משביעה על זה) ועל זה אומר מה את שמע מינה (פי' כיון שאומר דאונסין שבכהונה הוא כרצון שבישראל וא"כ שייך טומאה אפי' באונס ג"כ] ע"ז אומר א"ל מה תחת אישך לרצון אף כאן לרצון וע"כ אינה משביעה על האונס וע"ז קמ"ל מתניתין אשת כהן שותה ומותרת לבעלה שלא תאמר הואיל ואין המים בודקין באנוסה דהא השבועה הוא דואת כי שטית תחת אישך ונטמאת וכמו שאומר בירושלמי דואת כי שטית תחת אישך ונטמאת פרט לרצון דמה תחת אישך לרצון אף כאן לרצון אפ"ה מותרת לבעלה כהן ולא חיישינן לאונס [ולפ"ז אפשר לומר הא דאיתא אח"כ בירושלמי (ה"ה) ביאת פסולין מניין שהיא פוסלת וזה אינו שייך התם וע"כ נראה דצריך לגרוס הכא דביאת פסולין מניין שהיא פוסלת (פי אפי' באונס דהא אי אמרי' דאשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה א"כ הא דתנן ביבמות (ד' נ"ג) וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה או פסולות כגון אלמנה לכה"ג הוא לענין אונס וכמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ו) אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה פסול' כו' מאי וכן מאי לאו לא שנא בשוגג לא שנא במזיד ולא שנא באונס ולא שנא ברצון וע"ז קאמר ביאת פסולין מניין שפוסלת ואפי' באונס ועוד כמו שהוכיח הבעה"מ מהא דכתובות (ד' י"ט) דמעשה דתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה כו וע"ז אומר ביאת פסולין מניין שהיא פוסלת פי' אפי' באונסין וע"ז אומר אנן קיימין אם באשת איש חמורה היא (פי' וע"כ הוי טומאה אפי' באונס ג"כאם באלמנה לכה"ג כבר כתוב והביא האיש את אשתו אל הכהן (והנה זהו ט"ס וצ"ל) אם באלמנה לכה"ג כבר כתוב ולא יחלל זרעו וע"כ כיון שמחלל זרעו א"כ הזרע מחולל אפי' באונס דהא לגבי הזרע אין נ"מ אם היא באונס או ברצון וע"ז אומר הצד השוה שבהם את שזרעו פסול ביאתה פוסלת ואת שאין זרעו פסול אין ביאתו פוסלת ואלו הן בן ט' שנים ויום א' אך לפי זה משמע מהירושלמי דיותר יש לומר באחת איש דפסולה לכהונה מבחייבי לאוין וזהו שלא כדברי בעה"מ לשיטת הש"ס דילן דבחייבי לאוין בודאי נפסלין אפי' באונס והא דאמר רב עמרם הא מילתא אמר לן רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתני' אשת ישראל שנאנסה אעפ"י שמותרת אסורה לכהונה אשמועינן רבותא דאעפ"י שמותרת לבעלה ישראל אסורה לכהונה אבל בחייבי לאוין בודאי שפסולה לכהונ' אפי' באונס ולפי מה שביארתי הירושלמי פשיטא לי' טפי דבאשת איש החמורה ע"כ פסולה אפי' באונס אלא אפי' בחייבי לאוין נמי פסולה באונס ויש לדחות והוא דלפי שיטת הש"ס דילן ביבמות הוא ודאי דטומאה הוא אפי' באונס רק דללישנא קמא חייב אפי' משום זונה וללשנא בתרא אינו חייב עלי' באונס משום זונה זהו דוק' באשת כהן והירו' שמביא ראי' תחילה דאיכא טומאה אפי' באונס היינו באשת ישראל שנאנסה אם פסולה לכהונה מחמת שאונסין פוסלין בכהונה כאשת איש וע"כ מביא ראיה משרצים הקלים שעשה בה אונס כרצון וכמו שביארתי ודו"ק]: