נועם ירושלמי על סוטה ב:ה:ה

(ה"ו) ששומרת יבם שזינתה ר"א אומר מותרת לביתה ריב"ל אמר אסורה לביתה רבנן אמרין א"ר מנא לא כן אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר"א שומרת יבם שמתה מותר באמה. הנה המפרשים נדחקו בזה [ולי נראה שצ"ל ר' אלעזר אמר אסורה לביתה ריב"ל אמר מותרת לביתה רבנן אמרין אמר ר' מנא לא כן אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר"א שומרת יבם שמתה מותר באמה והוא כמו שביארתי ביבמות שלשיטת הירושלמי דיש זיקה היינו דווקא אם באה לידי חליצה או יבום אבל אם לא באה לידי חליצה בטלה זיקתה למפרע וכמו שביארתי בכמה מקומות ביבמות דהא דאמר ר' ינאי נמנו וגמרו שאין קדושין תופסין ביבמה היינו דווקא אם באה לבסוף לידי חליצה ויבום וכמו דאמרינן שם (בפ"ק דיבמות) הכל מודים בצרה שהוא חייב קידש א' מן השוק את אחת מהן ובא היבם וחלץ לה ובא עליה נפקעו ממנה הקידושין (והוא משום דאיגלאי מילתא למפרע דיש זיקה) חלץ לחבירתה ובא עליה למפרע חל עליה קידושין וא"כ כיון שאיפשר שתמות או שלא יחלוץ לה א"כ בטלה זיקה למפרע וא"כ אמאי סובר ר"א דאסורה לביתה וע"ז משני בגין דתנינן זה הכלל כל שתבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה מה תנא הדא מתניתין לא רבנן ולא ר"ע אלא כיני מן דמר מותרת לביתה רבנן דלא כר' עקיבא ומאן דמר אסורה לביתה ר' עקיבא דלא כרבנן (פי' דלר"ע שסובר דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ כיון דלא תפסי בה קידושין ע"כ אסורה לביתה ולא דמי להא דר' ינאי סובר דנמנו וגמרו שאין קידושין תופסין ביבמה דלר' ינאי הטעם משום זיקת יבמין והיינו דווקא אם קידש ואח"כ חלץ לה ע"כ פקעי ממנה הקידושין אבל בתחילה הוא בספק דילמא לא אתי לידי חליצה ויבום וכמו דפריך לא כן א"ר יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה (ולא כמו שיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' י"ח) דזיקה בכדי לא פקעה) וע"כ כיון שהוא משום זיקה ע"כ שומרת יבם שזינתה מותרת לביתה דבשעת הזנות לא הוי כאשת איש משום דילמא לא יבוא לבסוף לידי חליצה או יבום) וכמו דאמרי' לקמן א"ר ינאי שומרת יבם שזינתה מותרת לביתה והתוס' כתבו בסוטה (דף י"ח) לפי הירושלמי משמע דפליג ר' ינאי אר' ינאי הא דאמר ביבמות (דף צ"ב) א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו אין קדושין תופסין ביבמה גרסי' הכא בירו'א"ר שמואל לא כן א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו אין קדושין תופסין ביבמה ולפי מה שביארתי דלשיטת הירושלמי תלוי הזיקה שיהיה לבסוף אי אתי לידי חליצה ויבום וע"כ זינתה מותרת ואמרינן לקמן ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו מעשה היה וכהנת היתה והתירוה לביתה דאע"ג דחייבי לאוין הוי לכ"ע אפ"ה כיון דלא הוי זר אצלה מעיקרא ע"כ מותר אפי' בכהנת ג"כ משא"כ לר"ע שסובר דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ אינו תלוי מה שיהיה לבסוף וע"כ כיון דממזר נמי הוי ע"כ בודאי אם זינתה אסורה לביתה וע"כ הא דתנינן תמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה כו' ושומרת יבם אתי כר"ע וע"כ אמר ר"א (לפי הגהתי) דאסורה לביתה ודו"ק]: