נועם ירושלמי על סוטה ב:ה:ז

שם לא שהי' ר"מ אומר המים בודקין אותה מעכשיו אלא המים פקודין בה כשתטמא בודקין אותה למפרע תורת הקנאות תורת העולמים זו אין האשה שותה ושונה אמר ר' יודה העיד נחמי' איש שיחין את ר' עקיבא האשה שותה ושונה אמר ר' עקיבא אני אפרש מאיש א' אין האשה שותה ושונה משני אנשים האשה שותה ושונה:

והנה הפ"מ פי' תורת הקנאות תורת העולמים כלומר דנוהגות לדורות קאמר כו' והק"ע פירש תורת העולמים שאינם צריכים להשקותה עוד זו אין האשה שותה ושונה (פי' הפ"מ דזאת הוא שאין האשה שותה ושונה) ולי נרא' לפרש דקאמר תורת הקנאות תורת העולמים דהיינו לדברי ר' מאיר שאומר שהמים בודקין אותה על להבא ע"ז אמר תורת הקנאות תורת העולמים וע"ז אומר זו אין האשה שותה ושונה (פי' ר"מ שסובר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא א"כ בודאי דסובר דאין האשה שותה ושונה וכמו שכתב המ"ל ברמב"ם (פ"א מה' סוטה) שהרב מהרי"ט מקשה דמאחר דקיי"ל כר' מאיר דהוה משביע על העתיד והמים בודקין אותה לעתיד א"כ מאי האי דאיפליגו בפ"ב דסוטה (ד' י"ח) אם האשה שותה ושונה ואנן קייל"ן דבבועל אחר חוזר ושונה דלמאי הלכה חוזר ושונה הא אם אמת הדבר שנטמאה בקינוי שני' היו המים בודקין אותה משום שתי' ראשונה וא"כ מה יתן ומה יוסיף שתי' שניה וע"ז אומר זו אין האשה שותה ושונה (פי' דלדברי ר"מ שאומר דהמים בודקין אותה על לעתיד א"כ בודאי דסובר דאין האשה שותה ושונה) (וכפי' הק"ע) ואפשר לומר דהירו' אזיל לטעמי' דהנה המ"ל האריך בזה ליישב קושית המהרי"ט וכת' דמים אלו כל שנשתו כדין שאם הי' טומאה באותו סתירה היו בודקין אותו אז יש להם כח שאף אם היתה טהורה באותו פעם אם חזרה ונטמא' היו בודקין אותו על הטומא' השני' אבל אם בפעם הא' נישתו שלא כדין כגון שהיו עדי' באותו טומאה ולפיכך לא בדקוה א"כ אפי' חזרה ונטמאת ובאותה טומאה לא היו עדים אין המים בודקין הטומאה השניה ולפיכך חוזר ומשקה אותה משום דאמר על הטומאה ששתתה פעם ראשונה היו עדים בדבר ולפיכך אזדא לי' סגולת המים ולפיכך לא בדקוה אף מטומאה שני':

וזה הוא לשיטת הש"ס דילן דאמרינן בסוטה (ד' ו') דאמר רב ששת סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה מ"ט דאמר קרא ועד אין בה דליכא דידע בה לאפוקי הא דאיכא דידע בה ואמרינן שם תני' כוותי' דרב ששת ולאו מטעמי' טהורה ולא שיש לה עדים במדינת הים אבל בירושלמי (פ"ג ה"ה) אמרינן ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא זו טהורה לא שבאו לה עדי' ממדה"י שהיא טמא' כו' א"ר יצחק כן אנן קיימין כששת' ולא בדקו אותה המים שלא תאמר עידי שקר הן לפיכך לא בדקו אותה המים אתא מימר לך שאין המי' בודקין באשה שהיא אסור' לביתה. ונ"ל דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דאפי' יש לה עדים במדינת הים נמי אין בודקין דהא בירושלמי לא קאמר שיש לה עדים במדינת הים אלא שלא באו לה עדים שהיא טמאה משמע דווקא כשבאו ועוד דלפי הטעם שאומר שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לביתה משמע דווקא אם באו עדים שהיא טמאה וע"כ כיון שאסורה ע"כ אין המים בודקין אותה וע"כ אפי' באו עדים אחר ההשקאה אעפ"כ כיון דקמי שמי' גלי' שיבואו עדים ע"כ אין המים בודקין אותה דבלאו"ה תהי' אסורה וע"כ אין המים בודקין אות' וא"כ אם לא באו עדים אף שיש לה עדים במדינת הים נמי המים בודקין אותה לפי שיטת הירושלמי א"כ ליכא למימר דאפי' לר"מ שותה ושונה (פי' דלדברי ר' מאיר שאומר דהמים בודקין אות' על להבא א"כ סובר דאינו שותה ושונה:

[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ח דשבועות ה"ב) ר' יוחנן בעי שבועת סוטה מהו שחייבין משום שבועת ביטוי מה נן קיימין אם בשוגגת בעבירה ובשבועה אין כאן סוטה אם במזידה בעבירה ובשבועה אין כאן קרבן אתי דרב כר' עקיבא ואין יסבור כר' ישמעאל (פי' דאינו חייב אלא על העתיד לבוא) אתי היא דר"מ אמר אמן שלא נטמאתי שלא אטמא כו' ועיין מה שביארתי ע"ז בספרי שפת הנחל (דרוש ה'). ולכאורה יש לדקדק קצת דכיון דהקשה תחילה דעל לעבר לא מצי למיבעי' דאם בשוגגת בעבירה כו' אין כאן סוטה אם במזידה בעבירה כו' אין כאן קרבן א"כ ה"ל למימר דהאיבעי' הוא בלהבא אפי' לר"ע אם סובר כר' מאיר דהא ר"ע מחייב בשניהם בלעבר ובלהבא אלא ודאי דר"ע לא מצי סבר כר"מ דהא בברייתא שמביא הירושלמי תני א"ר עקיבא אני אפרש מאיש א' אין האשה שותה ושונה מב' אנשים האשה שותה ושונ' א"כ לא מצי סבר ר"ע כר"מ שהמים בודקין על להבא ג"כ א"כ למאי צריך שתשתה עוד הא המים בודקין על להבא ג"כ אלא ודאי דסובר ר"ע דלא כר' מאיר ע"כ אמר אין יסבור כר' ישמעאל ור' ישמעאל יסבור כר"מ (ויש לדחות דהירושלמי אינו מחולק עם הש"ס דילן וע' בסוטה (ד' ו') בתוס' ד"ה משבאו כו' מספקא לרבי אי דוקא נקט שנים אבל עד אחד לא ועיין בתוס' בשבועות (ד' ל"ב) ובמ"ל ברמב"ם שם ובמ"א יתבאר]: