נועם ירושלמי על שבועות ו:א:ה

עוד שם ר"י אמר הטוען לחבירו טענת גנב אינו חייב עד שיודה מקצת וכל חברוי פליגין עילוי מה מקיימין כל חברוי כי הוא זה בטוענו ממון אם טוענו ממון בדא ישלם שנים לרעהו ועירובי פרשיות יש כאן אמר ר' זירא אינו חייב עד שיהא בכפירה שתי כסף חוץ מההודאה אתי' כחברוי דר"י (ופי' הפ"מ אמתני' קאי דקתני ואם אין הודאה ממין הטענה פטור דילפינן מדכתיב כי הוא זה שצריך שתהא ההודאה ממין זה שהוא טוענו וזהו כחברי' דר' יוחנן דלעיל דפליגי עלי' וס"ל דעירוב פרשיות כתיב כאן וכי הוא זה אמלוה קאי):

והנה הפ"מ שגה בזה שהפי' הוא דאתי כחברי' דר' יוחנן (פי' דכיון דאמר ר' זירא דאינו חייב עד שיהא בכפירה שתי כסף חוץ מהודאה א"כ פליג על ר' יוחנן דאמר דהטוען טענת גנב אינו חייב עד שיודה מקצת והוא דהא דאמר ר' זירא דבעינן כפירת שתי כסף חוץ מההודאה הוא משום דסובר דכיון דכתיב כסף או כלים וזה קאי אכפיר' וע"כ בעינן שתי כסף חוץ מההודא' דההודא' הוא משום דכתיב כי הוא זה והא דכתיב כסף או כלים דהיינו כפירת שתי כסף בשומרין הוא משום דבשומרין לא בעינן הודאה וע"כ סגי בכפירת שתי כסף בשומרין וא"כ ממילא מוכח מזה דבעינן כפירת שתי כסף חוץ מההודאה דהא התם ליכא הודאה וע"כ סובר ר' זירא דאינו חייב עד שיהא בכפירה שתי כסף חוץ מההודי' וע"ז אומר אתי' כחברי' דר' יוחנן דבטוען טענת גנב לא בעינן הודאה וא"כ מוכח מזה דכפירת שתי כסף חוץ מההודאה. אבל כר' יוחנן דסובר דבשומרין נמי בעינן הודאה ח"כ לא מוכח דבעינן כפירת שתי כסף חוץ מההודאה דילמא עם ההודאה דהא בשומרין נמי בעינן הודאה וע"ז אומר אתי' כחברי' דר' יוחנן (פי' דפליגי עלי' וסברי דבטוען טענת גנב חייב אפי' לא הודה במקצת):

ולפי זה נתבאר במה שכת' הפילפולא חריפתא על הרא"ש שכתב הרא"ש (ספ"ז דשבועות) והוא שיש כפירת טענה שתי כסף שחושדו שעיכב משלו שתי כסף (והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' מ"ח) אמר רב יוסף בר מניומי אמר ר"נ והוא שיש טענה בינייהו שתי כסף כמאן כשמואל והתני ר' חייא לסייע לרב אימא כפירת טענה כרב) וכתב ע"ז (בפ"ח) מי שעיכב משלו שתי כסף ע"כ לאו דווקא אלא גם פרוטה קאמר דהא אמרו כפירת טענה שתי כסף ש"מ דכפירה היא שתי כסף מלבד ההודאה נמצאת אומר שהטענה הוא יותר וכדאיתא ר"פ הדיינים וא"כ לפי מה שכתב הש"ך בחו"מ (ס' צ"ג) שדעת הרא"ש דאין צריך הודאה א"כ סגי בכפירת שתי כסף לבד ועיין בש"ך בחו"מ (ס' צ"ג):