נועם ירושלמי על שבועות ו:א:ז

עוד שם מנה לי בידך אין לך בידי פטור אפילו כמה לי בידך אין לך בידי פטור אלא כיני מנה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב ועיין בפ"מ שנדחק בזה ולי נראה (שהוא ט"ס וצ"ל) כיני מנה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור והוא דפריך על הא דתנן מנה לי בידך אין לך בידי פטור אפי' כמה לי בידך אין לך בידי פטור (פי' דלמאי קתני מנה לי בידך ה"ל לומר חייב אתה לי והוא אומר איני חייב לך פטור ולמאי קאמר מנה לי בידך ועל זה אומר אלא כיני מנה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור והוא דמנה לי בידך הוא בדווקא מאה דינרים וא"כ כשאמר אין לך בידי אלא פרוטה לא הוי ההודאה ממין הטענה וע"כ תנן מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב משום דהוי הודאה במקצת ממין הטענה ועיין בשבועות (ד' ל"ט) אמר לך שמואל מי סברת שוה קתני דווקא קתני מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו (ואין לפרש כמו דאי' בירו' דמנה יש לי בידך ואין לך בידי אלא פרוטה חייב והוא משום דשוה קאמר דא"כ מאי קמל"ן בסיפא דמנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב ע"כ נרא' לי להגיה אלא כיני מנה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור וכמו שביארתי:

עוד שם רב ור' יוחנן תרויהון אמרין והוא שהלוהו בעדים אבל אם הלוהו שלא בעדים יכול מימר ליה הלויתני ונתתי לך מחצה אמר ר' יודן אין אומר בממון מאחר מאחר דיכיל מימר לו לא הלויתני יכיל מימר ליה הלויתני ונתתי לך חציים (פי' דרב ור' יוחנן דאמרי תרווייהו דדוקא אם הלוהו בעדים ע"כ לא אמרי' מיגו דאי בעי הוי כפר הכל דאין אדם מעיז אך ה"מ דוקא אם הלוהו בעדים לא אמרי' מיגו כיון דאיכא דררא דממונא שהי' חייב לו בודאי אבל אם יש מיגו דלא לוה כלל דהיינו אם הלוהו שלא בעדים: דאם יאמר שלא לוה כלל לא הוי דררא דממונא וכמו דאיתא לענין שבועת היסת דאיתא שם (ד' מ') אמר ר"נ ומשביעין אותו שבוע' כו' רב חביבא מתני אסיפא מנה לי בידך אמר לו הן למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך פטור ואמר ר"נ משביעין אותו שבועת היסת מאן דמהני ארישא כש"כ אסיפא ומאן דמתני לה אסיפא הכא הוא דאיכא דררא דממונא אבל התם דליכא דררא דממונא לא ור' יודן פליג דאמר אין אומר בממון מאחר דיכול לומר לו לא הלויתני כו' ואיפשר לומר דסובר כרבה דאמר דאין אדם מעיז לכפור הכל ובמ"א ביארתי באופן אחר.

[ועוד ביארתי (בב"ק) דהטעם הוא משום דסברי דהא דהלכה כר"ג ור"א בכתובות (דף י"ב) הוא משום דברי ושמא ברי עדיף אבל לא מטעם מיגו ומיגו לא אמרינן רק כמו דאיתא בכתובות (דף ט"ז) מכדי האי מיגו והאי מיגו מ"ש האי מיגו מהאי מיגו הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך (ופירש"י דהתם אין שור שחוט לפניך דאין הלה תובעו (וע' תוס' שם) וע"כ אומר אין אומר בממון מאחר מאחר דיכול למימר לי' לא הלויתני יכול מימר לי' הלויתני ונתתי לך חצים (פי' דאין אומר בממון מאחר מאחר דו יכול מימר ליה לא הלויתני פי' באם הלה תובעו והי' יכול לומר לא הלויתני בכה"ג לא אמרינן מיגו אבל אם אין הלה תובעו ויכול לשתוק בכה"ג ר' יודן נמי מודה דאמרינן מיגו]:

עוד שם מתניתא פליגא בר' יוחנן מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תנהו לו נתתי' לך פטור אין לך בידי חייב מנה לי בידך אין לך בידי עיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי (פי"א דכתובות ה"ב) דלא כהפ"מ:

[ועוד נראה לי לפרש דקאמר מתניתא פליגא בדר' יוחנן מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תניהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב מנה לי בידך אין לך בידי והוא ט"ס וצ"ל וליתני מנה לי בידך אין לך בידי כיון דלר' יוחנן כולה מתניתין מיירי בדאיכא עדים שהלוהו א"כ למה לי' למיתני שאמר לו הן בפני עדים וע"כ אם אמר אין לך בידי חייב כיון דמתניתין מיירישהלוהו בעדים אם כן אם אמ' לו מנה אין לך בידי א"כ מכחיש העדים ואף שיכול לומר פרעתי אעפ"כ הוי מיגו במקום עדים):