נועם ירושלמי על שבועות ו:א:ד

ר' בא רב יהודה בשם שמואל כל ששנים מחייבין אותו ממון עד א' זוקקו לשבועה והרי שנים מחייבין אותו קרקע שני' היא שאין נשבעין בקרקעות והרי שנים מחייבין אותו קנס שני' היא שאין נשבעין בקנס והא שנים מחייבין אותו פרוטה וכן היא דתנינן שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה מתניתין כשנשבע מפיו מה דמר רבי שמואל כשנשבע מפי אחרים (ופי' הפ"מ כלומר שמואל דאיירי בנשבע על ידי פי אחרים הוא שהעד מעיד עליו הוא שזוקקו לשבועה ובהא לא בעינן שיהא הטענה שתי כסף אלא אפי' בפרוטה זוקקו עד א' לשבועה):

ונראה לי דהטעם הוא כמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' מ') בד"ה אבל בטענת מלוה והעדאת עד א' כו' וי"ל דשמואל דהכא לטעמי' דמחייב לעיל בכפירת פרוטה דכיון דמשתבע אפרוטה מוקמי' קרא דאבל קם לשבועה בפרוטה כו' ולפי זה צריך לומר דלית הילכתא כותי' דשמואל בהך דהכא כיון דתלי' בההוא דלעיל דבההיא דלעיל לית הילכתא כוותי' מדתני ר' חייא לסיוע לרב ועוד דר"פ דה"ל בתראה ס"ל כרב נחמן בשמעתין

וע"כ איפשר לומר דע"ז אמר מה דמר שמואל כשנשבע מפי אחרים וע"כ בעינן שתי כסף בכל הטענה אף שהכפירה אינו רק בפרוטה מהשתי כסף. א"כ הא דבעינן הטענה שתי כסף היינו מחמת ההודאה במקצת שמחייבתו בשבועה וא"כ כשנשבע מחמת עד א' ע"כ סגי בכפירת פרוטה לחוד ולקמן בסמוך יתבאר עוד בזה: