נועם ירושלמי על שבועות ה:א:ג

עוד שם ר' לא ור"י ור"ל תריהון אמרין לית כאן עדים כמי שיצא וידויו בשבועה למה משום שמצויין למות ושטר אינו מצוי לאבד הוי לית טעמא אלא משום שמצויין לשכח עדותן והנה בש"ס דילן בשבועות (ד' לז) איתא אלא אמר רב הונא ברי' דרב יהושע היינו טעמא דר' יוחנן משום דהוה שטר שיעבוד קרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שיעבוד קרקעות:

וצריך לבאר דמ"ט לא אמר בירושלמי הטעם כמו דמסיק בש"ס דילן דהטעם הוא משום דהוי שטר שיעבוד קרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שיעבוד קרקעו' ע"כ נ"ל שהוא כמו דאיתא לקמן בירו' (פ"ו דשבועות ה"ו) עבר ונשבע ר"י אמר מביא קרבן על השבועה ר' אלעזר אמר אינו מביא קרבן על השבועה והנה הפ"מ פירש לקמן דפליגי אם חייב משום שבועת ביטוי או לא. ולקמן ביארתי דלא כהפ"מ אלא דפליגי דאף דאין ב"ד מחייבין שבועה בכפירת קרקע אבל אעפ"כ אם עבר ונשבע מביא קרבן על השבועה והוא דהא אם הודה חייב ליתן לו וע"כ אף שאין הדיינים מחייבין אותו שבועה אעפ"כ אם עבר ונשבע מביא קרבן על השבועה והוא כמו בכופר הכל שאין הדיינים מחייבין אותו שבועה אעפ"כ אם עבר ונשבע מביא קרבן על השבועה וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' קג) בד"ה הגוזל מחבירו שוה פרוטה ונשבע כו' כגון שנשבע מעצמו דאין ב"ד משביעין אלא בטענת שתי כסף וההודאה שוה פרוטה ואפי' בשבועת עצמו מיחייב חומש כדמוכח בשילהי פירקין ובמס' שבועות (ד' לו) תנן נמי שבועת הפיקדון נוהגת באנשים ובנשים בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו כו' ולקמן יתבאר עוד בזה דלא כהפ"מ:

וא"כ כיון דלר' יוחנן לשיטת הירושלמי מביא אשם על כפירת קרקע אלא שאין ב"ד מחייבין אותו א"כ ליכא לשנויי דהטע' הא דאין מביאין קרבן בכופר בשטר הוא משום דאין מביאין קרבן על כפירת שיעבוד קרקעות דהא ר' יוחנן סובר דבקרקע גופה אם נשבע מביא קרבן על השבועה וע"כ מתרץ הירושלמי משום דעדים מצויין לשכח עדותן:

עוד שם א"ר יוסי מתניתא אמרה כן היו שתי כיתי עדים כו' עיין מה שביארתי ע"ז בב"ק (פ' מרובה):