נועם ירושלמי על שבועות ד:ו:ג

עוד שם מ"מ לא הפסידו ממון כיון דהלה הוי בעי למיתן ליה ולא יהב ליה כמו שהפסידו ממון. כבר ביארתי הירושלמי הזה בהקדמתי לספרי נועם ירושלמי על סדר זרעים על מה שנדחק הפ"מ לפרש מכל עקום לא הפסידו ממון הרי ממון ממש לא הי' להתובע אצל זה ומשני כיון דהלה הוי בעי למיתן ליה ולא יהיב ליה שזה הי' לו מן הדין ליתן לו אם היו מעידין עליו ועכשיו כשלא העידו אינו נותן לו כמו שהפסידו ממון ממש והילכך חייבין ופירושו דחוק:

ע"כ נראה לי דפריך על הברייתא שמביא בתחילה דנפש כי תחטא נפש כי תחטא לגזירה שוה מה נפש כי תחטא שנאמר להלן תביעת ממון ויש לו אף נפש כי תחטא שנאמר כאן תביעת ממון ויש לו וא"כ אמאי חייב בקנס דתנן אנס פלוני את בתו חייב ואמאי מ"מ לא הפסידו ממון וא"כ כמו שבשבועת הפקדון אם תבעו קנס וכפר פטור הכא נמי בשבועת העדות דהא ילפינן בג"ש דנפש כי תחטא וע"ז משני כיון דהלה הוי בעי למיתן ליה ולא יהב ליה כמו שהפסידו ממון (פי' דיש חילוק בין פקדון לעדות דבפקדון פטו' בתביעת קנס דאם הי' מודה לו הי' פטור ע"כ לא הוי כפירת ממון משא"כ בשבועת העדות אם היו מעידים שחייב לו הי' צריך לשלם ע"כ הוי כמו שתבעו ממון. והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' ל"ג) איבעי' להו משביע עידי קנס מהו כו' מאי כיון דאילו מודה מיפטר לאו ממונא קא כפר ליה או דילמא השתא מיהא לא אודי וכתבו התוס' בד"ה או כו' תימא דתפשוט ממתניתין דס"פ שבועת הפקדון ד' ל"ח) דאנסת ופתית את בתי ר"ש פוטר משום דאינו משלם קנס עפ"י עצמו ואפי' רבנן לא מיחייבי אלא משום דקא סברי בושת ופגם הוא דקא תבע ושבועת העדות ילפינן בג"ש דתחטא תחטא דעיקר שבועת העדות דמיירי בתביעת ממון לא גמרינן אלא משבועת הפיקדון ולאו פירכא היא דלקמן גבי שבועת הפיקדון טעמא משום דלא כפר לי' ממונא שלא היה מתחייב בהודאתו כדאמרינן לקמן אבל הכא בשבועת העדות הוי קנס כשאר ממון שאם היו מעידין היה מתחייב בהודאתו כדאמרינן לקמן שאם היו מעידין היה מתחייב הנתבע בממון אחר) ודו"ק: