נועם ירושלמי על שבועות ג:ב:ב

שם (ה"ב) מתניתין שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים ובגמ' שתי' בכלל אכילה ולא אכילה בכלל שתי' ר' יונה שמע כולהון מיכא על כן אמרתי לבנ"י כל נפש מכם לא תאכל דם מה אנן קיימין אם בדם שקרש והתני דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כן אנן קיימין כמו שהוא (כצ"ל) והא דאמר כל שהוא אכילה פתר לה כר"ע כבר ביארתי לעיל (בהלכה א') שהוא ט"ס ומועתק מהא דלעיל וכן ביומא ליתא ומחמת דאמר לעיל כל שהוא אכילה העתיקו נמי להכא (ודלא כהפ"מ) ועיין לעיל (ה"א):

עוד שם חזר ר' יונה ופתר מתניתא ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כו' אם בטועם טעם יין לתבשיל והלא טעם לפגם הוא כו' (ומזה הירושלמי ראי' למה שכתבתי בע"ג (פ"ה ה"ג) דיין בתבשיל נותן טעם לפגם וביארתי שם דלא כהפ"מ ששגה בזה ופי' דיין בתבשיל הוא נותן טעם לשבח):