נועם ירושלמי על שבועות ג:א:ג
Noam Yerushalmi on Shevuos 3:1:3 (Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:3) · נועם ירושלמי על שבועות · free full Hebrew text
Open in the reader →עוד שם מה אנן קיימין אם באומר שבועה שאוכל אכילת תורה אף ר' עקיבא מודה ואם באומר שבועה שלא אטעום אף רבנן מודו אלא כי אנן קיימין כל שהוא כל שהוא אכילה פתר לה כר"ע דאמר כל שהוא אכילה (וכתב הפ"מ כל שהוא אכילה לא שייכא הכא מידי דהא בפלוגתא דר"ע ורבנן מיירי אלא בהלכה דלקמן גרסינן לה דמוקי לה התם לברייתא כל שהוא ופריך כל שהוא אכילה בתמי' פתר לה כר"ע דר"ע אמר כל שהוא אכילה ואגב שטפא דלקמן טעו והעתיקו לה הכא) ושגה בזה דאדרבא לקמן הוא ט"ס והעתיקו להא דהכא וכמו שכתב הוא בעצמו לקמן דביומא לא גריס להא כל שהוא אכילה והתם צריך לגרוס אם בדם שקרש והתני דם שקרש לא אוכל ולא משקה אלא כי אנן קיימין כמו הוא וכן איתא ביומא והוא ט"ס והעתיקו להא דהכא:
ובכאן צ"ל פתר לה כר"ש והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' כב) איבעי' להו ר"ע בכל התורה כולה כר"ש ס"ל דמיחייב במשהו דתני' ר"ש אימר כל שהו למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן כו' ת"ש ר"ע אומר נזיר ששרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב ואי ס"ד בעלמא כר"ש למה לי לצרף כו' והירושלמי סובר דר"ע כר"ש ס"ל דמה"ת בכל שהוא למלקות (והא דמקשה הש"ס מהא דר"ע אומר נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וכמו שכתבו התוס' בע"ג (ד' מז) ד"ה ואיהו כו' מה שפירש ר"ת דהיינו דווקא כשהאיסור הוא בעין אבל ע"י תערובות לא וכבר הבאתי בספרי נחלת יהושע שקשה על התוס' דא"כ מאי מקשה הש"ס בשבועות (ד' כא) עיי"ש) וע"כ סברי התוס' דר"ע כר"ש ס"ל דאכילה בכל שהוא וכמו שביארתי
ובזה יתבאר הא דאמר אח"כ בירושלמי מה מפקא מביניהן כו' ופירש הפ"מ כלומר מאי איכא עוד בינייהו באומר שבועה שאוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא כו' והוא דוחק:
ע"כ נראה לי דקאמר מה מפקא מביניהן (פי' אי אמרי' דהטעם של ר"ע הוא משום שלא נתנה התורה שיעורין אלא דווקא באיסור הבא מאיליו אבל לא באיסור שבא ע"י עצמו וא"כ לפי"ז זה אינו רק אם נשבע שלא אוכל ואכל כל שהוא שחייב ואף דלכל האיסורין שיעור אכילה הוא בכזית זהו דווקא בשאר איסורין אבל לא באיסור הבא ע"י עצמו וכמו דתנן אמרו לו לר' עקיבא היכן מצינו באוכל כל שהוא חייב שזה חייב אמר להן איכן מצינו במדבר ומביא קרבן שזה מדבר ומביא קרבן וא"כ זהו דווקא בנשבע שלא אוכל ואכל כל שהוא אבל בשבועה שאוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא א"כ כיון שנשבע שלא יאכל הככר בשלימות א"כ אכלה חסר כל שהוא חייב דהא כל שהוא אינו אכילה וכן בשבועת ביטוי שבועה אשתי נהנית לי אם אוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא נמי אינו שייך להפלוגתא דר"ע ורבנן אבל אם הטעם שר"ע סובר כר' שמעון דשיעור אכילה בכל שהוא אלא דלקרבן הלמ"מ דבעינן כזית (ועיין במ"ל) וא"כ בשבועה שאוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא נמי לר"ע פטור ולרבנן חייב:
וע"ז אומר מה מפקא מביניהן (פי' בין שני הטעמים אם מחמת שהוא אוסר על עצמו או שסובר כר"ש) ע"ז אומר שבועה שאוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא על דעתי' דר"ע חייב על דעתין דרבנן פטור שלא אוכל ככר זה ואכלה חסר כל שהוא על דעתי' דר"ע פטור על דעתין דרבנן חייב (והכא הוא בהיפוך דר"ע לקולא ורבנן לחומרא כו') וכל זה הוא דווקא אי אמרי' דהטעם הוא דר"ע סובר כר"ש אבל אם הטעם דהיכן מצינו במדבר מביא קרבן וע"כ מיחייב אפי' אמשהו א"כ לר"ע הוא דווקא לחומרא להתחייב אבל לא לקולא ודו"ק: