נועם ירושלמי על שבועות ב:א:ז

עוד שם א"ר יוחנן כל ספק רה"ר ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות והא תנינן כל ספק הטהור לתרומה טהור לחטאת וכל התלוי לתרומה נשפך לחטאת אין תלוי בחטאת אלא או טמא ממש או טהור ממש (פי' וא"כ אי ספק טומאה ברה"ר אין מתירין לו לעשות וא"כ איך תנן כל ספק הטהור לתרומה טהור לחטאת כו' כיון דלכתחילה אין מתירין לו לו לעשות) א"ר זירא מתניתא בדבר שאין בא מחמת הזבח מה דאמר ר' יוחנן בדבר שבא מחמת הזבח והנה הפ"מ נדחק בזה מאד וכבר כתבתי בספרי נחלת יהושע שהוא ט"ס וצ"ל מתניתא בדבר שאינו בא מחמת הוכח והוא כמו דאיתא בנדה (ד' ו') שלא תאמר בהוכחות שנינו כמו ב' שבילין ועיין במהרש"א שם שכתב על הא שכתבו התוס' שם בד"ה שלא תאמר בהוכחות שנינו כו' ונראה לפרש כי ההיא דתני' בתוספתא דטהרות ב' שבילין א' שמא וא' טהור והלך בא' מהם ועשה טהרות והלך בשני ועשה טהרות אלו ואלו מוכיחים (פי' מוכיחים לטומאה דאיזה מהם נטהר ומשום לישנא דמוכיחים קאמר הכא בהוכחות שנינו) וכתב המהרש"א ואין להקשות כיון דהוא הלך בב' השב לין ונטמא הרי בודאי גם טהרות השניים נטמאו ממנו דיש לומר כגון שהזה ושנה וטבל אחר שהלך בשביל הראשון דכה"ג איתא בסדר המשנה בטהרות וע"ז אומר כאן בבא מחמת הוכח (פי' כמו דתני' בברייתא שני שבילין א' טמא וא' טהור והלך בא' מהן ונכנס למקדש ויצא והזה ושנה וטבל והלך בשני ונכנס למקדש. ש ובכה"ג טהור ואין מתירין לעשות):

עוד שם הכל מודים שאם עבר ועשה טהור (פי' אפי' בהוכחות) מיחלפא שיטתי' דר"י תמן אמר עבר ועשה טמא וכא אמר עבר ועשה טהור כאן ברה"י כאן ברה"ר ואפי' תימר כאן וכאן ברה"ר (פי' דאפי' תימא כאן וכאן ברה"ר אך הכא מיירי בהוכחות שהזה ושנה וטבל וע"כ אם עבר ועשה טהור והתם מיירי שלא הזה שנה וטבל בנתיים וא"כ אפי' ברה"ר טמאות):

עוד שם מיחלפא שיטתי' דר"ל מיחלפא שיטתי' דר' יוחנן דאתפלגון נזיר שנטמא בטומאת קבר התהום ריש לקיש אמר אין הנזיר מגלח ר' יוחנן אמר הנזיר מגלח:

[והנה הירו' הזה הוא חמוה וגם הפ"מ נדחק בזה וכתב ופלוגתא דר"י ור"ל לא מצא במקום אחר ע"כ נראה לי שהוא ט"ס בירושלמי וצריך להיות דאתפלגון נזיר שנטמא בטומאת קבר התהום ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח וריש לקיש אמר הנזיר מגלח והוא כמו דפליגי ר' יוחנן ור' אושעי' בפסחים (ובפ"ח דנזיר) נזיר שנטמא בספק רה"י כו ר' הושעי' רבה אמר הנזיר מגלח ור' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח דתנינן תמן כל טומאה מן המת שנזיר מגלח עלי' חייבין עלי' בבית המקדש. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליו אין חייבין עליו על ביאת מקדש. והוא כמו שביארתי בכמה מקומות ובהקדמה לספרי עצת יהושע דר' יוחנן סובר דספק טומאה ברה"י הוא טמא רק בתורת ספק ולא בתורת ודאי ור' אושעי' סובר דטמא בתורת ודאי

וע"כ פליגי בזה ר"ל ור' יוחנן בנזיר שנטמא בקבר התהום דהיינו בספק דר"ל אומר הנזיר מגלח דסובר כר' אושעי' דספק טומאה ברה"י הוי טמא ודאי ור' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח דאינו טמא חלא בתורת ספק וע"כ אין הנזיר מגלח (וכצ"ל) כאן ברה"י כאן ברשות הרבים ואפילו (הוא ט"ס וצ"ל) ואילו תימר כאן וכא אן ברה"י מיחלפא שיטתי' דר"ל מיחלפא שיטת ר' יוחנן דהא ר"ל סובר דהוא טמא ודאי וא"כ ה"ל ידיעה ודאית ול הי' צריך לאוקמי כר' ישמעאל. ור' יוחנן שסובר דהוא טמא בספק א"כ תקשה על הא דאמר דאם עבר ועשה הטהרות טהורות הא טמא מספק אלא ודאי דכאן מיירי ברה"ר והוא כמו שכתבו התוס' דהך דשני שבילין מיירי בר"ה ודו"ק] מח

עוד שם והא ר' יוחנן אמר משום ספק ידיעה כידיעה ואפי' ראשונה בשרץ ושני' במת הראשונה עד שלא נתגייר והשני' שנתגייר הראשונה עד שלא הביא שתי שערות והשני משהביא. והנה הפ"מ נדחק ב בזה מאד לפרש דקאי אשני שבילין דראשונה בשרץ ושני' במת והוא דוחק:

ע"כ נראה לי שהפי' הוא דראשונה בשרץ ושני' במת היינוהידיעה ראשונה והידיעה שני' (פי' דכיון דלר"י לא בעינן ידיעה ראשונה ידיעה ודאית ואפי' ספק ידיעה הוי כידיעה: ובידיעה אחרונה בעינן שתהא ידיעה שחייב בה קרבן) ע"ז אומ' אפי' הראשונה בשרץ ושני' במת (פי' שבידיעה השני' נתודע לו שהטומא' הי' במת אעפ"כ כיון שהידיעה שבתחלה הי' בטומאה אף שהי' הראשונה בשרץ אעפ"כ הוי ידיעה) (ומה שפי' הפ"מ לפי פירושו דהוא אליבא דר"א דאמר דבעינן עד שיודע לו באיזה טומאה הוא דוחק. דהתם בידיעה אחרונה מיירי והכא מיירי אף שאין ידיעה הראשונה שוה לידיעה שני' אפ"ה חייב) וע"ז אומר הראשונה עד שלא נתגייר (פי' ונטמא אח"כ כשנתגייר ונודע לו אח"כ אף שידיעה ראשונה של טומאה הי' עד שלא נתגייר אעפ"כ הוי ידיעה) וע"ז אומר אפי' הראשונה עד שלא הביא שתי שערות (פי' ידיעה הראשונה הי' עד שלא הביא ב' שערות והשני' הי' משהביא ב' שערות וכמו דאיתא בשבועות (ד' ה') דרבי סובר דידיעת בית רבו שמה ידיעה):

והא שאומר לכל זה דלר"י אעפ"י שהראשונה בשרץ והשני' במת הוי נמי ידיעה. הוא לענין שאומר אח"כ נטמא במת כו' וכמו שאבאר: