נועם ירושלמי על שבועות ב:א:ב

מתניתין ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע כו' ובגמ' ר' ירמי' בעי פשיטא בידיעה האחרונה עדשיהא יודע שחייב להביא בה קרבן אף בידיעה ראשונה כן נשמעינה מן הדא שני שבילין א' טמא וא' טהור והלך באחד מהן ונכנס למקדש יצא והזה ושנה וטבל והלך בשני ונכנס למקדש חייב ויודע שהוא חייב להביא קרבן (פי' דבכניסה ראשונה הי' ספק א"כ אינו יודע שחייב להביא קרבן וא"כ איך מביא קרבן אח"כ הא בכניסה ראשונה לא הוי לו רק ספק ידיעה) אמר ר"ל דר' ישמעאל היא דאמר חייב על העלם טומאה והעלם מקדש [ועיין בפ"מ שכתב דשיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן (ספ"ג דשבועות ד' י"ט) הוא דמשני ר"ל כר' ישמעאל היינו דלר' ישמעאל לא בעי ידיעה בתחילה ולשיטת הירושלמי הוא דמשני ר"ל דר' ישמעאל הוא דמחייב על העלם טומאה והעלם מקדש וא"כ מיירי דהי' לו ידיעה בתחילה מהמקדש ואח"כ לעלם ממנו וא"כ מתחייב משום העלם מקדש והוא דמיירי בשני שבילין היינו אף שהטומאה הוא רק בספק אעפ"כ מתחייב על העלם מקדש וכמו דאמר ר' בון בר חייא הוינן סברין מימר דמר ר"ל (נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל ר' ישמעאל) בברי לי' שהוא טמא ונעלם ממנו טומאה (ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל מקדש] אבל אם הי' ספק טמא ספק טהור ונעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש לא ממה דאמר ר"ל דר' ישמעאל היא דאמר חייב על העל' טומאה והעלם מקדש הדא אמרה אפי' ספק טמא ספק טהור נעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש חייב]:

שם ור' יוחנן אמר משום ספק ידיעה כידיעה וע"ז אומר מה אם בשעה שאינו יודע אם טמא הוא או טהור הוא (פי' וא"כ מדאורייתא הראשונה הי' טהור שספק בר"ה טהור וכמו שכתבו התוס' בספ"ב דשבועות (ד' יט) בד"ה הלך בראשון ונכנס אי ברה"י איירי בחד נמי חייב דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא אבל הכא איירי ברה"ר דמוקמינא לי' בחזקת טהרה (ועיין לקמן שאיפשר לומר לר"י דסובר דספק טומאה ברה"י אינו טמא רק מספק אעפ"כ מוקי הברי תא בר"ה דאפי בר"ה דספיקו טהור אפ"ה הוי לי' ידיעה) ואיפשר לומר דהטעם הוא משום דר' יוחנן אמר קמן כל ספק רה"ר ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות לכתחילה ע"כ הוי לי' ידיעה ודאי וא"כ בשעה שיודע שהוא טמא אלא שאינו יודע שחייבין עלי' קרבן לא כש"כ שתהא לו ידיעה ודאית]: