נועם ירושלמי על שבועות א:ז:ג

עוד שם יעמד חי מלמד שעתיד למות (ופי' הפ"מ יעמד חי כתיב בשעיר המשתלח ועל כן בא ללמדנו שאם מת צריך להביא אחר דאם ללמד שלא ישלחנו עד לאחר כפרה ליכתוב יעמד לפני ה' לכפר עליו אלא מלמד שעתיד למות כלומר לאחר מכאן אבל אם מת מקודם יביא אחר ופליגי בה עד מתי הוא צריך להיות חי) והוא דוחק:

וע"כ הי' נראה לי לגרוס יעמד חי למעט שעתיד למות (פי' שהוא טריפה וטריפה אינה חי') ואיפשר שעל זה סמך הרמב"ם וכתב בהלכות עבודת יוה"כ הי' טריפה פסול שנאמר יעמד חי וכתב ע"ז המ"ל הקשה הרב לח"מ דבפ"ק דחולין ממעטינן טריפה מסברא דאין גורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לה וא"כ קרא למה לי וע"כ איצטריך להיכא דנטרף אחר ההגרלה וכה"ג אמרינן ביומא (ד' ס"ג) דאיצטריך קרא למעט בעל מום ומחוסר זמן לשעיר המשתלח והתם בפ"ק דחולין בלאו האי קרא פשיט דאזלינן בתר רובא עכ"ל. והנה כל זה לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי דאיתא (פ"ד דיומא ה"א) דמשני במצליח בגורל כמו שהגהתי בספרי נועם ירושלמי שהפי' הוא במצליח בגורל דהיינו שהגריל ונפל הגורל על מחוסר זמן שיהי' לעזאזל וע"ז קמ"ל קרא דמחוסר זמן פסול וא"כ ה"נ איפשר לתרץ במצליח בגורל ולפי מה שביארתי צ"ל למעט שעתיד למות או שצ"ל מלמד על שעתיד למות פי' שאם היא טריפה ועתיד למות שהוא פסול והא דקאמר שעתיד למות ולא קאמר ללמד על טריפה הוא דקאמר דטריפה ילפינן מדכתיב החי ולא בעתיד למות דהיינו טריפה וע"כ כתב הרמב"ם דהחי אתא למעוטי טריפה והוא מהירושלמי הזה. ועוד איפשר לומר דהא דקאמר החי ללמד על שעתיד למות הוא כמו דאמרינן בחולין (ד' ק"א) לענין ציפורי מצורע למעוטי ציפורי שיר הנידחת והא דפריך (שם) בגמ' לא אמרה תורה שלח לתקלה והירושלמי לא ס"ל הכי וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דע"ג ה' י"ב) וציפורי מצורע כל ציפור טהורה תאכלו זאת החי' וזה אשר לא תאכלו מהם זה השחוטה או חילוף ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל לא התפישה התורה איסור הנאה דבר שיש בו רוח חיים והוא כמו דאמרי' בקידושין (ד' נ"ז) כל ציפור טהורה תאכלו לרבות המשולחת וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות השחוטה ואיפוך אנא א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי לא מצינו בע"ח שאסורים כו' רבא אמר לא אמרה תורה שלח לתקלה וא"כ כיון שהירושלמי לא קאמר הטעם משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה א"כ לא סבירא לי' הכי וא"כ הי' איפשר שיקח שעיר מעיר הנידחת לשעיר המשתלח ואף דהא לא יכול להגריל דילמא יעלה לשם (ועיין בזה בספרי אבי הנחל (דרוש י"ד) מה שהארכתי שם במה שכתבו התוס' בחולין (ד' ק"מ) בד"ה למעוטי ציפורי עיר הנידחת כו' וצ"ע בבהמת עיר הנידחת אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר כיון דלהריגה קיימא ומה שהקשיתי שם על דברי התוס' האלו וא"כ לשיטת התוס' אף לקרבן כשר ולפי מה שהוכחתי שם דפסול לקרבן הא איפשר לתרץ במצליח בגורל כמו דמשני ביר ש' (פ"ד דיומא) על מחוסר זמן במצליח בגורל כו' (ועיין בספרי אבי הנחל דרוש י"ד]:

עוד שם עד מתי הוא חי עד וכלה מכפר את הקודש דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר עד שעת וידוי על דעתי' דר' יהודה הוידוי מעכב על דעתי' דר' שמעון אין הוידוי מעכב:

והנה הפ"מ פי' שם עד שעת הוידוי ולא הוידוי בכלל דס"ל אין הוידוי מעכב כו' והנה הפ"מ שגה בזה דהא אמרינן ביומא (ד' מ') יעמד חי לפני ה' לכפר עליו עד מתי יהי' זקוק לעמוד חי עד שטת מתן דמי של חבירו דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר עד שעת וידוי דברים וא"כ הוא בהיפוך דר' יהודה סובר דאין הוידוי מעכב ור' שמעון סובר דוידוי מעכב וכן כתב הפ"מ פלוגתא דר' יהודה ור"ש איפכא מיתני' בבבלי (ד' מ') וע"כ שגה בזה מאוד:

ע"כ צריך לגרוס טל דעתי' דר' יהודה אין הוידוי מעכב על דעתי' דר' שמעון הוידוי מעכב כמו דאיתא בש"ס דילן ולקמן יתבאר עוד בזה שהגירסא הוא כמו דאיתא בש"ס דילן דר' יהודה סבר דאין הוידוי מעכב ור"ש סובר דהוידוי מעכב:

עוד שם מה מפקא מביניהן שחטו בלא וידוי על דעתי' דר' יהוד' צריך להביא פר אחר על דעתי' דר' שמעון אינו צריך להביא פר אחר וגם בזה שגה הפ"מ וצריך להגיה ג"כ שחטו בלא וידוי על דעתי' דר' יהודה אינו צריך להביא פר אחר על דעתי' מיא.. דר' שמעון צריך להביא פר אחר:

והנה הפ"מ כתב מה מפקא מבניהן כלומר במאי קא מיפלגי ומה איכא עוד בינייהו שחטו בלא וידוי כלומר דאף בפר איכא בינייהו אם שחטו בלא וידוי כו' והנה הוא דוחק.

ע"כ נראה לי דקאי אמתניתין דא' ישראל וא' כהנים כו' מה בין ישראל לכהנים לכהן משיח אלא שדם הפר מכפר על הכהנים ועל טומאת מקדש וקדשיו ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים כשם שוידוי של שעיר המשתלח כו' וא"כ לר"י אין וידוי הפר מעכב ועיקר הכפרה הוא בדם אבל לר' שמעון שאומר כשם שהשעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים כשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידוי של פר מכפר על הכהנים וא"כ ודאי דהוידוי מעכב כיון דעיקר כפרתן של הכהנים הוא בהוידוי:

וע"ז אומר מה מפקא מביניהון (פי' מפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון אם הכהנים מתכפרין בשאר עבירות בפר או בשעיר) וע"ז אומר שחטו בלא וידוי (פי' ששחט את הפר בלא וידוי) על דעתי' דר' יהודה צרי' להביא פר אחר (והוא ט"ס וצ"ל אינו מביא פר אחר) כיון דהוידוי אינו כפרה בפני עצמה על דעתי' דר' שמעון צריך להביא פר אחר (פי' כיון דלר' שמעון וידוי הפר הוא כפרה בפני עצמה על הכהנים א"כ הוידוי מעכב):

וע"ז אומר אף שעיר המשתלח כן (שי' במה דפליגי בשעי' המשתלח שלחו בלא וידוי על דעתי' דר"י אין צריך להביא פר אחר על דעתי' דר' שמעון צריך להביא פר אחר:

וע"ז אומר התודה ושחטו ונשפך הדם את אמר צריך להביא פר אחר וצריך להתודות פעם שני' או יצא בוידוי הראשונה (פי' דאף שהוידוי מעכב אעפ"כ כיון דהפר הכני היא לתשלום זריקת הדמים של הראשון ועיין בספרי נועם ירושלמי על יומא מה שהבאתי התוס' ישנים ביומא (ד' ס"ב) שהעיקר הוא הראשון] וא"כ איפשר לומר שיצא בוידוי של ראשון או דילמא שצריך להתודות פעם שני' ג"כ:

וע"ז אומר אף שעיר המשתלח כן וכתב הפ"מ אף שעיר המשתלח כמו כן איכא למיבעי' הכי כו' ומיבעי' לן לענין הגרלה מהו שצריך להגריל או כבר יצא בהגרילו של ראשון וכן הוא ביומא ולא איפשיטא הני בעי לר' יהודה וכבר כתבתי שהאיבעי' הוא אליבא ר' שמעון דר' שמעון סובר דוידוי מעכב וקשה דא"כ ליפשוט ממתניתין דיומא (ד' ס"ב) מת א' מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני ואם משהגריל מת יביא זוג אחר ויגריל עליהם אלמא דצריך הגרלה שנית:

ע"כ נ"ל דמיבעי' לי' לענין וידוי וכמו דאמרינן (פ"ו דיומא ה"א) הגריל שלשה ליתן מא' על הבדים מא' על הפרוכת כו' איזו מהן משתלח ר' זעירא אמר לכפר עליו את שהוא מכפר בו חבירו משתלח את שאינו מכפר בו אין חבירו משתלח ר' הילא אמר לכפר את שגומר הכפרה כולו על דעתי' דר' זירא שלשתן משתלחין. ועל זה אומר אף שעיר המשתלח כן שהוא צריך להגריל פעם שני' או ככר יצא בוידוי של ראשון ופירוש שאם מת א' מהם צריך להגריל פעם שני') וכמו דאמרינן ביומא (דף ס"א) בעא מיני' רבא מר"נ כמה שעירים משלח ופירש"י אם נשפך דם השעיר לאחר שנגמר מתנות שבפנים והוצרך להביא שני' ולהגריל עליהן נשחט של שם ונתן מתנות הפרוכת ונשפך הדם והוצרך עוד להביא שני' ולהגריל עליהן כו' הרי כאן ג' שעירי עזאזל משלשה זוגות אמר ליה וכי עדרו ישלח אמר ליה וכי עדרו שורף לא דמי התם לא כתיב אותו הכא כתיב אותו וזהו לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי כולן משלח:

וע"כ מיבעי' לי' אף שעיר המשתלח כן שהוא צריך להגריל עליו פעם שני' (כי' אם נשפך הדם אחר מתנות שבפנים וכן אחר מתנות שבהיכל). או כבר יצא בוידוי של ראשון (פי' לשיטת הירושלמי דמשלח כולן וע"כ מיבעי' ליה אם צריך להתודות על כולם או שיצא בוידוי של ראשון) ודו"ק: