נועם ירושלמי על שבועות א:ז:ב

שם (ה"ז) מתניתין א' ישראל וא' כהנים כו' ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידויו של פר מכפר על הכהנים ובגמ' ולא תנינן משיח ולמה לא תנינן משיח אין תימר בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימים יאות לא תנינן משיח אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן למה לא תנינן משיח אשכח הני בכהן משיח הדא אמרה בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימין א"ר יוסי ואפי' תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן נעשה כזדון כמה דתימר בזדון צריך כפרה וכפרת יוה"כ וכא צריך כפרה כפרת יוה"כ:

[והנה הירושלמי הזה אינו מובן כלל והפ"מ פי' בזה בדחוקים גדולים כמו שיראה המעיין ע"כ נ"ל שצריך לגרוס ולא תנינן משיח ולמה לא תנינן משיח אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן אנן קיימין יאות לא תנינן משיח דהירו' ס"ל על הא דתנן מה בין ישראל לכהנים ובין כהן משיח אלא דם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו ולמה לא תנן שדם הפר מכפר על הכהנים ועל כהן משיח בטומאת מקדש וקדשיו אלא ודאי דהפר מכפר על מה ששעיר הפנימי מכפר ושעיר הפנימי אינו מכפר אלא על יש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסיף וכמו דאמרינן בפ"ק דשבועו' (דף ח') אמר קרא לכל חטאתם מכלל דבני חטאת נינהו וע"כ אינו מכפר אלא על שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף דאתי לכלל קרבן כשיודע לו וכן בירושלמי (פ"ב דשבועות ה"ג) מה חטאתם שנאמר להלן שיש בהם חיוב קרבן כו' וא"כ שעיר הפנימי מכפר על הזדונות ותולה על השגגות דהיינו יש בה ידיעה תחילה ואין בה ידיעה בסוף וה"נ על מה ששעיר הפנימי מכפר על ישראל הפר מכפר על הכהנים אבל בשעיר החיצון אינם חלוקים ישראל וכהנים וא"כ כיון שאין כהן משיח מביא קרבן על טומאת מקדש וקדשיו וכמו דתנן (בפ"ב דהוריות) על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ב"ד פטורין כו' אלא שאין כה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו ואמרינן שם בירושלמי (ספ"ב ה"ב) כיני מתניתא אלא שאין כה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו ד"ה כו' אלמא לדעת הירושלמי כ"ע מודו דאין כהן משיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו וכן פסק הראב"ד (בפ"י מה' שגגות) וסמך על הירושלמי ותמיהני על נושאי כליו של הרמב"ם דלמה לא הביאו הירושלמי הזה דהמשמעות הוא שהראב"ד סמך על הירושלמי הזה דד"ה הוא דהכהן המשיח פטור על טומאת מקדש וקדשיו וכן (בפי"ב דפרה) שאין כה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו:

וא"כ כיון שהוא פטור על טומאת מקדש וקדשיו והפר מכפר דוקא על מה ששעיר הפנימי תולה דהשעיר בא על ישראל והפר בא על הכהנים וע"כ מכפר על הזדונות ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קרבן וה"נ בפר וא"כ כיון שכה"ג אינו מביא קרבן עולה ויורד א"כ אין לו כפרה בפר לענין לתלות על השגגות דדמי לאין בה ידיעה בתחילה וה"נ לאו בר קרבן הוא וא"כ מוכח דדוקא בדבר שיש בו חיוב קרבן מכפר אשכח תני בכהן משיח (פי' שמצאו ברייתא דתני בה כהן משיח) הדא אמרה בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימים (פי' שהפר מכפר אפי' על אין בה ידיעה דכיון דהכה"ג מכפר בפר וכה"ג אין בו חיוב קרבן דהא הכה"ג אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו) א"ר יוסי ב"רבון ואפי' תימר בדבר שאין בו חיוב קרבן (פי' שהפר אינו מכפר רק על מה ששעיר הפנימי מכפר דהיינו דבר שיש בו חיוב קרבן אעפ"כ א"ש הברייתא דתני כהן משיח דכהן משיח כיון שאינו חייב קרבן עולה ויורד אינו כמו אין בה ידיעה בתחילה ששעיר החיצון מכפר אלא דכיון שאין בו חיוב קרבן כלל נעשה כזדון כמה דתימר צריך כפרה וכפרת יוה"כ דהא הפר מכפר על הזדונות ותולה על השגגות וע"כ בטומאת מקדש וקדשיו כיון דאינו מביא קרבן א"כ לאו בר קרבן הוא כלל ע"כ החטא הוא לא גרע מזדונות ויש להם כפרה בפר וע"כ תני כהן משיח אפי' אי נימא דבדבר שיש בו חיוב קרבן אנן קיימין ועיין בשבועות (ד' י"ג) וברמב"ם (פי"א מהל' שגגות) ובלח"מ]: