נועם ירושלמי על שקלים ד:ד:ה

שם (ה' ד') רב הונא בשם רב ר' אבהו בשם ר' יוחנן קדשי בדק הבית שפודן תמימים יצאו לחולין מתניתא אמרה כן ולדם וחלבן מותר לאחר פדיונם ר' חזקי בשם רב חסדא שפודן תמימים והוממו (והוא ט"ס וצ"ל) תיפתר שהוממו ופדאן וכן הגיה הגר"א) ר' יוסי בשם רב חסדא מתניתא אמרה כן וולדן וחלבן אסור לאחר פדיון (צ"ל משא"כ בקדשי ב"ה) וכן הגיה הגר"א):

והנה צריך לבאר הירושלמי דאמר קדשי ב"ה שפדאן תמימים יצאו לחולין הא איתא בתמורה (ד' ל"ג) המפריש תמימי' לב"ה כשהן נפדין אינו נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם וכן תנן ההם המקדיש נכסיו והיו בהן בהמה ראויה לגבי מזבח זכרים ונקבות ר"א אומר זכרים ימכר לצרכי עולות ונקבות לצרכי זבחי שלמים ודמיהם יפלו עם שאר נכסים לב"ה כו' אלמא אע"ג דר"א סובר דסתם נכסים נב"ה אפילו הכי אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקיבות ימכרו כו' אלמא אף דאקדשינהו לב"ה אפ"ה זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות לצרכי זבחי שלמים וא"כ בודאי מוכרן תמימים:

[ואיפשר לומר דהירושלמי סובר דהא דצריך למסור לצורך קרבנות הוא רק מדרבנן כמו דאיתא במנחות (ד' ק"א) אמר ר"פ אי שמיעא ליה לשמואל הא דתניא המתפיס תמימים לב"ה אין פודין אותו אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם ואע"ג דקדושת דמים נינהו אין נפדין הואיל וטהורים כו' לאו אמרת התם כיון דלא שכיחו לא מפרקי ה"נ כיון דשכיח מומין דפסלו אפי' בדוקין שבעין נמי פסלו הילכך לא שכיחי. וא"כ משמע שהיא מדרבנן כמו שפירש"י דילמא לא ימצאו גזברים לצורך עבודה וכן כתב המ"ל ברמב"ם (פ"י מ"ה ערכין ה"ה) יש להסתפק בדין זה דדבר הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם אם הוא מן התורה או מדרבנן כו' ויש לתמוה דמסוגיא דמנחות (ד' ק"א) מוכח בהדיא דז"א אלא מדרבנן משום מומין דפסלו בבהמה דאפי' בדוקין שבעין נמי פסול מש"ה גזרו רבנן שלא יהיו נפדין כי אם למזבח כו' עכ"ל אך מהתוס' דגיטין (ד' ל"ח) משמע שהוא מדאורייתא שהתוס' ד"ה גופיה כו' כתבו וי"ל כדפי' בקונטרס בסמוך דאפי' אמר כן בהדיא שהיה קדוש למכור יצא לחירות מידי דהוי אמתפיס תמימים לב"ה דאינו יוצא מידי מזבח לעולם אלמא דאפי' בעבד נמי אמרינן דיוצא לחירות מהאי טעמא וא"כ משמע דהוי מדאורייתא וע"כ אי אמרינן דהוי מדרבנן א"כ הא דתנן ר"א אומר זכרים ימכרו לצרכו עולות ונקיבות כו' ודמים יפלו עם שאר נכסים לב"ה הוא רק מדרבנן וכן הא דתניא בתמורה (ד' ל"ג) המתפיס תמימים לב"ה כשהם נפדין אין נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם הוא רק מדרבנן וע"כ פליגי בקדשי ב"ה שפודן תמימים דהיינו אם עבר ופדאן לשם חולין אי הוי פדיון שפדאן תמימים והוא דוחק]:

וע"כ נ"ל דר' אבהו בשם ר' יוחנן שסובר דקדשי ב"ה שפדאן תמימים יצאו לחולין לית לי' הך ברייתא דהמתפיס תמימים לב"ה כשהם נפדין אינו נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם ואיפשר דסברי כמו דאיתא בתמורה (ד' י"ט) דהקדיש זכר לדמיו רב כהנא אמר קדיש קדושת הגוף רבא אמר אינו קדיש קדושת הגוף. והא דתנן ר"א אומר המקדיש נכסיו כו' זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקיבות כו' ודמיהם יפלו עם שאר נכסים לב"ה כבר תירצו תוס' בבכורות (ד' י"ד) בד"ה הקדיש כו' ומיהו נראה לר' אליעזר למי דאמר התם זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ודמיהם יפל לשאר נכסים לב"ה לפי מה שהיה רבא רוצה לומר מתחילה התם בההיא פרקין המקדיש זכר אין קדוש קדושת הגוף ל"ק ליה מידי מתניתין דשקלים דיש לחלק בין מקדיש נכסיו סתם לפירש בהדי' מדמיו וא"כ איפשר לומר דפליגי בזה בירושלמי דר"ה בשם רב ר' אבהו בשם ר' יוחנן סברי דקדשי ב"ה נפדין תמימים דכיון דאינו קדוש רק קדושת דמים לא קדשי קדושת הגוף ע"כ נפדין תמימים:

וע"ז אמר מתניתא אמרה כן וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונם והנה כל מפרשי הירושלמי הק"ע והפ"מ והת"ח פירשו את הירושלמי הזה בדוחק:

ע"כ נ"ל לבאר שמביא ראיה דקדשי ב"ה נפדין תמימם דהא תנן בבכורות (ד' י"ד) כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין לגוז וליעבד ולדן וחלבן מותר לאחר פדיונו ואיתא שם ולדן וחלבן מותר ה"ד אלימא דאיעבר ואתיליד לאחר פדיונו פשיטא חולין נינהו אלא דאיעבר לפני פדיונן ואתילד לאחר פדיונן כו' וא"כ אי אמרינן דכיון דהקדיש לדמיו קדוש קדושת הגוף א"כ אף שהקדשים עצמם קדום להם מום קבוע להקדישן אפ"ה איך מותרין הולדות דכיון דהולדות הם תמימים א"כ הם קדושים קדושת הגוף בשלמא אמותיה' אינם יכולי' להקדש קדוש' הגוף דהא קדים מומן להקדישן אבל הולדות איך הם מותרין:

[ואיפשר לומר דירושלמי מקשה דאפי' אם נאמר דוולדן וחלבן מותר לאחר פדיונם היינו דאיעבר לפני פדיונם ואתיליד לאחר פדיונם דהועילה לו פדיון אמו וע"ז מקשה הירושלמי דאיך הועילה לו פדיון אמו אי אמרינן דכיון דקדוש לדמים קדוש קדושת הגוף כו' א"כ איך מהני פדיון להעובר. ובפרע לר' יוחנן דסובר דתם במעי בעלת מום קדוש קדושת הגוף וכמו דאיתא בתמורה (דף י"א) איתמר בר פדא אמר אין קדושה חלה על עוברים ור' יוחנן אמר קדושה חלה על עוברין ומסיק התם (ד' י"א) אמר אביי תם במעי תמימה ד"ה קדוש גופי' אלא כי פליגי בבעלת מום דבר פדא סובר כיון דאמו נמי לא קדיש גופא איהו נמי לא קדיש אלא לדמי' ר' יוחנן סבר עובר לאו ירך אמו הוא ואע"ג דאמי' לא קדשה לגופי' ולד מיהא קדיש לגופי' וע"כ מקשה הירושלמי דאיך ולדותיהם מותרים אי אמרינן דהמקדיש לב"ה אעפ"כ קדוש קדושת הגוף א"כ הולד נמי קדוש קדושת הגוף וא"כ איך הולדות מותרין:

והנה איתא שם בבכורו' (ד' י"ד) הא לפני פדיונן אסורין נפדין תמימים או אין נפדין תמימי' ת"ש המתפיס בעלי מומין קבועון לגבי מזבח וילדו ומכרו אין צריכין מום שאין קדושה חלה עליה שלא יהא טפל חמור מן העיקר טעמ' שלא יהא טפל תמור מן העיקר הא הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף מסייע ליה לרבא דאמר רבא הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף אבל הירושלמי לא ס"ל הטעם דשלא יהי טפל חמור מן העיקר וכמו דאיתא בתמורה ד' י"א ושם) דר' יוחנן סובר דעובר לאו ירך אמו ואע"ג דאמו לא קדשה לגופה הולד מיהא קדוש וע"כ פריך מהא דתנן ולדן וחלבן מותר:

וע"כ משני שם בירושלמי ר' חזקי' כו' תיפתר שפודן תמימים והוממו והגר"א הגי"ה שהוממו ופדאן. והא דמותרים הוא ע"י פדיון:

עוד שם בירושלמי ר' יוסי בשם רב חסדא מתניתין אמרה כן ולדם וחלבם אסור לאחר פדיונם והג"רא הגיה מתניתא אמרה כן ולדם וחלבם אסור לאחר פדיונם משא"כ בקדשי ב"ה והוא מתניתין בתמורה (ד' ל"א) וא"כ מוכח מזה דמותר אפי' בלא מום דאל"ה אפי' בקדשי מזבח אם הוממו מותר ע"י פדיון וא"כ כיון דמיירי אם לא הוממו ואפ"ה מהני פדיון א"כ מוכח דקדשי ב"ה שפדאן תמימים יצאו לחולין ולשיטת הש"ס דילן ל"ק דהא דנפדין אפי' בלא מום אעפ"י דקדשי ב"ה שהקדישן אינו יוצא מידי מזבח אפ"ה נפדין שלא יהא טפל חמור מן העיקר כמו דאמרי' בבכורו' וד' י"ד) וכן הי' יכול הירוש' להקשות מהא דבכורת (ד' י"ד) דא"כ איך תנן וכל שקדם הקדישן את מומן ולאחר זמן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן אלא כיון דבתמורה מפורש משא"כ בקדשי ב"ה ע"כ פריך ממתניתין דהמורה]:

ובזה איפשר ליישב הירושלמי (ואין צריך להגיה) ר"י בשם ר"ח אמר מתניתין אמרה כן ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונם וקאי אמתניתין דבכורות (ד' י"ד) דמקשה דאיך יתיישב הסיפא דולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן דאם מיירי ע"י מום א"כ ולדן של קדשים שקדם הקדישן את מומן נמי והירושלמי לא תירץ ע"ז:

[ואיפשר לומר דהא דקאמר ר"ח בשם ר"א תיפתר שהוממו ופדאן ואפ"ה אם קדם הקדישן את מומן אסורין הולדות אפי' לפדות ע"י מום הוא כמו דאיתא בבכורות (ד' י"ד) דלאחר פדיונן מה תהא אמר רב הונא כונסן לכיפה והן מתים דהיכי ליעבד לקרבינהו מכח קדושה דחויה קא אתין לפרקינהו לא אלימי למתפס פדיונן וכ"ת א"כ בקדשי ב"ה איך פודן הא לא אלימא למתפס פדיונה איפשר לומר דברישא כיון דקדוש קדושת דמים א"כ הולד נמי קדוש מכח אמו קדושת דמים וע"כ אע"ג שפדו את אמם אפ"ה כיון דהולד הוא תמים וקדוש קדושת דמים מצד עצמו כמו שהקדיש את אמו וע"כ תפיס פדיונן דלגבי קדושת דמים מהני פדיונן אלא דצריך שיהא בו מום דאל"ה אינו יוצא מידי מזבח אבל בסיפא דהיה קדוש קדושת הגוף והולד קדוש מכח אמו קדושת הגוף וא"כ כיון שפדאו את אמו א"כ פקע הקדושה וכמו שפקע הקדושה של אמם ע"כ פקע הקדושה של הולד שג"כ קדוש מכח אמו אבל ברישא שהקדיש לדמים א"כ קדוש הבהמה וכל מה שבתוכה לדמים דהא הולד נמי שוה דמים וא"כ לגבי דמים הקדיש הולד כמו האם והראיה דהא אמרינן בתמורה (ד' י') דפליגי בר פדא ור' יוחנן אם קדושה חלה על עוברין דבר פדא סובר אין קדושה חלה על העוברין ואיתביה ר' ירמיה לר' זירא כיצד מערימין על הבכור המבכרת שהי' מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ילדה זכר יקרב עולה אלמא קדיש עובר א"ל כו' מתניתין ההיא בקדושת דמים כו' וכן אמרינן התם איתביה האומר מה שבמעיה של זו עולה מותרת בגיזה ועבודה כו' א"ל הא נמי קדושת דמים כו' א"כ קדושת דמים חל יותר על עוברין דכיון שהקדישה לדמים א"כ היא שוה יותר מחמת העובר וע"כ איפשר לומר דקדוש העובר ותפוס פדיונו אם הומם משא"כ אם הקדישו קדושת הגוף ור"י בשם ר"ח לא ניחא ליה לתרוצי האי תירוץ וע"כ פריך מתני' אמרה כן וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונם וא"כ לא איפשר לתרץ דמיירי שהוממו ופדאן]:

שם בירושלמי ר' חזקי' בשם ר' יוסי קדשי ב"ה שפדאן תמימים יצאו לחולין אין תומר לא יצאו לחולין האיך קדשי מזבח חל על קדשי ב"ה והנה הת"ח פירש דקאי אמתניתין דא"כ איך תנן ימכרו לצרכי עולות כיון דאינו יוצא מקדושת ב"ה וא"כ איך ימכרו לצרכי עולות הא תנן בתמורה (ד' ל"ב) א' קדשי מזבח וא' ב"ה אין משנים אותן מקדושה לקדושה והוא דחוק דא"כ בפשיטות ה"ל להקשות דכיון דאם מקדיש תמימים לב"ה אינו יוצא מידי מזבח לעולם א"כ איך איפשר דקדשי ב"ה שפדאן תמימים יצאו לחולין הא צריך שימכרו לצרכי עולות ודמיהן יפלו לב"ה. וכבר ביארתי דלשיטת הירושלמי צריך לחלק כמו שחילקו התוס' בבכורות (ד' י"ד) בד"ה הקדיש כו' שכתבו דיש לחלק בין הקדיש נכסיו סתם לפורש בהדי' לדמיו עיי"ש. ואיפשר דע"כ פליגי בזה והוא כמו שאומר הירושלמי תחילה ר' זעירא ורב הונא בשם רב מה פליגי במקדיש נכסיו אבל במקדיש את עדרו כ"ע מודים שהוא למזבח כו' על דעתי' דר' זעירא ניחא על דעתי' דר' בא קשי' בהמה לא למזבח היא ומשני המקדיש בהמה למזבח אומר למזבח ולמה סתם האיש הזה כאומר לא יהיו אלא לב"ה וא"כ לפ"ז הוא כאומר לא יהא לב"ה וא"כ ודאי לא יצאו לחולין דבמקדיש נכסיו סתם הוי נמי כאומר לא יהא אלא לב"ה אבל מאן דסובר דיצאו לחולין סובר דיש חילוק בין מקדיש נכסיו סתם למקדיש נכסיו לב"ה:

והנה לעיל ביארתי שהירושלמי חילק על שיטת הש"ס דילן בתמורה לדף ל"ב) דקדשי ב"ה שהתפיסן בין לקדשי מזבח בין לחרמי כהנים לא עשה ולא כלום וביארתי שם כמו שכתב המ"ל דהא דאין חל בבדק הבית בנדר דהוי עליו אחריות א"כ מהו החילוק בין קדשי מזבח דתנן בערכין (ד' כ"ח) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהם. וביארתי שם במה שכתב (המ"ל בפ"י מ"ה ערכין) דבקדשי ב"ה אין מקבל אחריות דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וכבר השגתי בספרי שפת הנחל מהא דאיתא בחולין (ד' קל"ט) דאפי' בקדשי ב"ה אם אומר עלי הוא חייב באחריו' והנה (ברפ"ג דשקלי') תירצתי דהא דאיתא בחולין דמחייב בהרי עלי בקדשי בדק הבית היינו דווקא באומר הרי זה עלי אבל לא בהרי עלי לחוד אך התוס' בערכין (ד' כ') בד"ה אמר ר' חייא כו' כתבו והא דתני' במתניתין שור זה נראה דריבותא אשמועינן דאע"ג דאמר זה עלי כיון דאמר עלי חייב באחריותו א"כ משמע דבהרי עלי לחוד נמי חייב באחריותו אפי' בקדשי בדק הבית:

אך פשט הירושלמי משמע דסובר דקדשי מזבח חל על קדשי ב"ה שפדאן תמימים יצאו לחולין וא"ת לא יצאו לחולין האיך קדשי מזבח חל קדשי ב"ה ואין הקדש חל על הקדש אלא ודאי דנפדין תמימים וע"כ חל על קדשי מזבח על קדשי ב"ה דהא יש בידו לפדותן אבל אם אין נפדין תמימים וא"כ לא יוכל לפדות אלא כשנעשין בעלי מומין וע"ז אומר בעלי מומין קדושת מזבח חלה עליהם (פי' בתמי') ליידא מילא תיפתר בגיזה ועבוד' (פי' דלעולם אין נפדין תמימים והא דקדשי מזבח חל על קדשי ב"ה הוא דאם יהי' בהם מום דאז נפדין ויוצאין לחולין לגזוז וליעבד משא"כ בקדשי מזבח וע"כ חל קדשי מזבח על קדשי ב"ה. ועוד איפשר לומר דהא דקאמר תיפתר לגיזה ועבודה דהיינו אפי' בהיותם תמימים וכמו דאיתא בחולין (ד' קל"ה) והא אמר ר' אלעזר קדשי ב"ה אסורים בגיזה ועבודה מדרבנן וע"ז משני דחל קדשי מזבח על קדשי ב"ה מחמת שהוא מוסיף ע"י הקדש זה שהיא אסור בגיזה ועבודה אבל לעולם אין נפדין תמימים. והמפרשים והת"ח שגו בזה ודו"ק: