נועם ירושלמי על שבת ו:ה:ג

שם ר' ינאי זעירא נפל עודרי' דאודני' בעא מיחזרתי' בשבתא וגערו בו חביריו משום תכשיט ר' ינאי סבר מימר שמן הוא שהוא מרפא וחכמים סברין מימר מוך הוא שהוא מרפא ונראה דהא דקאמר משום תכשיט (פי' אם הא דגערו בו חביריו הוא משום תכשיט וא"כ יהי' מוכח דאפי' באיש נמי גזרו משום תכשיט ועוד דלאו תכשיט הוא) וע"ז אומר דלאו משום תכשיט ר' ינאי סבר מימר שמן הוא שהוא מרפא אבל מוך אינו מרפא וע"כ לית בי' משום רפואה בשבת וחכמים סברין מימר מוך הוא שהוא מרפא וע"ז פריך ולא כן אמר רב יהודה בשם רב זעירא החושש אזנו נותן שמן ע"ג ראשו ולוחש כו'. א"כ מוכח דשמן הוא שמרפא ולא מוך וא"כ אמאי גערו בו חביריו וע"ז אומר ר' ינאי סבר מימר הלכה כר' יוסי וחביריו סברין מימר אין הלכה כר' יוסי (פי' דתנן לקמן (ספי"ז דשבת) כל כיסויי הכלים שיש להם בית אחיזה ניטלין בשבת אמר ר' יוסי בד"א בכיסוי הקרקעות אבל בכיסוי הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת וע"כ ר' ינאי סובר דהלכה כר' יוסי דכיסוי הכלים אפי' אין להם בית אחיזה ניטלין בשבת וחביריו שגערו בו סברין מימר אין הלכה כר' יוסי והך כיסוי שבאזניו דמי לכיסוי הכלים). וע"ז פריך אם כן אמר ר' בא בר כהנא כו' הלכה כר' ינאי וע"ז אומר ר' ינאי סבר מימר אדם לא עשו אותו כקרקע וחביריו סברין מימר אדם כקרקע הוא (פי' דפליגי אם אדם הוא כקרקע): ולא כן א"ר זעירא עשה לי ר' חייא ב"א בית יד למוך שבאזנו סברין מימר אדם כקרקע הוא וכמו שמביא ראי' דהפלוגתא אם אדם כקרקע מדקאמר עשה לו ר"ח ב"א בית יד למוך שבאזנו א"כ מוכח מזה דהטעם הוא מפני שאדם כקרקע הוא וע"כ כיון שכיסוי קרקע אין ניטלין אלא א"כ יש להם בית אחיזה וע"כ עשה לו ר' חייא ב"א בית יד למוך שבאזנו דאל"כ למאי עשו לו בית יד (והק"ע שגה בזה בפירושו שפי' דקושי' היא דפריך ולא כן אלא אדרבא שמביא ראי' לדבריו דהפלוגתא הוא אם אדם כקרקע הוא:

וע"ז אומר וכיני (פי' בתמיה) אם כן הוא שכיסוי האדם דמי לכיסוי קרקע הא לא דמי כלל ע"ז אומר אלא כיני ר' ינאי סבר מימר אין שכיח ומהלך בהן ד"א וחביריו סברין מימר שכי' ומהלך בהם ד"א (והנה הק"ע לא פי' מ"ט אין אנו חוששין שמא ילך בה ד' אמות):

וע"כ נראה לי שהטעם הוא כמו דאמרינן בשבת (ד' ס"ה) לענין מוך שהתקינה לנדתה דלא אתי לאתויי משום דמאוס. וה"נ לא אתא לאתויי הך מוך שבאזנו וחביריו סברין מימר דמוך שבאזנו רגיל שמטלטל בידיו וע"כ צריך למיחש דילמא אתי לאתויי וכ"ת א"כ כיון דאין הטעם משום דאדם הוי כקרקע ומטעם דכיסוי קרקעות אין ניטלין אלא א"כ יש להם בית אחיזה א"כ אמאי קאמר עשה לו ר' חייא ב"א בית יד למוך שבאזנו ואפשר לומר דרבותא קמל"ן דאע"ג דהי' לו ביה יד נמי מותר וכמו דאמרינן בשבת (ד' ס"ה) בעא מיני' ר' ירמי' מר' אבא עשתה לה בית יד מהו פי' אם הוא מאוס אם לא וע"כ צריך לחוש דילמא אתי לאתויי עוד שם אמר ר' מנא שמעית טעם מן ר' שמואל בשם ר' זעירא ולא אנא ידע מה שמעית מיי כדון א"ר יוסי מסתברא בשן של זהב שעמדה לה ביוקר לא תצא די נפלה ומחזרה לי' שן תותבת מה אית לך (פי' אמאי חיישינן בשן תותבת שהוא של עץ כן פי' הק"ע) ועיין בגמ' שבת (ד' ס"ה) לא שנו אלא בשל זהב אבל בשל כסף כו' ועיי"ש פירש"י וע"ז משני מה אית לך עוד היא מבהתה מימור לנגרא עבד לי חורי היא נפלה לי' ומחזרה ליה (פי' שהיא מתביישת לעשות לה שן אחר ע"כ אם נפלה מחזרה לי' וחיישי' דילמא אתי לאתויי ר' יסה ור' אמי חד חשש שיני' והורי לי' חברי' חד חשש אודני' והורי לי' חברי' כו' ר' ינאי פתר לה בפילפל ובגרגר מלח (פי' הא דתנן ובלבד שלא תנתן בתחילה בשבת קאי רק על פלפל וגרגר מלח) והוא כמו שפי' הר"ר פור"ת גזירה משום שחיקת סממנין כמו שכתבו התוס' בשבת (ד' ס"ד) בד"ה ובלבד שלא תתן לכתחילה וחברופתרון לי' על כולהן (פי' הא דתנן ובלבד שלא תתן לכתחילה בשבת קאי על כולה) וכמו שכתבו התוס' בשבת בד"ה ובלבד דהא דתנן ובלבד שלא תתן לכתחילה הוא מפני שנראה כמערמת להוציאה ולפירוש כל הנך דלעיל מוך שבאזנה ובסנדלה אסורין לתת לכתחילה עכ"ל:

והנה מהירושלמי מוכח שיש כאן (ט"ס וחילופי השורות) דהא בתחילה קאמר מסתברא בשן של זהב א"כ קאי בסוף המשנה שן תותבת ושן של זהב ר' מתיר כו' ואח"כ חוזר למה דתנן תחילה בפלפל ובגרגר מלח ובלבד שלא תתן לתוך פיה דר' ינאי פתר לה בפלפל ובגרגר מלח וחביריו פתרון על כולהן ע"כ נראה לי שנתחלפו השורות (וכצ"ל) אמר ר' מנא שמעית טעם מן ר' שמואל בשם ר' זעירא ולא אנא ידע מה שמעית מאי כדון א"ר יוסי ובכאן צריך להגיה ר' ינאי פתר לה בפילפל ובגרגר מלח וחביריו פתרין על כולהן ואח"כ צריך להיות ר' יוסי ור' אמי חד חשש שיני' והורי לו חברי' כו' עד הוי הוא דהורי לשינא. ואח"כ מתחיל מסתברא בשן של זהב שעמדה לה ביוקר כו' וזה קאי על סוף המשנה:

ומעתה נבאר הא דאמר א"ר מנא שמעית טעם מן רבי שמואל בשם ר' זעירא ולא אנא ידע מה שמעית פי' דקאי אהא דאמר תחילה ר' ינאי זעירא נפל עודרי' דאודני' בעא מיחזרתי' בשבת וגערו בו חביריו כו') וע"ז אומר ששמע טעם מן ר' שמואל בשם ר' זעירא (פי' ששמע טעם מחלקותן דר' ינאי וחבירו) ולא אנא ידע מה שמעת א"ר יוסי (כצ"ל) ר' ינאי פתר לה בפלפל ובגרגר מלח וחביריו פתרון לה על כולהון (פי' שאמר לו ר' יוסי שזה שמע מר' שמואל בשם ר' זעירא שטעם מחלקותן הוא בהא דתנן ובלבד שלא תתן לכתחילה בשבת שר' ינאי סובר דהא דתנן ואם נפלה לא תחזיר לא קאי רק על פלפל וגרגר מלח ומשום רפואה אבל במוך שבאזנה אם נפל תחזיר וחבריו פתרין לה על כולהון (פי' דהא דתנן ואם נפלה לא תחזיר קאי על כולהון) (וכמו שהבאתי תחילה התוס' בשבת (ד' ס"ד) דהא דתנן ובלבד שלא תתן לכתחילה הוא מפני שנראה כמערמת להוציאה וע"כ גערו בו חביריו ובזה פליגי ר' ינאי וחביריו ודו"ק: ואחר זה מתחיל ר' יסה ור"א חד חשש שיני' והורי לי' חברי' וחד חשש אודני' והורי לי' חברי' ולא ידעין מה אמר דא (פי' שר' יסה ור' אמי חד חש שיני' והורי לי' חברי' דהיינו א' מן החבירים דהיינו ר' יסה ור' אמי וחד חשש אודני' והורי לי' חברי' דהיינו הא' מן החבירים להשני (ודלא כהק"ע) ולא ידעין במה הורי ר' יוסי ובמה הורי ר' אמי מן מה דר' יסה שאל לאסייני' דר' יעקב בר אחא מה עבידא שיני' דר' יעקב בר אחא חבירינו מן מה דלא אמר ר' יסה לא בטלה מן יומוי הוי הוא דהורי לשינא (פי' דר' יוסי הורי לשיני'). והנה הק"ע והפ"מ פירשו בדחוקים ולי נראה דהפי' הוא דר' יוסי שאל לאסייני' דר' יעקב בר אחא מה עבידא שיני' דר' יעקב בר אחא חבירינו מן מה דלא אמר ר' יסה (צ"ל כר' יסה) לא בטלה מן יומוי:

וא"כ מוכח דר' אמי ור' יסה דחד חשש לי' שיני' והורי לי' חברי' להתירא היינו ר' יסה והוא מדהתיר לר' יעקב בר אחא דהוי כאיב לי' שיני' וא"כ מוכח דר' יוסי הורי לר' אמי דחשש בשיני' והורי לי' ר' יסה להתירא וע' בפ"ב דעבודת כוכבים (ד' כ"ח) מהיכן מכה של חלל פירשה ר' אמי מן השפה ולפנים בעי ר' אלעזר כיכי ושיני מאי כיון דאקושי נינהו כמכה דבראי דמי או דילמא כיון דגואי קיימי כמכה של חלל דמי וא"כ על מה דא"ר אמי מן השפה ולפנים קא מיבעי' ליה אי הוי השינים כמכה של חלל וא"כ כשהיה ר' אמי כואב לו השינים נסתפק לי' והורי לי' ר' יסה להתירא כמו שהורי להתירא לר' יעקב בר אחא: