נועם ירושלמי על שבת ו:ה:ב

שם (ה"ה) יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה כו' אנן בר' אימא אמר קומי ר' יהודה כו' ובלבד שלא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה והתנינן הבנות יוצאות בחוטין ר' בא בשם רב יהודה אפי' כרוך על צוארה. ר' שמואל בשם ר' זעירא תמן אפי' שאינה יכולה להביא חוטמה לשערה יוצאה היא ברם הכא לא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה:

והנה הק"ע פי' הבנות יוצאות בחוטין שקולעת בהן שערה ר' בא בשם רב יהודה אפי' כרוך על צוארה מותרת לצאת בהן ומשמע דוקא קטנה אבל גדולה בכה"ג אסורה משום דדמי' לזקינה. ר' שמואל בשם ר' זעירא תמן אפי' שאינה יכולה להביא חוטמ' לשערה יוצא' היא ברם הכא לא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה והנה הק"ע והפ"מ פירשו כל זה בדחוקים גדולים ע"כ נראה לי לבאר הירושלמי והתנינן הבנות יוצאות בחוטין וא"כ משמע מזה דדווקא הבנות קטנות יוצאות בחוטין אבל לא אשה גדולה וא"כ איך תנן יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה [וכה"ג מדייק הש"ס דילן בשבת (ד' ס"ו) הבנים יוצאים בקשרים כו' מאי אירי' בנים אפי' בנות נמי מאי אירי' קטנים אפי' גדולים נמי וכה"ג אמרינן לקמן בירושלמי (ה"ט) הבנים יוצאים כו' וכל אדם כו' מהו וכל אדם בין גדולים בין קטנים]. וכן פריך הכי והתנינן הבנות יוצאות בחוטין משמע דוקא בנות קטנות אבל לא גדולות והכא תנן יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה וע"ז אומר ר' בא בשם רב יהודה אפי' כרוך על צוארה פי' דהא דתנן הבנות יוצאות בחוטין לא בקלועין בשערה דבזה תנן יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה אלא דאפי' כרוך על צוארה דבזה תנן הבנות יוצאות בחוטין והיינו דווקא בנות קטנות אבל לא גדולות והירושלמי חולק על שיטת הש"ס דילן דאמרינן בשבת (ד' נ"ז) אמר רב הונא וכולן בראשי הבנות שנינו כו' אלא היינו טעמא לפי שאין האשה חונקת את עצמה איתיבי' אביי הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן אבל לא בחבקין שבצואריהן ואי אמרת אין אשה חונקת את עצמה חבקין שבצואריהן אמאי לא אמר רבינא הכא כו' דאשה חונקת את עצמה א"כ סובר הש"ס דילן דבחבקין שבצואריהן יוצאות אפי' גדולות נמי משום דאין אשה חונקת את עצמה וא"כ ליכא למיחש דמפני שבחול לא תטבול בהן עד שתרפם ואתי לאתוי אבל לשיטת הירושלמי הא דתנן יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה היינו דווקא בקלועות בשערה והא דתנן הבנות יוצאות בחוטין היינו אפי' כרוך על צוארה משא"כ גדולה לא תצא וכמו דתנן במתניתין ולא בקטלא והטעם אי משום חציצה או כמו שכתבו התוס' דהטעם הוא משום תכשיט (והך ברייתא שמביא הש"ס דילן בשבת (ד' נ"ז) הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהם אבל לא בחבקין שבצואריהן לא סבירא לי' להירושלמי כהך ברייתא דהא אפי' במתניתין אמרינן לקמן בירושלמי (ה"ו) אבא בר בא מפקד לשמואל ברי' לא כו' אלא אבל לא בקיסמין שבאזניהן. ובש"ס דילן אמרינן בשבת (דף ס"ה) אבוה דשמואל לא שביק לבנתי' דנפקי בחוטין כו' והא אנן תנן הבנות יוצאות בחוטין ומשני בנתי' דאבוה דשמואל דצבעונין הוו:

וע"ז אומר ר' שמואל בשם ר' זעירא תמן אפי' שאינה יכולה להביא חוטמה לשערה הנה בגליון כתוב שהרמב"ן הביא בחידושיו והגירסא הוא חוט דומה לשערה ברם הכא לא תצא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה (פי' לר' שמואל בשם ר' זעירא מתרץ להא שהקשה דהא תנן דווקא הבנות יוצאות בחוטין וא"כ אמאי תנן יוצאה אשה בחוטי שער) וע"ז משני ר' שמואל בשם ר' זעירא תמן אפי' שאינה יכולה להביא חוט דומה לשערה (פי' בקטנות אפי' החוטים אינו דומה לשערה כלל) ברם הכא לא תצא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה ותנא דמתניתין סמיך אברייתא דקתני אבל לא תצא ילדה בשל זקינה ועוד מדתנן יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה משמע דווקא אם הם דומים אבל לא תצא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה: