נועם ירושלמי על שבת ו:א:יא

עוד (שם) ר' איניינו בר סיסיי משום ר"א כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר. כ"מ שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת מותרת לצאת בו לחצר ר' בא בר כהן כו' מתניתא אמרה כן ובכבול ובפיאה נכרי' בחצר. ר' לייא בשם ר"ש בר חייא אפי' במקום שאמרו לא תצא ואם יצאת אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו לחצר:

והנה המפרשים פירשו שזה ענין בפני עצמו ולי נראה דזהו תי' על מה דאמר תחילה בין ר"א לרבנן ניחא ר"א מתיר וחכמים אוסרין בין ר"מ לרבנן קשי' ר"מ מחייב ר"א מתיר וא"כ הוי פלוגתא רחוקה וע"ז אומר ר' איניינו בר סיסיי בשם ר"א כל מקום שאמרו חכמים לא תצא ואם יצתה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר כל מקום שאמרו חכמים לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת מותרת לצאת בו לחצר וא"כ ניחא כיון דר"מ מחייב חטאת ע"כ אסורה ליכנס בה לחצר ג"כ ובחצר אינה חייבת אלא אסורה דהא חיוב חטאת ליכא בחצר והא דר"א מתיר היינו בחצר והיינו משום דר' אליעזר סובר דאפילו ברשות הרבים אינו חייב חטאת ע"כ מותרת ליכנס לחצר וא"כ ליכא פלוגתא רחוקה דהא דר"מ מחייב חטאת היינו ברה"ר וע"כ סובר דאסור ליכנס לחצר והא דר"א מתיר לכתחילה היינו בחצר והוא משום שסובר דאפי' ליכא חיוב חטאת ע"כ מחיר בחצר לכתחילה. וע"ז אמר ר' בא כו' מתניתא אמרה כן בכבול ופיאה נכריה לחצר והוא משום דכיון דברה"ר ליכא חיוב חטאת ע"כ מותר לכתחילה ליכנס בחצר (וסובר דהכל בכבול תנן וכמו דסובר ר' חנינא בשבת (דף ס"ב) דהכל בכבול תנן. ור' לייא בשם ר' רשב"א פליג על זה דאפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו לחצר ועיין בספרי עמק יהושע (ס"ד) שהארכתי בזה:

עוד שם והאיש ע"י שאינו שחוץ מותר (פי' דלא גזרו על תכשיטין אלא בנשים וכמו דאמר שם א"ר בא על ידי שהנשים שחצניות והיא מתירתן לחבירתה כו' אבל באנשים לא גזרו) ע"ז אומר נשמעינה מן הדא ר"ג ברבי ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו וגערו בו חביריו משום תכשיט כו' הדא אמרה עשוי לכך ולכך הדא אמרה א' האיש וא' האשה הדא אמרה אפי' במקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר:

והנה ברא"ש במה אשה האריך בפי' הירושלמי הזה. ויש שהביאו ראיה מזה דמסקנת הירושלמי דגזרו בתכשיטין באיש ג"כ (דלא כמו שכתב ר"ת בשבת (ד' ס"ב) דהא דקאמרוחילופיהן באיש אחיוב חטאת קאי דבאיש יש עליו חותם מותר אבל אין עליו חותם חייב חטאת. והר"ז הלוי דחה ראי' זו דשאני מפתח שהוא תכשיט לאיש ולאשה הלכך לא פליג בין איש לאשה אבל דבר שהוא תכשיט לאיש ולא לאשה מותר והרמב"ן כתב שאינו דיחוי שהרי שאל מתחלה והאיש ע"י שאינו שחוץ מותר בתמי' והשיב לו נשמעינה מן הדא כו' עד הדא אמרה א' האיש וא' האשה אלמא שפשיט לו שאילתו ששאל מתכשיט דאיש לחודי' וכו' והרא"ש כתב ואני אומר שחלק כי השיב לו נשמעינה מן הדא כו' עד העשוי לתכשיט אסור ודחה השואל מה שפשט לו ואמר זה אינו הדא אמרה העשוי לכך ולכך (פי' לאיש ולאשה) והדא אמרה מה אני אומר א' האיש וא' האשה ויש מפרשי' העשוי לכך ולכך כלו' שעשוי לתכשי' ולתשמיש כמו מפתח שפותח בו המנעל דזה אסור בין באיש ובין באשה דהרואה אומר לצורך תשמישו הוא מוציאו כו':

והנה בספרי עמק יהושע ביארתי זה הירושלמי דרוצה לפשוט בהא דפליגי תחלה אם בדבר שאינה מחוייבת חטאת ליכנס בו לחצר ג"כ וע"ז אומר והאיש ע"י שאינו שחוץ מותר (פי' על מה דאמר תחלה דלא גזרו על תכשיטין אלא דוקא בנשי משום שהן שחצניות). וע"ז אומר והאיש ע"י שאינו שחוץ מותר וע"ז אומר נשמעינה מן הדא מעשה בר"ג שירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו וגערו בו חביריו משום תכשיט. הדא אמרה העשוי לתכשיט אסור ופשט דגזרו בתכשיט אפי' באיש נמי. וע"ז מדחה זה הפשיטות ומשני הדא אמרה העשוי לכך ולכך (פי' שהמפתח של זהב עשוי לאיש לפתוח ולאשה לתכשיט מפני שהוא של זהב). הדא אמרה א' האיש וא' האשה (פי' דהי' קשה לו דא"כ איך יצא ר"ג הא כיון דלר"ג לא עשוי לתכשיט וא"כ אם יצא בו לרה"ר חייב חטאת דהוי דרך הוצאה דפעמים שמוליכו לקופס' ומניחו בידו) ועיין לקמן בירושלמי (ה"ג) ר' שמואל בשם ר' זעירא הי' עשוי לכך ולכך (פי' דהטבעת עשוי לחתום בה וגם לתכשיטין) הוציאה לחתום בה חייב הוציאה לשם תכשיט פטורה אף על החותם שאף החותם טפילה לתכשיט ע"ז אומר בירושלמי הדא אמרה א' האיש וא' האשה (פי' דלא אמרינן נשים עם בפני עצמן הן וכמו דאמרינן בשבת (ד' ס"ב) איתיבי' אביי לעולא המוצא תפילין מכניסן זוג זוג א' האיש וא האשה ואי אמרת נשים עם בפני עצמן איך אמרינן דהמוצא תפילין מכניסן זוג זוג א' האיש וא' האשה כיון דלגבה לא הוי דרך מלבוש אלא ש"מ דלא אמרינן נשים עם בפני עצמן הן וע"ז אומר הדא אמרה א' האיש וא' האשה דלא אמרינן דנשים עם בפני עצמן הן:

והכי איתא הך ברייתא דהמוצא תפילין מכניסן זוג זוג א' האיש וא' האשה בקצרה בירושלמי (רפ"י דעירובין) דאמרינן התם תני א' האיש וא' האשה כו' ופריך לא יהא מחוור אצל האיש ויהא מחוור אצל האשה (פי' דקאמר תחילה דהא דהאיש מותר להכניס בשבת הוא משום דאין מחוור אצל האיש פי' דהא דילפינן דשבת פטור מן התפילין אינו מדאורייתא) (וכמו שפירש"י דילמא שקיל להו ארישא אם בא לפנות) ע"כ מותר להכניסן זוג זוג משום דכיון דשבת זמן תפילין מדאורייתא ע"כ מותר להכניסם. ע"ז אומר לא יהא מחוור אצל האיש (פי' דכיון שאינו מחוור הא דשבת לאו זמן תפילין ע"כ מותר להכניס בשבת ויהא מחוור אצל האשה דהא האשה ודאי פטורה מן התפילין וכ"ת דכיון דשבת זמן תפילין הוא והוא משום דקרא דמימים ימימה לא הוי רק אסמכתא א"כ לילה זמן תפילין ושבת זמן תפילין הוא ה"ל מ"ע שלא הזמן גרמא ונשים חייבות זה אינו דזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דהא דנשים פטורות מן התפילין הוא מחמת דהוי מ"ע שהזמן גרמא וע"כ אי אמרינן דלילה זמן תפילין ושבת זמן תפילין ע"כ נשים נמי חייבות אבל לשיטת הירושלמי דאמרינן (רפ"י דעירובין) דנשים פטורות מדכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם א"כ הן פטורות אפילו אי אמרינן דשבת ויו"ט ולילה זמן תפילין הוא (ועיי"ש ריש פ"י דעירובין) שביארתי שם כל הירושלמי הזה דלא כמו המפרשים הק"ע והפ"מ שנדחקו בזה]. וע"ז פריך ונא יהא מחוור אצל האיש ויהא מחוור אצל האשה דהא נשים ודאי פטורות מתפילין:

וע"ז אומר ר"א מאן תנא אשה ר"ג דתני טבי עבד ר"ג היה נותן תפילין ולא מיחו בידו חכמים כו' הוא עבד היא אשה. והק"ע שגה שפירש דהטעם משום דר"ג סובר דתפילין הוי מ"ע שלא הזמן גרמא והוא כתירוצא דהש"ס דילן בשבת (דף ס"ב) דקא סבר ר"מ שבת זמן תפילין ולילה זמן תפילין ושגה בזה דהא ברפ"ג דסוכה אמרינן בירושלמי מחלפא שיטתי' דר"ג דתני טבי עבדו של ר"ג הי' נותן תפילין ולא מיחו בידו הא מיחו בידו (פי' במה שהי' ישן תחת המטה) ומשני שלא לדחוק את החכמים ואם איתא דסובר ר"ג דתפילין הוי מ"ע שלא הזמן גרמא א"כ מאי פריך הירושלמי מסוכה דהוי מ"ע שהזמן גרמא אלא דודאי הפירוש הוא דכיון דטבי עבדו היה מניח תפילין אעפ"י שאינו מחויב ה"נ אשה מותרת להניח תפילין אעפ"י שאינה מחוייבת. וע"כ כיון שהוא מותרת להניח תפילין ע"כ תני אחד האיש וא' האשה דכיון דהוי מחוייב ללבוש לאיש (דהא הוא מחוייב) ע"כ הוי מלבוש לאשה ג"כ:

וע"כ אומר הדא אמרה א' האיש וא' האשה (פי' דלא אמרינן דנשים עם בפני עצמן הן) [וכמו שביארתי דלשיטת הירושלמי צריך לומר דא' האיש וא' האשה ולא כעולא דאמר וחילופיהן באיש דהא להירושלמי לא מצי לתרץ דר"מ סובר דשבת ולילה זמן תפילין וע"כ האשה נמי חייבת כיון דלשיטת הירושלמי הא דנשים פטורות מן התפילין הוא משום דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם א"כ נשים פטורות אפי' אי הוי מ"ע שלא הזמן גרמא וע"כ סובר הירושלמי דא' האיש וא' האשה]

וע"ז אומר הדא אמרה א' האיש וא' האשה כמו דאיתא בברייתא התם וע"כ גזרו בו חביריו משוש תכשיט דאף דלא גזרו באיש משום תכשיט אעפ"כ כיון שהי' לר"ג לתשמיש הי' אסור לצאת בו לחצר אלא דיצא מחמת שהי' תכשיט לאשה. דהוא עשוי לכך ולכך וע"כ כיון דהא דשרינן לי' מחמת שהוא מותר לאשה ובאשה ודאי דגזרו משום תכשיט לכן לא הי' לו לר"ג ליכנס בחצר. והשתא אתי שפיר הא דגערו בו חביריו משום תכשיט דלא שרינן לו יותר מבאשה וכמו דאמרינן גבי תפילין דאי לא אמרינן נשים עם בפני עצמן הן ומותרת להכניס תפילין אעפ"כ לא שרינן לה להכניס יותר מזוג א' אע"ג דלגבי דידה ליכא נפקא מינה דבשלמא לגבי איש אמרינן בעירובין (דף צ"ה) דרך מלבושו כחול שווינהו רבנן אבל לגבי אשה לא שייך דרך לבושו כחול אלא משום דכיון דלא שרינן לה אלא מחמת דלא אמרינן נשים עם בפני עצמן הן ע"כ לא שרי לאשה יותר מלאיש וע"כ כיון שהיא אסורה משום תכשיט דלגבי דידיה שייך דשלפא ומחוי הכי נמי באיש אבל לעולם בדבר שאינו רק תכשיט לאיש בלחוד לא שייך באיש דילמא שליף ומחוי כמו שפסק ר"ת דבאיש לא שייך דילמא שליף ומחוי:

וע"כ אומר בירושלמי הדא אמרה אפי' במקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו לחצר משום דבלאו הכי היו אומרים דגערו בו משום דאם יצא בו לר"ה חייב ע"כ אומר כיון שהי' עשוי לכך ולכך א' האיש וא' האשה וע"כ גערו בו משום תכשיט. ע"ז אומר הדא אמרה אפי' במקום שאמרו לא תצא ואם יצאת אינה חייבת אסורה ליכנס בחצר:

ולפי"ז איפשר לומר דע"כ יצא ר"ג כו' משום דהי' סובר דבמקו' שאמרו לא קצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת לא גזרו ע"כ יצא ר"ג בחצירו לטייל וגערו בו חביריו משום שהם סוברים דאפי' במקום שאמרו לא תצא ואם יצאת אינה חייבת חטאת נמי גזרו ועיין לקמן (פ"ו דשבת ה"ה) ר' ינאי זעירא נפל עודרי' דאודני' בעא מיחזרתי' בשבתא וגערו בו חביריו משום תכשיט אעפ"י דגבי איש לא גזרו משום תכשיט אך איפשר לומר דהא דקאמר משום תכשיט (פי' בתמיה) הא גבי איש לא גזרו בו משום תכשיט או דפריך דבעודרי' דאודני' לא שייך תכשיט: והנה לקמן האריך בזה בירושלמי במאי פליגי ר' ינאי וחביריו שגערו בו. ובהא אין הירושלמי מבאר במאי פליגי ר"ג וחביריו משגערו בו אך לפי מה שביארתי ניחא שפיר דפליגי בזה אם הוא שגזרו בו משים תכשיט אם גזרו אפי' בחצר וכמו דפליגי בזה בירושלמי ר' איניינו בר סיסיי בשם ר' לעזר סובר דכל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת מותרת לצאת בחצר ור' לייא בשם ר"ש בר חייא סובר דאפי' במקום שאמרו לא תצא ואם יצאת אינה חייבת חטאת נמי אסורה לצאת בחצר ובהא פליגי ר' גמליאל וחביריו וע"כ מסיק דמדגערו בו חביריו הדא אמרה אפי' במקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בחצר והנה אם האי חצר הוא חצר מעורבת או שאינה מעורבת הארכתי בזה בספרי עמק יהושע (סי' ד') ולפי מה שביארתי לעיל דהירושלמי חילק על הש"ס שלנו דדווקא בשיש תואר כלי ותכשיטין של זהב לא הוי תואר כלי. דלא כמו הש"ס דילן בשבת (ד' מ"ט) דמשני לענין הא דהשירים והנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר דע"כ מותר לטלטלהואיל ואיכא תורת כלי עליהן וא"כ כיון דסובר דאסור ללובשן וכמו שביארתי א"כ משמע מהירושלמי דאפי' בחצר המעורבת אסור ללובשן לפי שיטת הירושלמי ועיין בש"ע או"ח (ס' ש"ג סעיף י"ח) ודו"ק: