נועם ירושלמי על שבת ד:א:ב

בכמה טומנין ובמה אין טומנין אין טומנין לא בגפת כו' ובגמ' אמרינן לפי שהדברים הללו רותחין ומרתיחין והוא נוטלן והן חשים לתוך ידו ומחזירן והן מוסיפין רתיחה לפיכך אסרו לטמון בהן וכר"א בן עזריה דחושש משום החזרה דקאמר קופה מטה על צדה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר וכמו שפירש רש"י בשבת (ד' נ') והכא בחוששין שמא נתקלקלה הגומא קא מיפלגי ופירש"י חוששין אי שרית ליטול לכתחילה בקופה זקופה פעמים שמתקלקלת ואתי נמי להחזירה הילכך תיקנו ליה רבנן להטות קופה על צדה וע"כ קאמר כראב"ע דלר"א בן עזריה חזינן דודאי חששו חכמים מפני החזרה וע"כ הכא נמי חוששין דמפני שהדברים האילו רותחין ומרתיחין והן תשים לתוך ידו (פי' שמתקררים בתוך ידו) ומחזירין והן מוסיפין רתיחה. וע"כ אסרו להטמין בדבר המוסיף הבל אפי' מבעוד יום:

וע"ז אומר כראב"ע כו' וכרבנן דתמן דינון אמרין אם היתה יורה מותר והנה המפרשים נדחקו בזה וגם לא הובא בירושלמי דרבנן דתמן אמרי אם היתה יורה מותר וגם מהו הטעם אם היתה יורה מותר:

ע"כ נראה לי לבאר במה שביארתי לעיל (פ"ג הלכה ג') תמן אמרין חמה מותרת הולדת חמה אסורה כו' תא פליגא על רבנן דהכא לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה שנייא היא שהוא עושה חריץ כו' על דעתין דרבנן דתמן כמעשה שעשו אנשי טברי' (לפי הגהתי שם) (פי' דמביא ראיה ממעשה שעשו אנשי טברי' דתולדת חמה אסור ועל דעתין דרבנן דהכא סלקת מתני' מעשה שעשו אנשי טברי' (כצ"ל לפי הגהתי שם) (פי' דעל דעתין דרבנן דהכא דבין חמה בין תולדת חמה מותרת והא דלא יטמיננה בחול ובאבק דרכים הוא משום שעושה חריץ. א"כ האי מעשה דאנסי טברי' הוא משום הטמנה דאע"ג דתולדת חמה הוא מ"מ מוסיף הבל וא"כ הוא ענין בפני עצמו ועל זה אומר סלקת מתניתין מעשה שעשו אנשי טברי' (כן הגהתי שם דלא כהק"ע והפ"מ שנדחקו בזה) וא"כ קשה לרבנן דתמן דמפרש להך מעשה שעשו אנשי טברי' שהוא כמעשה שעשו אנשי טברי' ומביאין מזה ראיה דחמה מותרת תולדת חמה אסורה וא"כ קשה דמה ראיה היא זו. דהא הך מעשה דאנשי טברי' הוי כהטמנה והטמנה בדבר המוסיף הבל אסור אפי' מבעוד יום ואם כן לא גרע מכל דבר המוסיף הבל ואם כן מאי הביאו ראיה מאנשי טבריה להא דתולדת חמה אסורה:

וא"כ צ"ל דרבנן דתמן סוברים כמו דאמרינן הכא דהטעם הוא בהטמנה בדבר המוסיף הבל הוא לפי שהדברים האל רותחין ומרתיחין והוא נוטלן והן תשים לתוך ידו ומחזירן והן מוסיפין רתיחה לפיכך אסור לטמון בהם וא"כ זהו דווקא בדבר שיכול ליטול בידו אבל במעשה שעשו אנשי טברי' שהביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין וא"כ אינם יכולים ליטול בידן. וע"כ כיון שאינם תשים לתוך ידו ע"כ לא חיישינן שמא יחזירן ויוסיף עליהן בדבר שמרתיחין. וע"כ הביאו ראי' מזה דתולדת חמה חסור אבל רבנן דהכא דאמרי דתולדת חמה מותר והא דלא יטמיננה בחול ובאבק דרכים הוא מחמת שעושה חריץ. והא דחמי טברי' הוא משום הטמנה א"כ מוכח מזה שאין זה הטעם משום שהם רותחין ומרתיחין והם תשים לתוך ידו:

וע"ז אומר וכרבנן דתמן דאינון אמרין אם הי' יורה מותר (פי' אם הם קבועים באופן שאינו יכול ליטול לתוך ידו מותר) אבל רבנן דהכא אינם סוברים כן אלא שאפי' אם הוא יורה אסור (פי' שקבוע ביורה אפ"ה אסור). וע"כ אומרים דהא דמביא הך מעשה דאנשי טברי' הוא משום הטמנה אבל תולדת חמה מותר:

ובזה אפשר לתרץ מה שהקשו התוס' על הא דאמרינן בשבת (ד' ל"ט) אמר רב חסדא ממעשה שעשו אנשי טברי' ואסרו להו רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל ואפי' מבעוד יום והקשו התוס' דמה צריך למילף ממעשה שעשו אנשי טברי' הא מתניתין היא דאין טומנים בדבר המוסיף הבל כו' עיי"ש שהאריכו בזה אבל לפי מה שבארתי אפשר לומר דבטלה הטמנה אפילו ביורה והוא קבוע שאינו יכול לטלם לתוך ידו ואינם חשים לתוך ידו אעפ"כ אסור משום הטמנה ע"כ בטלה הטמנה לקבוע בדבר המוסיף הבל מבעוד יום ואפי' יורה שהוא מחובר נמי אסור משום הטמנה וזהו כמו דאמרינן בש"ס דילן (ד' ל"ד) מפני מה אמרו אין טומנים בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום גזירה שמא יטמין ברמץ:

עוד שם תמן תנינן ספק חשיכה ספק לא חשיכה מפני שלא חשיכה הא אם חשיכה אסור לטמון בהן תמן אמרין מפני ביטול ביהמ"ד א"ר בא מפני החשד שאם אומר את לו שהוא מותר כו' ולכאורה אינו ענין להא דאמר בתחילה:

ע"כ הי' נראה לי שנתחלפו השורות ותחילה צריך לגרוס על מה שאומר וכרבנן דתמן דאינון אמרין אם היתה יורה מותר וצריך לגרוס וכרבנן דהכא שאם את אומר לו שהוא מותר אף הוא אינו עושה כל צרכו מבעוד יום מתוך שאת אומר לו שהוא אסור אף הוא עושה כל צרכו מבעוד יום וזהו הטעם הוא למה שאמרו שאין טומנים בדבר המוסיף הבל ואפי' מבעוד יום לרבנן דהכא שאינם אומרים הטעם מפני שהם תשים לתוך ידו:

ואח"כ צריך לגרוס תמן תנינן ספק חשיכה ספק אינה חשיכה מפני שלא חשיכה הא אם חשיכה אסור לטמון בהם תמן אמרין כו' א"ר בא מפני החשד (פי' שיאמרו שבישל הקדירה עם חשיכה) וע"ז אומר מה נפק מן ביניהן (וכצ"ל מיד מה נפק מביניהן) ע"ז אומר לטמון שלג וצונין על דעתי' דר' בא מותר ועל דעתין דרבנן דתמן (פי' שאמרו מפני ביטול בית המדרש) א"כ אפי' לטמון שלג וצונן נמי אסור: