נועם ירושלמי על שבת ב:ז:ד

שם (ה"ז) אין מטבילין את הכלים כו' תרין אמורין חד אמר בכלים שנטמאו באב הטומאה וחורנה אמר בכלים שנטמאו בולד הטומאה מתיב מאן דמר באב הטומאה למאן דמר בולד הטומאה אפי' בחול והא טעון הערב שמש א"ל ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה וכתב הק"ע בגליון כתב מוכח בתוס' דאין זאת הגירסא נכונה (פי' כמו שהוא בתרומו'). אלא איפכא צריך לומר דמתיב מ"ד באב הטומאה למאן דאמר בולד הטומאה וכתב דטעות נפל במס' תרומו' שכתוב שם דמתיב מ"ד בולד הטומאה למ"ד באב הטומאה והמעיין בתו' דחגיגה יראה לעין דנוסחא דתרומות היא הנוסחא הנכונה וכאשר הגהתי בקונט' ובתוס' שם בחגיגה צריכין להגיה כך ואותה גירסא שפיר מייתי לה בירושל' גם בפ"ב דביצה ובפ' במה מדליקין כתוב שיבוש בספרים עכ"ל

והנה כן כתבו התוספו' בחגיגה (ד' כ"א) שכתבו מתיב מ"ד בולד הטומאה למ"ד באב הטומאה אפי' בחול והא טעון הערב שמש כלומר התינח לדידי דאוקימנא לי' בולד הטומאה שפיר דלא בעי הערב שמש אלא לדידך דמוקמית לי' באב הטומאה צריך הערב שמש ולא חזי לאשתמושי רק בחול א"כ ה"ל מטביל משבת לחול ומוקי לה ברוצה להשתמש חולין דטבול יום שרי בחולין בלא הערב שמש כו' גם בפ"ב דביצה כתוב בשיבוש הספרים אמנם הצעת הגירסא כמו שפירשתי עכ"ל

אבל לי נראה דהגירסא דהכא הוא עיקר דלפי הגירסא דמתיב מ"ד בולד הטומאה למ"ד באב הטומאה אפי' בחול טעון הערב שמש מאי מקשה דילמא הכא בחולין שנעשו בטהרה ומי הכריחו לומר דמיירי בתרומה הא באב הטומאה אפי' בחולין נמי טמא:

ע"כ נראה לי דהגירסא הוא מתיב מ"ד באב הטומאה למ"ד בולד הטומאה דהיינו בראשון שהוא ולד הטומאה וא"כ הכלי הוי שני ואין שני פוסל בחולין וא"כ צריך לומר דמטבילין לצורך תרומה וא"כ תרומה בעי הערב שמש ואף שכתבו התו' בביצה (ד' י"ח) דאם נטמא בולד הטומאה לא בעי הערב שמש וכמו שהביאו הא דתנן במס' פרה (פי"ג מ"ה) כל הטעון ביאת מים מדברי חכמים לאחר ביאתו מותר בכולן כבר כתבתי בסוף חגיגה מה שהביא הט"א בחגיגה מה שכתב הר"ש (פ"ג דטהרות מ"ג) דיש טומאות דרבנן דבעי הערב שמש וכמו שהביא ראי' מיומא (ד' מ"ט) שנתזה צינורה ונכנסו אחיו הכהנים ושימשו תחתיו אלמא דטומאת כו' בעי הערב שמש וכן שפופרת שחתכה כו' דפריך עלה בהא לימא ר' יהושע יטמא ויטבול כו' משמע בהדי' דטומאת כו' בעי הערב שמש וכתב שאין לדמות טומאות דרבנן הנוהגות אפי' בחולין להני דאין אלא מעלות בעלמא בקודש ולתרומה ולא לכל דבר כו' ע"ש וכן מוכח מהירושלמי (פ"ק דשבת) דמני טבול יום בי"ח דבר ולא פריך הא טבול יום דאורייתא הוא כמו דפריך בש"ס דילן בשבת (ד' י"ד) וכן אמרינן בירושלמי פ"ק דפסחים תיפתר בטבול יום של בית הפרס שהוא מדבריהם וכן בסוטה (פ"ה ה"ג) והא תנינן טבול יום תיפתר בטבול יום בית הפרס א"ר זעירא ואפי' תימר בטבול יום דבר תורה אבל תחילה תירץ בטבול יום שהוא מדבריהם אלמא דאפי' טומאה דרבנן בעי הערב שמש:

וע"כ אומר מתיב מ"ד באב הטומאה למ"ד בולד הטומאה אפי' בחול טעון הערב שמש וא"כ איך יטביל לצורך חול דהא אפי' בטומאה דרבנן נמי בעי הערב שמש (והא דלא משני דמיירי בטבילה שמחמת מעלות דתרומה דאינו טעון הערב שמש כמו שהבאתי מה שכתב הר"ש. איפשר לומר דבטבילה שהוא רק מצד מעלה מטבילין בשבת אפי' למ"ד דבולד הטומאה אין מטבילין וכמו דאמרינן בירושלמי בביצה (פ"ג ה"ב) ומטבילין מגב לגב ומחבורה לחבור' רצה לעשות עיסתו ע"ג גיתו או גיתו ע"ג עיסתו מטביל את כליו כיצד מחבורה לחבורה הי' אוכל עם חבורה זו ונמלך לאכול בחבורה אחרת וכן בביצה (ד' י"ט) ועיין שם בק"ע שפירש דהאי טבילה היינו אם טבל לחולין שצריך לטבול לתרומה שזהו משום מעלה ע"כ מטבילין אפי' בשבת ובזה יתיישב הא דאמרינן בירושלמי (סוף חגיגה) שולחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת דברי ר"מ וחכמים אומרים מיד והארכתי שם הרבה. והנה הפ"מ פי' שם הא שמטבילין אותו אפי' בשבת הוא משום שאין שבות במקדש אבל לפי מה שביארתי כעת ניחא דהא דמטבילין אותו אפי' בשבת הוא כמו דמסיק התם בירושלמי תיפתר שנטמא בספק משקין ואמרינן התם תחילה תיפתר שנטמא בספק משקין תמן תנינן ספק משקין לטמא טמא ולטמא טהור וע"ז משני תמן בתרומה וכאן בקודש חומר הוא בקודש וע"כ כיון שאין הטבילה רק משום מעלה (לר"מ דאומר דספק משקין לטמא טהור). וע"כ מטבילין אותו אפי' בשבת אפי' למ"ד דמתניתין מיירי בולד הטומאה שהוא מדרבנן דהטבילה שהיא רק מצד מעלה קיל טפי וא"כ ודאי מיירי בולד הטומאה דצריך טבילה מדרבנן וא"כ בעי הערב שמש.

וע"ז אומר אמר לו ברוצה להשתמש חולין בטהרה (פי' דהא דולד הטומאה מיירי בחולין שנעשו על טהרת תרומה וע"כ אפי' שלישי נמי טמא כמו בתרומה ואפ"ה לא בעי הערב שמש):

וזה יתבאר במה שכתבו התוספות בפ"ק דנדה (ד' ז') בד"ה והאי טבול יום כיון דודאי לא מטמא חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה ותימא דהכא משמע דאין שני פוסל בחולין הטבולין לחלה וברייתא נמי קתני ובשלישי טהור בחולין משמע דכש"כ דאין פוסל בחולין שנעשו על טהרת תרומה כדאמר בסמוך דמשמע דקילי מחולין הטבולין לחלה ובפרק שני דחולין (ד' ל"ב) אמרינן דשלישי נוהג בחולין שנעשו על טהרת תרומה ובסוטה (ד' ל') מוכח דשני עושה שלישי בחולין הטבולין לחלה למ"ד כחלה דמי ויש לומר דטבול יום קיל טפי דאין צריך רק הערב שמש. והא דתני בברייתא דשלישי טהור בחולין היינו שלישי דטבול יום אי נמי ה"פ כיון דשלישי טהור בחולין דעלמא לא גזרו חכמים בחולין הטבולין לחלה משום טבול יום וא"כ מוכח מהתוספו' דאע"פ שגזרו שלישי בחולין שנעשו על טהרת תרומה אבל אעפ"כ טבול יום מותר דהא אפי' בחולין הטבולין לחלה דחמיר מחולין שנעשו על טהרת תרומה וכמו דאמרי' בנדה (ד' ז') התם לא פתיכא בהו תרומה הכא פתיכא בהו תרומה וא"כ מכש"כ בחולין שנעשו על טהרת התרומה וע"כ משני ברוצה להשתמש חולין בטהרה ומיירי בוולד הטומאה דאע"ג דבחולין ליכא רק שני אפ"ה כיון שהוא חולין שנעשו על טהרת תרומה ע"כ יש בהם שלישי ואפ"ה לא בעי הערב שמש וכמו שביארתי:

וכן מוכח בירושלמי (פ"ה דסוטה ה"ב) בו ביום כו' אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא את אחרים לימד על ככר השני שמטמא את החולין אמרינן בגמ' ר' יוסי בר בון אמר רב ושמואל חד אמר בין בתרומה בין בחולין אמר ר' עקיבא וחורנה אמר בתרומה אבל לא בחולין כו' מתניתא פליגא על רב (ופי' דאמר בין בתרומה בין בחולין) אוכל מעשר שהוכשר במשקה ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי והשלישי טהור בחולין (וא"כ מוכח שהשלישי טהור בחולין אפי' נעשו על טהרת תרומה דהא הם טבולין לתרומת מעשר) ומשני פתר לה קל הוא בידים שהן מדבריהם (פי' שהקילו בידים שהוא מדבריהם) והא תנינן טבול יום ומשני תיפתר בטבול יום בית הפרס. א"ר זעירא ואפי' תימר בטבול יום דבר תורה שנייא היא דכתיב טהור טמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך (פי' וע"כ הקילו אפי' בטבול לתרומת מעשר). א"כ מכש"כ שהקילו בחולין שנעשו על טהרת תרומה דזה קיל טפי מחולין הטבולין לחלה כמו דאיתא בנדה (ד' ז') ודו"ק: ך

ובזה יתבאר הא דאמרינן בירושלמי (פ"ג דחלה) א"ר יונה תרתין מילין תני ר' חייא רובא אינן פליגין חדא על חדא. טבל מנינו כחולין (פי' טבל הטבול לחלה או לתרומה) מנינו כחולין פי' שלישי טהור בו כחולין). וכל הספק פוסל את התרומה ופוסל את החולין מלעשות תרומה (פי' אם הוא טבול לתרומה). א"ר יונה אף אנן נמי תנינן תרוויהון דתנינן תמן אוכל מעשר שהוכשר במשקה ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומה מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי הדא אמרה שהטבל מנינו כחולין וכל הספק פוסל את התרומה ופוסל החולין מלעשותם תרומה (פי' אם הם טבולין לתרומה) דתנינן תמן נולד לה ספק טומא' עד שלא גלגלה תעשה בטומא' משגלגלה תעשה בטהר' ולא מתרץ מידי. אך זה יתורץ בהירושלמי שהבאתי הא (דפ"ה דסוטה ה"ב) מתניתא פליגא על רב אוכל מעשר שהוכשר במשקה ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי והשלישי טהור בחולין ומשני פתר לה קל הוא בידים שהם מדבריהם. ופריך והא תנינן טבול יום. ומשני בטבול יום בית הפרס. א"ר זעירא ואפי' תימר בטבול יום שהוא דבר תורה שנייא היא. דכתיב טהור טמא טהור לחולין מבעוד יוםולתרומה משתחשך. וא"כ מתורץ מה שאמר ר' יונה דאנן תנינן תרוויהון אוכל מעשר שהוכשר במשקה דבידים הקילו ובטבול יום נמי הקילו כמו דמשני בסוטה שנייא היא דכתיב טהור טמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך והא דתנן שהשלישי טהור בחולין היינו שלישי ע"י טבול יום כמו שכתבו התוס' בנדה (ד ז') אי נמי הכי פירושו כיון דשלישי טהור בחולין דעלמא לא גזרו חכמים בחולין הטבולין לחלה לטמא מטבול יום. ולכך פריך מיני' טפי אנשען ולא פריך מיני' אכל שלישי דנוהג בחולין הטבולין לחלה משום דנשען נמי טומאה קלישא הוא והא דמקשה בירושלמי (פ"ג דחלה) הוא כמו דמקשה בש"ס דילן בנדה (ד' ז') וחולין הטבולין לחלה כחלה דמי דאפי' בנשען דהוי ספק טומאה שאינה מוכחת מהני בהו לטמא כחלה גמורה והתני אשה שהיא טבולת יום כו' ושלישי טהור בחולין ואי אמרת חולין הטבולין לחלה כחלה דמי הא טמיתנהו. אמר אביי כל שודאי מטמא חולין גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה והאי טבול יום כיון דודאי לא מטמא חולין לא גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה ובזה מתורץ מה שאמר ר' יונה תרתין מילין אינן פליגי חדא על חדא דהא דאמרינן טבל מנינו כחולין היינו שלישי דטבול יום ובטבול יום הקילו והוא כמו דמשני בירושלמי (פ"ה דסוטה) ובנדה (ד' ז') ודו"ק וא"כ מוכח דבחולין שנעשו על טהרת תרומה לא גזרו משום טבול יום ואינו צריך הערב שמש דהא קיל מחולין הטבולין לחלה ועוד דכיון דמיירי בולד הטומאה דרבנן בוודאי טבול יום מותר בו וכמו דמשני בפ"ה דסוטה תיפתר בטבול יום בית הפרס (וע"כ מותר בחולין הטבולין לחלה כש"כ בחולין שנעשו על טהרת תרומה) א"ר זעירא אפי' תימר בטבול יום דבר תורה שנייא היא דכתיב טהור טמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך. וא"כ בטבול יום בית הפרס שהוא מדרבנן בודאי מותר. ולמסקנת הירושלמי והבבלי ופ"ק דנדה דף ז') אפי' בטבול יום דבר תורה נמי מותר בחולין שנעשו על טהרת תרומה. ע"כ נראה לי דגירסא דהכא עיקרית דמתיב מאן דאמר באב הטומאה למ"ד בולד הטומאה וכמו שביארתי. ודו"ק: