נועם ירושלמי על שבת ג:א:ב

כירה שהסיקוה בקש או בגבבא נותנים עלי' תבשיל כו' כיני מתניתין מקיימין עליה תבשיל כו' וכתב הק"ע והרי"ף פסק לשהות תנן והוא דגרוף וקטום ואי לא לא והרז"ה פסק להחזיר תנן והאריכו בראיותיהם ומהתימא שלא הביא הרי"ף ראי' דסתמא דירושלמי סובר דלשהות תנן עכ"ל:

ולי נראה שע"כ לא הביא ראי' מהירושלמי והוא דמה דאיבעי' לן בשבת (ד' ל"ו) איבעי' להו האי לא יתן לא יחזיר הוא אבל לשהות משהין אעפ"י שאינו גרוף וקטום. ומנו חנני' היא דתני חנני' אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהות אעפ"י שאינו גרוף ואינו קטום. או דלמא לשהות תנן ואי גרוף וקטום אין אי לא לא. ולכאורה מאי בעי או לשהות תנן או להחזיר תנן הא ודאי דלשהות תנן וכמו שכת' הרא"ש (רפ"ג דכירה) דודאי אית לן טפי לאוקמי מתניתין בפשיטות דלא יתן משמע תחלת נתינה וגם לא יצטרך להגיה המשנה דרישא וסיפא איירי בחזרה כו' וא"כ עיקר האיבעי' הוא משום דלא יה פליגי מתניתין דהכא אמתניתין דפרקא קמא דתנן בשבת (ד' י"ט) אין נותנים פת לתנור עם חשיכה ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום וכמו דאמרינן בשבת (ד' ל"ז) אמר רבא תרווייהו תנינא לשהות תנינ' דתנן אין נותנים את הפת בתנור עם חשיכה ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פני' מבעוד יום הא קרמו פניה שרי וע"כ מיבעי' לי' דמתניתין להחזיר תנן אבל לשהות משהין ואעפ"י שאינו גרוף וקטום. והוא דלא יהא פליגא אמתניתין דפרקא קמא (ועי' ברא"ש רפ"ג דשבת שהאריך בזה):

וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן. אבל לשיטת הירושלמי לא קשה מידי מהא דתנן אין נותנים את הפת לתנור עם חשיכה ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה ואמרינן התם ר' יעקב בר אחא בשם ר' אסי זריזות הן הנשים בפת יותר מן התבשיל מה בין פת ומה בין תבשיל תבשיל דרכו לאכול רות ח פת אין דרכו לאכול רותחת וא"כ בתבשיל שדרכו לאכול רות ח גזרו בו דילמא אתי לחתוי'. אבל פת אין דרכו לאכול רותח תמן אמרין פת חמה חמתה בצדה (פי' המחמם את הגוף כו'). וא"כ כיון דלא קשי' מהא דתני' אין נותנים הפת לתנור עם חשיכה ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה. ע"כ מפרש המשנה כפשוטו שלא יתן הוא לא ישה'. וע"כ אומר כירה שהסיקוה בקש או בגבבא נותנים עלי' תבשיל כיני מתניתין מקיימין עליה את התבשיל וע"כ אמרינן בירושלמי (ספ"ק ה"י) ר' בון בר כהנא בשם רבנן תבשיל שנתבשל כל צרכו מותר לשהותו ע"ג כירה שאינה קטומה ר' זעירא בעי בשר בצל וביצה מצטמק ורע לו וזה מצטמק ויפה לו ואת אמר הכין דילמא דלא איתאמרת אלא חמין אתא ר' שמואל כו' חמין שהוחמו כל צרכן אסור לשהותן ע"ג כירה שאינה קטומה כו' אם כן כולהו אמוראי סברי בהדי' דאסור לשהות אפי' תבשיל שבישל כל צרכו במצטמק ורע לו אך דהירושלמי אזיל לשיטתיה כמו שביארתי וע"כ לא הביאו ראיה מהירושלמי ודו"ק: