נועם ירושלמי על שבת ב:א:יג

(שם) תני ר' יוסי קומי ר' יוחנן מנין לכל הנימולים שלא יהו נימולים אלא ביום ת"ל וביום. א"ל ר' יוחנן ויש כאן זו כל מחוייבי טבילות טובלין כדרכן ביום חוץ מנידה ויולדת שאינה טובלת אלא בלילה נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום ובין בלילה כו' וכן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה ר"נ בשם ר' מנא מצוה להקדים כדי לזרז במצות. וכתב הק"ע והכי גרסינן מצוה להקדים כדי לזרז במצות וכן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה והכי פירושו מצוה להקדים להדליק נר של שבת מבעוד יום כדי לזרז עצמו למצות שבת וכן רואין שרבנן מקדימין עצמן כשעולים לעיבור השנה והיינו כדי לזרז עצמם. והפ"מ פירש בדוחק ודבריו תמוהין. והוא משום שרצה לפרש דקאי אהא דקאמר תחלה לענין טבילת נידה. ובפ"ב דמגילה (ה"ה) ואנן חמיין רבנן מקדימין לעיבורה ר' מנא אמר מצוה להקדים כדי לזרז במצות ופי' הק"ע ופריך ואנן רואין לרבנן שמקדימין עצמם לעיבור שנה קודם הנץ החמה ומשני מ"מ אין עושין דבר עד שתנץ החמה דעיבור שנה דין הוא ואין דנים אלא ביום וכתב שם דבשבת פי' בענין אחר והוא דחוק

וע"כ נראה לי לפרש דהא דאמר וכן חמיין רבנן מקדימין לעיבורה (פי' שמביא קצת ראי' שיש חילוק בין זמנו לשאינו זמנו כמו דאמר גבי נדה דבזמנה טובלת בלילה ושלא בזמנה טובלת ביום וכן גבי מילה דקאמר דאפי' מלה שלא בזמנה נמי ביום) ע"ז אמר ר' יוחנן ויש כאן זו כו' ומביא ראי' מטבילת נידה דבזמנה טובלת בלילה ושלא בזמנה טובלת ביום וכן לענין מילה

ולכאורה הטעם הוא משום דבזמנה אכתי לא מטא זמני' ולא משום להא דלילה ועיין במה שביארתי בספרי עמק יהושע (ס' כ') דערלה שלא בזמנה לא הוי ערלה לפי שיטת הירושלמי. והבאתי שם הירושלמי (ספי"ט דשבת ה"ה) ליל שמיני מה את עביד לי' (פי' אם ליל שמיני הוי ערלה אלא שאין מלין בלילה משום לילה) וע"ז אומר מן מה דתני ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר הדא אמרה ליל שמיני כשמיני ותני כן כל שבעת הימים מותר להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן תרומה. וא"כ מוכח דסובר דלילה אין מחוסר זמן והוי ערלה כמו שביארתי שם ואעפ"כ סובר ר' יוחנן דמילה בזמנה היינו דוקא ביום אבל שלא בזמנה הוא בין ביום ובין בלילה:

וע"ז אומר ר' יוחנן וכן חמיין רבנן מקדימין לעיבורה והוא כמו דאמרי' (בפ"ק דמגילה ה"ד) באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין כו' סעודת ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין (פי' אם חל בשבת) ופריך ויעשו אותן שבת א"ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלוי' בב"ד. יצא זה ששמחתו תלוי' בידי שמים (ופי' שם הק"ע סעודת ראש חודש כשהיו מקדשין את החודש ויש מפרשים דמצוה לעשות סעוד' בר"ח דכתיב וביום שמחתכם כו') (ועיין בירושלמי ספ"ק דמוע"ק לוין ברבית לחבורת מצוה ולקידוש החודש ר' יוחנן בצפרא הוי ניחוש לכנישתא והוי מלקט פירותן ואמר יהא חלקי עם אילין דאכלין הכא רומשית והנה ביארתי שם דמצוה לעשות הסעודה בר"ח) וכן ביארתי הירושלמי (פ"ד דתענית ה"ג) א"ר מנא מפני סעודת ר"ח וביארתי שם בארוכה: גם ביארתי שם הא דאמרינן שם א"ר חייא בר בא ר' יוחנן מפקד לכנישתא דכופרא סכין מיעל עד דו איממא ואתון אמרין זמנו ועיבורו (ופי' הפ"מ שם שתזמינו צרכי הסעודה של ר"ח ותוכלו לומר יעלה ויבוא בברכת המזון אף שאתם מסופקים אימתי ר"ח אך אעפ"כ תוכלו לומר ממ"נ דאם היום הוא ר"ח תוכלו לומר יעלה ויבוא מחמת שהתחלת הסעודה הי' בר"ח ואם למחר ר"ח תוכלו לומר בלילה ותצאו ממ"נ ידי סעודת ר"ח: ואם בזמנו צריך לעשות הסעודה בר"ח משום שאין קידוש החודש אלא ביום אבל אם הוא שלא בזמנו א"כ איך יצאו ידי סעודת ר"ח בלילה. דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דאם הוא מעובר א"צ לקידוש כמו דאמרינן בר"ה (ד' כ"ד) כמו שביארתי בירושלמי בר"ה] וא"כ איך אמר להם שיעשו סעודת ר"ח ויצאו ממ"נאך דהא דבעינן שיהא סעודת ר"ח ביום היינו דווקא אם הוא בזמנו אבל אם הוא שלא בזמנו לא בעינן ביום וע"ז אמרינן שם א"ל ר' יוחנן ויש כאן זו (פי' שיש כאן ג"כ חילוק בין בזמנו לשלא בזמנו) וע"ז אומר אח"כ וכן חמיין רבנן מקדימין לעיבורה וכמו שביארתי שאמר להם ר' יוחנן שיתחילו הסעודה מבעוד יום ותאמרו יעלה ויבוא בזמנו ועיבורו משום ספק [ועיי"ש מה שביארתי על המ"א (סי' קפ"ח) אם אזלינן בתר התחלת הסעודה או בתר סוף הסעודה] וא"כ מוכח שיש חילוק בין בזמנו לשלא בזמנו וע"ז אומר רב נחמן בשם ר' מנא מצוה להקדי' כדי לזרז במצות (פי' דלא משום ספק עושין הסעודה מבעוד יום כדי לקיים שניהם אלא שמצוה להקדים אם הוא שלא בזמנו כדי לזרז במצוה) ודו"ק: