נועם ירושלמי על שבת ב:א:יב

רב אחא בשם רב חסדא זאת אומרת שמותר להצית את האור במדורת קדשים עיין בק"ע שנדחק בזה ולי נראה שיש (ט"ס) ונתחלפו השיטות וצריך לגרוס הא דרב חסדא אח"כ ובכאן צריך לגרוס הא דלקמן (וכצ"ל) מעתה אין מדליקין שמן שריפה בלילה על שם שאין שורפים את הקדשים בלילה (פי' כיון דע"כ תנן במתניתין דאין מדליקין בשמן שריפה משום שתדלק בשבת או ביו"ט. ואע"ג דאח"כ דולקת מאליו). אך כיון דאמרת דהחמירה התורה בשריפת קדשים דאפילו אם דולקת אח"כ מאילי' נמי אסור. וע"כ פריך מעתה אין מדליקין בשמן שריפה בלילה על שם שאין שורפין קדשי' בלילה בלא"ה אסו' להדליק בשמן שריפ' משום שנשרף אח"כ בלילה. ואף שהיא דולקת מאילי' נמי אסור:

וע"ז אומר אמר ר' יוחנן ירדו לה בשיטת ר' ישמעאל כמה דר' ישמעאל אומר תינוק שעבר זמנו נימול בין ביום ובין בלילה כך עבר זמנה נשרפת בין ביום ובין בלילה ומה אית לך שמן שריפה שעבר זמנו פי' איך אמרת דהא דשמן שריפה מיירי בעבר זמנו וע"ז אומר ר' יודן בן פזי מכיון שנטמאת כמו שעבר זמנה [ואפשר לומר דהטעם הוא דנותר אינו נשרף בלילה הוא משום דאכתי לא מטא זמני' לשריפה וכמו דאמרינן בזבחים (דף נ"ו) ע"ש ועי' בספרי עמק יהושע (ס' פ') וע"כ כיון שעבר זמנה נשרפת בין ביום ובין בלילה והוא דלא כמו דאמרינן בש"ס דילן ביבמות (ד' ע"ב) איתיבי' ר' אלעזר לר' יוחנן אין לי אלא נימול לשמיני שאינו נימול אלא ביום מניין לרבות לתשעה כו' תלמוד לומר וביום ואפילו למאן כו'] וא"כ פסול דטמא דלא הוי נותר ע"כ נשרף בין ביום ובין בלילה וע"כ לא קשה מהא דאין שורפין קדשים בלילה:

ואח"כ צריך לגרוס רב אחא בשם רב חסדא זאת אומרת שמותר להצית את האור במדורת קדשים והיא דולקת והולכת שבת ופי' דאל"ה אלא דאפי' מע"ש אסור להצית אור במדורת קדשים א"כ תיפוק לי' דאין מדליקין בשמן שריפה בלילה דאע"ג דמדליק מבעוד יום אפ"ה לא ידליקו כמו שאין מדליקין מבעוד יום משים שבת והוא משום שסובר כמסקנת הש"ס דילן ביבמות (ד' ע"ב) דאפי' נותר שלא בזמנו אינו נשרף אלא ביום. וא"כ לא מצי לתרץ דכיון שנטמא הוי נותר כמו שלא בזמנו. וע"כ פריך והא תנן אין מדליקין בשמן שריפה (ותיבת ביו"ט מיותר) וע"ז משני מפני יו"ט שחל להיות בע"ש שאז ידלקו ביו"ט גופה והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן שבת (ד' כ"ד) רב חסדא אמר ביו"ט שחל להיות בע"ש עסקינן לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט: