נועם ירושלמי על שבת יט:א:ח

שם אלא הניחו להם לישראל אם אינם נביאים הן בני נביאים הן מי שהי' פסחו טלה הי' תוחבה בגיזתה כו' ר' זעירא בשם ר"א כל תורה שאין לה בית אב אינו תורה ופירשו הק"ע והפ"מ כלומר שלא קיבלה מרבותיו אינו תורה ולי נראה דקאי אהא דלקמן והוא דאמר הלל אם אינם נביאים הן בני נביאים הן מיד כל מי שהי' פסחו טלה הי' תוחבה בגיזתה כו' וע"ז אומר כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה והוא שאמר שנהגו כך (פי' שאין לה מקור במשנה וע"ז אומר שיש לה בית אב שמוכח ממתניתין שזה לא הוי עבודה בקדשים וכמו שאומר תמן תנינן רכב עליו נשען עליו כו' הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא הדא ילפא מההיא שאם תלה עליו סכין לשוחטה כשירה וההיא ילפא מהדא שכל עבודה שהיא לשם קדשים אינה עבודה ולשיטת הש"ש דילן לא הי' הספק רק במחמר כמו דאמרינן בפסחים (ד' ס"ו) וזה אינו שייך למתניתין דמיירי לענין עבודה בקדשים והטעם של מתניתין אינו משום שהוא לצורך עבודה בקדשים אלא מטעם שהוא לצרכה ממש דהיינו במוסרה כו' או שה לה סנדל שלא תחלוק או שפירש טליתו עלי' מפני הזבובים א"כ הוא לצרכה ממש אבל הסכין אע"ג שהוא לצורך עבודה אעפ"כ אינו לצרכה וע"ז פריך והא עביד עבודה בקדשים. וע"ז משני כהלל דתני אמרו עליו על הלל מימיו לא מעל אדם בעולתו ועיין (בפ' במה בהמה) ושם הארכתי בזה דהירושלמי סובר דההקדש צריך להיות מהביקור ד' ימים א"כ אי איפשר שיקדישה כשהוא מביאה לעזרה דהא ההקדש הוא קודם ד' ימים [ואיפשר לומר דע"כ איתא בפסחים בירושלמי (פ"ו דפסחים ה"א) לא תני ריב"ח אלא הרכבתו והבאתו הא חתיכת יבלתו לא מן בגין דו סבר בכלי (פי' וא"כ הוי דאורייתא ולא שבות) לא כן אמר ר' אבהו מה פליגין כשנטלן הוא אבל אם נטלן אחר מאוסין הן (פי' וא"כ אפי' שבות ליכא כיון דנוטלן אחר ביד וא"כ מאוסין הן והדין זבח כאחר היא) א"ר יוסי שני' היא הכא דכתיב זבח. והנה המפרשים נדחקו בזה מאוד אבל לפי מה שביארתי דהירושלמי סובר דבשעת הביקור הוא ההקדש (וכמו שהאריך בזה הט"א) א"כ אינו יכול ליטול בכלי דילמא יגזוז בכלי השער וא"כ יעבור על גיזת קדשים וכמו דאמרינן בבכורות (ד' כ"ה) ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו אמר רב אסי אמר ריש לקיש לא שנו אלא ביד אבל בכלי אסור והקתני עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן תני לקופיץ וכן בירושלמי (פ"ז דשבת ה"ב) ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו וכל התולש את השער לראות מקום המום ר' אחא בשם ר"ש בן לקיש התולש מן הקדשים פטור אמר ר' יעקב בר אחא ריש לקיש כדעתי' דאתפלגין התולש בקדשים ר' יוחנן אמר חייב ר"ש בן לקיש אמר פטור א"כ לריש לקיש דווקא ביד אבל לא בכלי דביד לא הוי תולש אבל בכלי הוי תולש ואפי' לר' יוחנן דשרי משום דהוי כלאחר יד ועיין בבכורות (ד' כ"ה) ה"מ דווקא ביד אבל לא בכלי וא"כ כיון דכתיב זבח פי' דכתיב ואמרתם זבח פסח ע"כ אף שלקיחתו מבעשור היינו רק בפסח מצרים אבל לא בפסח דורות היינו לענין שא"צ להמנות עליו מקודם ד' ימים אבל מ"מ הוי זבח בשעת הביקור וע"כ לא יכול ליטול היבלתו רק ביד וא"כ לא הוי מאוס. וע"כ יש בו משום שבות ודו"ק ועיין (בפ' במה בהמה) ושם הארכתי בזה דלשיטת הש"ס דילן יכול להיות ההקדש אח"כ וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ס"ו) דפריך והא קא עביד עבודה בקדשים ומשני כהלל כו' ופירש"י דלא מקדשי לקרבן עד דמייתי לעזרה ובפסחים (ד' צ"ח) רבינא אמר כגון שהפרישו אחר חצות ובזבחים (ד' י"ב) ועיין בט"א ובספרי שפת הנחל הארכתי בזה ודו"ק: