נועם ירושלמי על שבת יט:א:ד

שם ר' סימון בשם ריב"ל סכין של מילה עושה לה חולה ומביאה כו' בימי ר' ירמי' כו' מפתחיי' כו' אתון ושאלון לי' א"ל כד תחמון שטפא עבר אייתינון דרך חולה חיילי' דר' ירמי' מהדא כל חולה שנעשה בין לדעת כו' ה"ז חולה והנה בש"ס דילן ביבמות (ד' קי"ג) ר' יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתח דבי מדרשא ברה"ר בשבת' אתי לקמיה דר' פדת אמר זיל דבר טלי וטיילא וליטיילו התם כו' אלמא קסבר קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו ומה דלית' בירושלמי הכי איפשר לומר משום דסובר דקטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו וע"כ לא קאמר דלידבר טיילי' כו' וליטייל' התם דאי כו' מייתי להו וכן משמע בירושל' (פט"ז ה"ז) אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו שכן שביתתו עליך ופריך עלה ולא כן תני ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו ומשני המן אין לו צורך בעשבים ברם הכא יש לו צורך כיבוי ולא משני כמו דמשני בש"ס דילן (ד' קכ"א) דאיתא שם שמעית מינה קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו א"ר יוחנן בקטן העושה כו' וא"כ מוכח שסובר הש"ס דילן דקטן אוכל נבילו' ב"ד מצווין להפרישו והירושלמי משני תמן אין לו צורך בעשבים ברם הכא יש לו צורך כיבוי ואין הפירוש כמו שכתב הק"ע דתנן התם אין הגדול רוצה בליקיטו הילכך א"צ להזהירו ברם הכא יש צורך בכיבוי זה כו' וא"כ מפרש שהתירוץ של הירושלמי הוא כמו דאיתא בש"ס דילן אבל לי נראה שהפי' הוא דתמן אין לו צורך בעשבים וא"כ ליתא למלאכה כיון שאין לו צורך בעשבים (אף דמייפה את הקרקע אך בזה לא ניחא ליה להקטן וכמו דאמרינן בשבת (ד' ק"ג) דפריך אטו כולהו לא ליפות את הקרקע נינהו רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו באגם שנו אביי אמר אפי' תימא בשדה דלא אגם וכגון דלא קא מכוין והא אביי ורבא דאמרי תרווייהון מודה ר"ש בפסיק רישי' ולא ימות ומשני לא צריכא דקא עביד בארעא דחברי' וע"כ כיון דלא ניחא ליה מותר והכא נמי לא ניחא ליה לקטן) [ועוד שכבר ביארתי שיטת הירושלמי (פי"ב דשבת ה"ג) שאינו מתחייב משום מייפה את הקרקע אם אינו מכוון לזה אבל לעולם קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו והא דלא משני כמו דמשני בש"ס דילן ביבמות (ד' קי"ד) דקאמר לימא מסייע לי' לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח הבא לי חותם אלא מניחו תולש מניחו זורק ומשני דמיירי בעציץ שאינו נקוב וזורק בכרמלית דרבנן איפשר לומר שסובר הירו' דאפי' באיסור דרבנן קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו דומי' דכיבוי ואינו מחמיר בכיבוי יותר]:

והכי משמע בירושלמי ספ"ק דעירובין (ה"י) אין שיירא פחות משלשה אין העובד כוכבים משלים בשיירא קטן מהו שישלים בשיירא והקשה הק"ע דלפי הגירסא זו משמע דלא איפשטו הך בעי' וכתב הרמב"ם (בפי"ז מה' שבת) דקטן אין מצטרף, וכתב הרב"י (בסי' ש"ס) איבעי' בירושלמי ונקט הרמב"ם לחומרא והקשה דהא קיי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב וא"כ בספיקו נמי נקטן להקל ובד"מ מסיים בה וקצת משמע שם דסובר דקטן מצטרף כו' עיי"ש אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר משום דהירושלמי לטעמי' שסובר דקטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו אפי' באיסור דרבנן וא"כ כיון שב"ד מצווין להפרישו אפי' באיסור דרבנן א"כ מצטרף לשייראדהא אין מניחין אותו לעבור אבל לפי מאי דפסק הרמב"ם דבאיסור דרבנן אין מצוין עליו להפרישו ע"כ פסק דאין מצטרף לשיירא כיון שאינם מחוייבים להפרישו ודו"ק]: