נועם ירושלמי על שבת יא:א:ה

שם ר"י בי ר' אלעזר שאל זרק מרה"י לרה"ר כו' על דעתיה דר' עקיבא יעשה כמו שהונחה ברה"ר ויהא חייב שתים אמר ר' חונה לא חייב ר"ע אלא ע"י רה"י השני' (פי' אע"ג שסובר ר"ע דקלוטה כמו שהונחה אעפ"כ בעינן שתהא נחה אח"כ) וע"ז אומר לא חייב ר"ע אלא ע"י רה"י השני' [ועי' תוס' שבת (ד ה') בד"ה בשלמא כו' וכן קלוטה לר"ע אם אמר כמו שהונחה דמי חוץ לארבע אמות אפי' קלטה אחר או כלב ונשרפה]. והנה איפשר לומר הא דאמרינן בשבת (ד' ה') רב ושמואל דאמרי תרווייהו לא מחייב רבי אלא ברה"י מקורה וכתבו התוס' נראה לרשב"א דמשמע ליה מדלא נקט מרה"י לרה"י ור"ה באמצע כמו בפלוגתא דר"ע ורבנן אבל לפי הירושלמי איפשר לומר דס"ל דזה אי איפשר לומר שתהא קלוטה כמו שהונחה בלא הנחה דלבסוף והא דמחייב ר"ע אינו רק דווקא אלא ע"י רה"י השני' אבל לרבי דאמרינן שם אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי שתים א' משום הוצאה וא' משום הכנסה וא"כ לא בעי רבי הנחה לבסוף דא"כ לא היה מחייב שתים. וע"ז אמרינן שם רב ושמואל דאמרי תרווייהו לא חייב רבי אלא ברה"י מקורה משום דביתאכמאן דמליא דמי: ובזה מתיישב לכאורה קושי' התוס' בגיטין (דף ע"ט) בד"ה כמאן כרבי דאמר קלוטה כמו שהונחה דמי וכתבו התוס' תימא דנקט רבי דלא איירי אלא ברה"י מקורה משום דביתא כמאן דמליא דמי כדאמרינן בשבת (ד' ה') ודר"ע הוי לי' למינקט דאית ליה קלוטה כמו שהונחה דמי אפ"ה ברה"ר כו' עיי"ש אבל לפי שיטת הירושלמי לא רצה לומר ר' עקיבא היא דלא חייב ר' עקיבא אלא ע"י הנחה דלבסוף והכא לא בא לידי הנחה דלבסוף דהא נמחק או נשרף וא"כ איך מגורשת וע"כ אמר רבי היא דמחייב אפי' לא נחה לבסוף דהא רבי מחייב שתים אבל לר"ע בעינן הנאה לבסוף. רק התוס' אזלי לטעמייהו שנסתפקו בשבת (ד' ה') דקלוטה לר"ע אם אמר כמו שהונחה דמי חוץ לד' אמות אפי' קלטה אחר או קלטה כלב ועוד דשיטת הש"ס דילן משמע דלא כהירושלמי דהא אמרינן בשבת (ד' ד') דפריך והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ד' על ד' וליכא אמר רבה הא מני ר' עקיבא היא דלא בעי מקום ד' על ד' דתנן הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ר"ע מחייב וחכמים פוטרים ר"ע סבר אמרינן קלוטה כמו שהונחה דמי וא"כ מוכח דסובר הש"ש דילן דמחייב ר"ע אפי' בלא הנחה דלבסוף דאלו"ה לא מוכח דר"ע לא בעי ד' על ד' וא"כ מוכח דהש"ס דילן אינו סובר כשיטת הירושלמי ועיין בב"ק (ד' ע') הא מני ר"ע היא כו' ודו"ק]:

שם בירושלמי שמואל אמר לא שנו אלא למטה הא למעלה מעשרה אסור מילתיה דרבי אלעזר אפי' למעלה מעשרה מותר דאמר ר' אילא בשם ר' אלעזר מעגלות למד ר"ע ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון וכתב הק"ע הכי גרסינן אבל למעלה מעשרה מותר ושגה בזה וא"צ להגיה והפי' הוא דשמואל אמר למטה מעשרה פליגי והוא משום דפליגי בפלוגתא דקלוטה כמו שהונחה דמי אבל למעלה מעשרה אסור (פי' ואינו חייב דלמעלה מעשרה לא שייך קלוטה כמו שהונחה כיון דלמעלה מי' הוי מקום פטור ולא ילפינן זורק ממושיט וע"כ אסור ואינו חייב אפי' לר' עקיבא ג"כ). וע"ז אומר מילתיה דר' אלעזר אמרה אפי' למעלה מעשרה מותר והוא (ט"ס וצ"ל) אפי' למעלה מעשרה חייב (פי' לר' עקיבא) והוא משום דילפינן זורק ממושיט והוא כמו דאמרינן בשבת (ד' צ"ז) בעי רבה למטה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמר סבר אמרינן קלוטה כמו שהונח' ומר סבר לא אמרינן קלוטה כו' אבל למעלה מעשרה דברי הכל פטור ולא ילפינן זורק ממושיט או דילמא למעלה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמר סבר ילפינן זורק ממושיט ומר סבר לא ילפינן זורק ממושיט אבל למטה מעשרה ד"ה חייב מ"ט קלוטה כמו שהונחה דמי כו' ואמרינן שם ופליגי דר"א דאמר ר' אליעזר מחייב היה ר"ע אפי' למעלה מעשרה והוא כמו דאיתא בירושלמי מילתא דר' אליעזר אמר אפי' למעלה מעשרה חייב דאמר ר' אילא בשם ר' אלעזר מעגלות למד ר"ע ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון אית תניי תני כיצד ואית דלא תני כיצד (פי' דלר"א שאומר דפליגי בלמעלה מעשרה אי ילפינן זורק ממושיט או לא ילפינן זורק ממושיט וע"ז תני כיצד שתי גזוזטראות זו כנגד זו בר"ה המושיט והזורק מזו לזו פטור היו שניהם בדיוטא אחת המושיט חייב והזורק פטור וזהו כדברי רבנן (דבזה פליגי ר"ע ורבנן) אבל לשמואל דאמר למעלה מעשרה אסור לכ"ע אפי' לר"ע ליכא כאן חיוב חטאת וע"כ לא תני כיצד משום דבזה לא פליגי ר"ע ורבנן כלל ואתי ככ"ע: