נועם ירושלמי על שבת יא:א:ב

הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד חייב מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ר"ע מחייב וחכמים פוטרין ובגמ' זריקה תולדת הוצאה היא ולא שנייא בין על דעתיה דרבי (כצ"ל) בין על דעתהון דרבנן והוא שנחה מרה"ר לרה"י על דעתיה דרבי אפי' לא נחה על דעתהון דרבנן והוא שנחה (ופי' הק"ע סתמא דש"ס קאמר לא שנא רבי ול"ש לרבנן לעולם לא מחייב ר"ע עד שתנוח ברה"י אבל אם לא נח כגון שקלטה אחר או שבא לרה"ר אחר קודם שתנוח פטור עכ"ל). ושגה בזה דהפי' הוא על דעתיה דרבי בין על דעתהון דרבנן והוא שנחה פי שאומר דרישא לא דמי לסיפא דרישא הזורק מרה"י לר"ה אין נ"מ בין לרבי בין לרבנן) והוא שנחה מר"ה לרה"י (פי' אבלי סיפא מרה"ר לרה"י נ"מ בין רבי לרבנן) על דעתיה דרבי אפי' לא נחה (פי' דרבי סובר דברה"י קלוטה כמו שהונחה דמי וכמו דאמרינן בשבת (ד' ה') על דעתהון דרבנן והוא שנחה וע"ז אומר דאמר וצ"ל) (אמר) רב הונא בשם רב לא חייב רבי אלא ע"י רה"י מקורה (פי' משום דביתא כמאן דמלי' דמי) אבל אם אינו מקורה אפי' רבי מודה דלא אמרינן קלוטה כמו שהונחה דמיין. וא"כ אפי' מר"ה לרה"י נמי בין לרבי בין לרבנן בעינן דווקא שנחה. וע"ז אומר מילתיה דר' יוחנן אמר אפי' אינה מקורה דאמר ר' אימי בשם ר' יוחנן והוא שתרד לאויר מחיצות פי' הא דתנן בגיטין (דף ע"ט) היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת אמר רבי אימי בשם ר' יוחנן והוא שתרד לאויר מחיצות ר' אימי בעא קומי ר' יוחנן מתניתא דרבי דרבי עביד אויר מחיצות כממשן אמר ליה ד"ה היא הכא בגיטין ויתיבינה רבי אומר מקורה ואת אמרת אינו מקורה (פי' דמזה מוכח דרבי יוחנן סובר דרבי אמר אפי' בשאינו מקורה דא"כ אינו אתי כרבי הא רבי אמר דווקא במקורה ובגיטין מיירי בלא מקורה אלא ודאי דרבי אומר אפי' באינו מקורה מה בין גיטין מה בין שבת אמר ר' אילא בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה ונעשית היא מאיליה ברם הכא התורה אמרה ונתן בידה ברשותה ועיין מה שביארתי לעיל (רפ"ו ה"ב):