נועם ירושלמי על שבת יא:א:ז

שם תני בשם ר' יהודה זרק ד' אמות בר"ה חייב (צ"ל שתים) ר' יהודה עביד ד' אמות בר"ה מלאכה בפני עצמה (פי' דע"כ חייב משום מוציא מרה"י לרה"ר וגם משום מעביר ד' אמות ברה"ר) וכמו דאמרינן בשבת (דף צ"ז) מרה"י לרה"י ועבר ד' אמות ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין כו' ובהא קא מיפלגי דר' יהודה סובר אמרינן קלוטה כמו שהונחה כו' ורבנן סברי קלוטה לאו כמו שהונחה כו' אבל אתולדה במקום אב לא מחייב ר' יהודה כו' וע"כ כיון דהירושלמי סובר דר' יהודה מחייב שתים משום דסובר דקלוטה כמו שהונחה א"כ איך מתחייב אח"כ אזריקה של ד' אמות בר"ה דזריקה תולדה דהוצאה היא:

וע"ז אומר על דעתיה דר' יהודה מ' מלאכות אינון וניתנין (פי' אמאי לא תנן במתניתין דלר' יהודה מ' מלאכות אינון) ומשני לא אתינן מיתני אלא מילין דכל עמא מודי בהון (פי' אבל בזה פליגי חכמים דזריקה תולדה דהוצאה היא ומזה משמע דהירושלמי סובר דלא כשיטת הש"ס דילן (ד' צ"ז) שם אהא דתני ר' יהודה מוסיף אף השובט והמדקדק דר' יהודה מוסיף עוד אבות כדמסיק שם דא"כ מוכח דלר' יהודה הוי יותר ממ' אבות מלאכות. אלא שסובר דשובט ומדקדק מחייב משום תולדות וכן משמע בירושלמי לקמן (פי"ב דשבת ה"א) רשב"ג אומר אף המכה בקורנס על הסדן כו' אמר ר' אדא אתי דרשב"ג כר' יהודה דתני השובט והמקטקט על האריג ה"ז חייב מפני שהוא כמיישב בידו וכן לקמן (ה"ג) מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתני יכול עד שיכתוב כל כו' עד שיארוג את כל הבגד עד שיעשה את כל הנפה ת"ל מאחת אי מאחת יכול אפי' כתב אות אחת אפילו ארג חוט א' כו' ת"ל ועשה אחת עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת והכא הוא אומר השובט והמקטקט על האריג ה"ז חייב מפני שהוא מיישב בידו וא"כ משמע דהירושלמי סובר דלא הוי אב מלאכה בפני עצמה ודו"ק]: