נועם ירושלמי על שבת א:א:טז

(שם) הי' עומד בפנים וידו מליאה פירות פשוטה לחוץ וקידש עליו היום אסור להחזירה ר' אחא בשם ר' בא כמאן דמר אסור להשתמש באויר עשרה. אית תנאי תני מותר הוי בעי מימר מאן דמר מותר כשיש שם רוחב ד'. ומאן דמר אסור כשאין שם רוחב ד'. א"ר יוסי בר בון בין זה ובין זה כמאן דמר אסור להשתמש באויר עשרה:

ונראה לי לבאר דהא דאמר ר' אחא בשם ר' בא כמאן דמר אסור להשתמש באויר עשרה. והיינו ר' יהודה. וכמו דאמרינן בירושלמי ופ"י דעירובין ה"ג) ר' יודן אומר אפילו אינו מסולק אלא מלא החוט גוללו אצלו. וכא הוא הכין א"ר יוחנן לית כאן ר' יהודה אלא ר"מ. (פי' דתמן אמר אסור להשתמש באויר עשרה) והוא כמו דאמרינן בירושלמי (פי"א ה"א) תני בשם ר' יודא זרק ד' אמות חייב ר' יהודה עביד ד' אמות ברה"ר מלאכה בפני עצמו (פי' דר' יהודה מחייב שתים אם זרק מרה"י לרה"ר ועבר ד' אמות ברה"ר) וא"כ סובר דקלוטה כמו שהונחה וכן אמרינן בש"ס דילן (ד' צ"ז) דתני' מרה"י לרה"ר ועבר ארבע אמות ברה"ר ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרים כו' ובהא קא מיפלגי דר' יהודה סובר אמרינן קלוטה כמו שהונחה כו' וע"כ כיון דסובר דאסור להשתמש באויר עשרה א"כ סובר דקלוטה כמו שהונחה:

וע"כ נראה לי דע"כ משני ר' בא כמאן דאמר אסור להשתמש באויר עשרה דהיינו דאמרי' קלוטה כמו שהונחה וע"כ אסור להחזירה והוא כמו דאמרי' בשבת (דף צ"ג) ורמי דאביי אדאביי ורמי דרבא אדרבא דאיתמר המוציא פירות לרה"ר אביי אמר ביד חייב בכלי פטור כו'. איפוך ביד חייב והתנן פשט בעה"ב את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והכניס שניהם פטורין ומשני התם למעלה מג' הכא למטה מג' וכתבו התוס' ונהי דלאו שמיה אגד הנחה ליכא כדפי' בקונט' הקשה הר"א לרבה דמוקי מתני' בריש מכילתין כר"ע דאמר קלוטה כמו שהונחה דמי כו' אמאי שניהם פטורין והלא למעלה מג' לר"ע כמו למטה מג' לרבנן כו':

וע"כ אפשר לומר דהירושלמי סובר דאגד כלי לא שמיה אגד. וע"כ אם היה עומד בפנים וידו מלאה פירות פשוטה לחוץ וקידש עליו היום אסור להחזירה דכיון דאגד ידו לא שמיה אגד. וא"כ הוי כמכניס מרה"ר לרה"י ואע"ג דבעינן הנחה אך כיון דאמרי' קלוטה כמו שהונחה א"כ הוי כמו שנח (וכמו שכתבו התו' בשבת (דף צ"ב) וע"כ אסור להחזירה דהוי מכניס מרה"ר לרה"י. אבל למ"ד דקלוטה לאו כמו שהונחה א"כ אפילו אגד יד לא שמיה אגד אעפ"כ לא הוי הנחה ברה"ר:

והא שאמר אית תניי תני מותר להחזירה מ"ד מותר כשיש שם רוחב ד' ומ"ד אסור כשאין שם רוחב ד' והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד ולי נראה שהוא ט"ס וצ"ל הוי בעי מימר מאן דאמר מותר כשאין שם רוחב ד' ומ"ד אסור כשיש שם ד' והוא משום דבעינן עקירה מע"ג מקום ד' כמו דאמרינן בשבת (ד' ד') ובירושלמי (פ"ו דעירובין ה"ו) מכיון שאין בו רוחב ד' אפי' נח כמו שלא נח וא"כ כיון דלהנחה בעינן מקום ד' א"כ לעקירה בעינן וודאי מקום ד' על ד'. דהא אמרינן בשבת (ד' ד') ודילמא הנחה הוא דלא בעי הא עקירה בעי וע"ז אמר מאן דאמר מותר כשאין שם רוחב ד' מ"ד אסור כשיש שם רוחב ד' וא"כ הוא עושה עקירה מרה"ר והנחה ברה"י והוא כמו דאמרינן בשבת (ד' ה') אמר ר' אבא מתניתין כגון שקבל בטרסקל והניח ע"ג טרסקל דאיכא נמי הנחה דהטרסקל הוא ד':

אך דמ"מ קשה דהא אמר כמאן דאמר אסור להשתמש באויר עשרה ולפי מה שביארתי הוא ר' יהודה דסובר קלוטה כמו שהונחה א"כ לא בעי מקום ד' על ד' וכמו דאמרי' בשבת (ד' ד') פשט העני את ידו אמאי חייב והא בעינן עקירה והנחה מע"ג מקום ד' על ד' וליכא אמר רבה הא מני ר"ע דאמר לא בעינן מקום ד' על ד' דתנן הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ר"ע מחייב וחכמים פוטרים ר"ע סבר אמרינן קלוטה כמו שהונחה וא"כ לא בעי מקים ד' על ד':

אך לשיטת הירושלמי ניחא דאמרינן בירושלמי (פי"א דשבת ה"א) א"ר חונא לא חייב ר"ע אלא ע"י רה"י השני' (פי' לא חייב ר"ע אלא שנח בסוף ברה"י השני' אבל כ"ז שלא נח לא אמרי' כרה"י דמי) דאז הוי הנחה וא"כ אפי' לר"ע דסובר דקלוטה כמו שהונחה אעפ"כ בעינן הנחה ברה"י וא"כ איפשר לתרץ כאן שיש מקום ד' כאן שאין מקום ד' אבל לפי מאי דמשני כר' יהודה דאמר קלוטה כמו שהונחה דמי וע"כ מחייב ר' יהודה שתים (כמו שהבאתי מהירושלמי דרפי"א דשבת ה"א) דר' יהודה מחייב שתים א"כ לא איפשר לחלק דמאן דאמר מותר כשאין שם רוחב ד' (לפי הגהתי) ומ"ד אסור כשיש שם רוחב ד' וע"ז אומר תחילה הוי בעי מימר והוא משום דלפי מה דמוקי כר' יהודה דאמר אסור להשתמש באויר עשרה וא"כ כיון דמחייב ר' יהודה שתים אם זרק מרה"ר לרה"י ועבר ד' אמות א"כ מוכח דלא בעינן הנחה ע"ג מקום ד'. א"כ לא איפשר לתרץ דהא דתני מותר בשאין שם רוחב ד' והא דתני אסור בשיש שם רוחב ד'. וא"כ צריך לתרץ דהא דתני מותר משום דלא סבירא לי' כר' יהודה דאמר אסור להשתמש באויר עשרה:

וע"ז אומר אמר ר' יוסי בר בון זה וזה כמאן דמר אסור להשתמש באויר עשרה מאי כדון (פי' דאיך יתרץ הברייתות הא דהני אסור והא דתני מותר) ע"ז אומר מאן דמר אסור למטה מעשרה (פי' דלא בעינן רוחב ד' משום דקלוטה כמו שהונחה לר' יהוד' ולא בעינן מקום ד') כמו שהוכחתי מאן דמר מותר למעלה מעשרה והוא משום דקלוטה כמו שהונחה לא אמרינן אם הוא למעלה מעשרה וכמו דאמרינן בשבת (ד' ד') למטה מי' פליגי ובהא פליגי דר"ע סבר קלוטה כמו שהונחה ורבנן סברי לא אמרינן קלוטה כמו שהונחה אבל למעלה מי' דברי הכל פטור ודכ"ע לא ילפינן זורק ממושיט או דילמא למעלה מי' פליגי ובהא פליגי דר"ע סבר ילפינן זורק ממושיט כו' אלמא דלמעלה מי' לא אמרינן קלוטה כמו שהונחה וכן בירושלמי (רפי"א דשבת) שמואל אמר לא שנו אלא למטה מעשרה הא למעלה מעשרה אסור (והוא ט"ס וצ"ל מותר) ואפי' אם הוא כמו דאיתא בירושלמי אבל למעלה מעשרה אסור היינו שהוא אסור ואינו חייב חטאת אך זהו דווקא אליבא דשמואל דאמר כל למעלה מעשרה שבות אבל לרב דתני מותר כמו דאיתא (שם רפי"א ה"ב) רב אמר לית פטור אלא מותר על דעתי' דרבילמעלה מעשר' מותר. על דעתי' דשמואל למעלה מעשרה אסור וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ו דעירובין ה"ז) מן מה דהני שמואל למעלה מעשרה שבות וא"כ לרב דאמר דלמעלה מעשרה מותר ע"כ הא דתני דמותר הוא למעלה מעשרה ועיין לקמן (פ"ו דשבת ה"ב) אין לך מיטלטל ברה"ר ונעשה כרמלית אלא אדם בלבד ושם יתבאר עוד בזה ודו"ק: