נועם ירושלמי על שבת א:א:כא

(שם) רב שאל לרבי נתן לו אחר חבילה על כתיפו כו' והוציאה במחזורה תנינא כו' סבר רבי כיון שעקר את רגליו כמו שעקר את החפץ. על דעתי' דרבי הי' עומד ברה"ר וזרק וקדם וקלטה לרה"י מהו ולאו רבי הוא דרבי עביד אויר מחיצות כממשן. לא צריכא דלא הי' עומד ברה"ר וזרק וקדם וקלטה לרה"ר מהו כו' תני ר' פוטר עד שעה שתנוח:

והנה לכאורה משמע דקדם וקילטה היינו שנחה בידו ומספקא לי' אם הא דאמרינן עקירת גופו כעקירת חפץ היינו דווקא על גופו אבל לא על ידו דעל ידו לא הוי הנחה וכמו דאמרינן בשבת (ד' ג') א"ל חייב ואינו דומה לידו מ"ט גופו נייח ידו לא נייח וכמו שפירש"י ידו לא נח ע"ג קרקע משמע אפי' הוא וידו במקום א' ונתן חבירו לתוך ידו והוציא פטור וע"ז אומר בירושלמי על דעתי' דרבי דחייב בנתן לו אחר חבילה על כתיפו אם הוי ידו כגופו אך כבר הקשו התוס' על רש"י וכתבו דבהנחה ודאי אמרינן דידו נייח דהא תנן או שנטל מתוכה והוציא חייב אלמא הנחת החפץ ביד בעה"ב שהוא וידו ברשות אחת הוי הנחה. ע"כ נ"ל לפרש דהא דאמר וקדם וקלטה היינו על גופו דלרבי הוי הנחה ע"ג גופו ועקירת גופו כעקירת חפץ וא"כ מיבעי' לי' באדם א' אם זרק וקדם וקלטה מהו דהיינו שנחה על גופו והא דמיבעי' לי' היינו כמו דמיבעי' לי' תחילה אם זרק בימין וקלט בשמאל וכמו שביארתי תחילה דשני כחות באדם א' גריעא טפי והתם מיבעי' לי' לר' יוחנן אם זרק בימין וקיבל בשמאל דהוי כמו שנותן מימינו לשמאלו דעביד מעשה בידים שקיבלה בידו אבל בגופו דלא עביד מעשה כלל אלא לענין שיהא החפץ נח עליו ורבי אומר דהנחה שעל גופו הוי הנחה ומתחייב אח"כ אם הטעינו חבירו וא"כ יתחייב הוא עצמו במה שהי' ההנחה על גופו וע"ז אומר על דעתי' דרבי הי' עומד ברה"ר וזרק וקדם וקלטה לרה"י מהו וע"ז פריך ולא רבי הוא דעביד אויר מחיצות כממשן וע"ז אומר לא צריכא דלא הי' עומד ברה"י (כצ"ל) וזרק וקדם וקלטה לרה"ר מהו אם הוי הנחה. והוא משום דרבי לא אמר קלוטה כמו שהונחה רק ברה"י משום דביתא כמאן דמלי' דמי אבל לא ברה"ר וע"ז אומר תני רבי פוטר עד שעה שתנוח דלגבי עצמו לא אמרינן דהוי הנחה ודו"ק