נועם ירושלמי על שבת א:א:יד

(שם) ר' יוחנן בעי הי' עומד ברה"ר וזרק וקדם וקלטה מהו ולאו מתניתין היא קלטה אחר כו' ר' שמואלבר זעירא בחוטף (פי' שחטף מאויר) כן אם קלט חייב מה בין נחה לארץ לנחה לתוך ידו (פי' וא"כ חייב) ע"ז אומר תמן הוא זרק ואחר קיבל ברם הכא הוא זרק הוא קיבל (פי' וא"כ הוי כשני כחות באדם אחד וע"כ פטור) ומשמע שהוא כמו שכתבו התוס' בשבת (ד' ה') בד"ה כשני כו' ור"ח גריס איפכא כשני בני אדם דמי וחייב דאמר כו' עמד במקומו וקיבל חייב והכא נמי כי קבלה הוא ולא חטפה מהלוכו חייב דהא אתעביד כו' או דילמא כאדם א' ופטור דהוי כמי שנותן מימינו לשמאלו דאעפ"י שהעבירה ד' אמות פטור. והכא נמי קא מיבעי' לי' אפילו אם קבלה ועל זה אומר ותהא פשיטא לו שהוא פטור וע"ז אומר אלו זרק בימין והוציא וקלט בשמאל שמא אינו חייב. (פי' דמשני על זה שאומר ותהא פשיטא לי' שהוא פטור כיון דהוי אדם א'). וע"ז אמר אילו זרק בימין והוציא וקלט בשמאל שמא אינו חייב מן הדין פיו ופיו לאו כאחר הוא דהא אם הניחה בתוך פיו חייב) וכמו שכתבו התוס' בשבת (ד' ק"ב) בתוס' ד"ה הוציאו בפיו חייב כולהו בהדי הדדי קא אתו דבליעתו הוי הנחה אעפ"י שמהלך כדאמרינן כתיבתן זו היא הנחתן ואע"ג דפיו למעלה מי' ואינו רחב ד' בטל הוא אגב ר"ה. אך לפי מה שביארתי הירושלמי א"ר יוחנן תיפתר שהי' מוטל על האסקופה כו' וא"כ עיקר ההנחה מה שמתגלגלין ויורדין ע"כ נראה דקאמר מן הדין פיו דכיון דמתגלגלין ויורדין הוי הנחה בתוך מעיו א"כ הוי כאחר אעפ"י שהוא באדם אחד. וה"נ שמאלו באחר הוא א"ר יודן פשיטא לי' כו' ומה צריכא ליה דזורק בימין כו' ר' שימי בשם ר' אחא אפי' זרק בימין וקלט בשמאל צריכא לי' חייב. דאפשר כיון דהוה באדם אחד. אין תימר פיו כיון שאוכלה כאחר הוא ברם הכא ידו כאחר הוא (פי' בתמיה) פי' דבפיו אין חיוב על ההנחה שבתוך פיו לפי שיטת הירושלמי אלא משום שמתגלגלין ויורדין א"כ הוא לאחר האכילה וע"כ כיון שאוכלה כאחר הוא משא"כ בידו ודו"ק: