נועם ירושלמי על סנהדרין ח:ד:ב

מתניתין הי' הוא רוצה ואביו אינו רוצה כו' אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהיו שניהם רוצים ובגמ' א"ר יוחנן ואפי' אין אמו ראוי' לאביו וכל מה שיש לאמו לא משל אביו הם אמר ר' יוסי ב"ר בון תיפתר דהות נסבה דיודין ועבדה שירי וגנב מינהון:

וכתב הפ"מ ואפי' אין אמו ראוי' לאביו דברי ר' יהודה הוא דמפרש וכלומר דלא תימא ראוי' ממש בעי כו' דהא סוף סוף אביו ואמו הן אלא בשוה לאביו קאמר כדפרישית במתני'. וכל מה שיש לאמו לא משל אביו הן אמתניתין דלעיל קאי דריב"י אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ופריך והא הכל של אביו הם דמה שקנתה אשה קנה בעלה תיפתר בהאי גוונא כגון שלקחה דיודין מיני מאכל של קדירה ועשתה שירותא וגנב מן הסעודה הראוי' לאביו ולאמו והוא דוחק:

[ולי נראה דהירו' מפרש כפשוטו דאם לא היתה ראוי' לאביו דהיינו מחייבי כריתות אינו נעשה בן סורר ומורה רק אם הי' ראויה לאביו. ואליבא דר' יהודה לא קא מקשה דמה שקנתה אשה קנה בעלה והוא משום דאיפשר לתרץ כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ע"א) דאקני לה אחר מנה ואמר על מנת שאין לבעליך רשות בהן אך הקושי' אליבא דת"ק דהוא חכמים דר' יהודה וסתם משנה ר' מאיר ור"מ סובר דאם אקני לה אחר מנה ואמר ע"מ שאין לבעלך רשות בהן לא מהני משום דאין קנין לאשה בלא בעלה וכמו דאמרינן בקדושין (ד' כ"ג) אמר רב ששת דכ"ע אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה והכא במאי עסקינן דאקני לי' אחר מנה ואמר ע"מ שאין לרבך רשות בו ר"מ סבר כי אמר ליה קני קנה עבד וקנה רבו וכי אמר ליה על מנת לא כלום קאמר ורבנן סברי כיון דאמר על מנת מהני וא"כ לר' יהודה ניחא אבל לר"מ לא ניחא אך לר"מ איפשר לומר דמיירי שאמו אינה ראוי' לאביו דהיינו חייבי כריתות וא"כ לא תפסי קדושין וא"כ אינו שייך לבעלה הפירות וא"כ ניחא שפיר אך לפי"ז לר"מ הא דבן סורר ומורה אינו אלא באם לא הי' אמו ראויה לאביו:

וע"ז אמר תחילה אמר ר' יוחנן ואפי' אין אמו ראוי' לאביו (פי' דת"ק סובר דאפי' אין אמו ראוי' לאביו הוי בן סורר ומורה אבל אם הי' אמו ראוי' לאביו בודאי דהוי בן סורר ומורה ועל זה מקשה מה שקנתה אשה קנה בעלה וע"ז מתרץ אמר ר' יוסי בר בון תיפתר בהו דהות נסבה דיודין ועבדת שירי וגנב מנהון (פי' שגנבה מהסעודה שעשתה). והוא כמו שביארתי בספרי אבי הנחל מה שכתב הקצה"ח וסי' ש"מ) על הא דאמרינן בכתובות (ד' נ"ש) קונם שאני עושה כו' אין צריך להפר ריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור ופירש"י שצריכה לטחון ולבשל ולאפות והקשה הקצה"ח כיון דגוף הקמח של הבעל ולית לה בשבחה כלום שתאסור אותו שבחא לאחר שנעשה קמח וכיון דהיא רשאה לכתחילה לאפות ולבשל דהא לא אסרה אלא מעשה ידי' אחר שתעשה ואחר שתעשה ה"ל דבר שאינה שלה וכתב הקצה"ח דהטעם הוא משום דאומן קונה בשבח כלי:

וע"ז משני הכא דהות נסבת דיודין ועבדת שירי (פי' שלקחה הבשר מבעלה ועשתה אותם תבשיל) וא"כ כיון שהיא קונה בשבח כלי הוי שלה והא דלא משני הש"ס דילן הכי משום דלא יתישב למאן דאמר דאין אומן קונה בשבח כלי. אבל הירושלמי מתרץ אליבא דר' מאיר דאמרינן בב"ק (ד צ"ט) וסברוה דכולי עלמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ודכ"ע המקדש במלוה אינה מקודשת מאי לאו באומן קונה בשבח כלי קא מיפלגי דר"מ סבר אומן קונה בשבח כלי וא"כ לר"מ אתי שפיר מחמת דאומן קינה בשבח כלי ולר' יהודה מיירי כגון דאקני לה אחר ואמר ע"מ שאין לבעלך רשות בהם ועיין בתוס' סנהדרין (ד' ע"א) בד"ה ע"מ שאין לבעלך רשות בהם דזו כרב ששת אליבא דרבנן כו' עיי"ש ודו"ק ועיין בב"ק רב הונא א' והוא שקבע בו מסמר האחרון כדי לזכות לכלי' (ופי' הפ"מ דסובר דאומן קונה בשבח כלי והא דהש"ס דילן לא משני הכי איפשר לומר משום דבעינן שיגנוב מעות אך דאיפשר לומר דמכרה הסעודה וא"כ שייך לה דמי השבח של הסעודה]: