נועם ירושלמי על סנהדרין ח:ו:ב

שם (ה"ו) ברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף זקן התחתון פטור ואם משנגמר דינו ברח כו' חי ב ובגמ' א"ר יאשיה סח לי זעירא כו' שלשה הן שאם ביקשו למחול מוחלין ואלו הן סוטה ובן סורר ומורה וזקן ממרא ע"פ ב"ד ופריך סוטה ולאו מתניתא היא שבעלה אינה רוצה להשקותה סברין מימר עד שלא נכתבה המגילה אתא מימר ואפי' משנכתבה המגילה. והוא תמוה דמאי פריך ולאו מתניתא היא שבעלה אינו רוצה להשקותה דהתם מ"מ היא אשורה לבעלה דהא תנן בפ"ק דסוטה (ד' ז') ואלו אסורות מלאכול בתרומה האומרת טמאה אני לך ושבאו עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקות'אלא כיון דאינו רוצה להשקותה צריך ליתן לה כתובה אבל הא דבעל שמחל על קינוי' קינויו מחול היינו דמותרת לבעלה משו' דלא הוי קינוי כלל והרי היא כמי שנסתרה לבעלה בלא קינוי דאינה אסורה לבעלה

והנה בספרי נחלת יהושע (ס' כו) ביארתי דראיית הירושלמי הוא מהמשנה דסוט' (ד' כג) אלו שמנחותיהן נשרפות כו' ושבעלה אינו רוצה להשקות' דחשיב לי' בהדי הני שמנחותיהן נשרפות אלמא דלא מצי הבעל לחזור דאל"ה אמאי נשרפת דהא לא הוי דיחוי או דאמאי אין אומרים לבעל שישקנה משום הפסד קדשים ומאי טעמא אינו יכול לחזור אם הוא רוצה להשקותה דמחילה לא שייך אלא בענין ממון וכמו שהאריך בזה המ"ל (בפ"י מה' אישות) לענין תנאי דבעונה תנאי בטל דלא דמי לדבר שבממון דאתיהיב למחילה והקשה מהא דתלמידים יוצאים לתלמוד תורה שתים ושלש שנים בלא ברשות ותירץ דזה לא מדין מחילה נגעו בה אלא כ"ז שהיא אינה תובעת מותר לו לימנע עונתה מאחר שנתנה לו רשות אבל אם חזרה ותבעה פשיטא דחייב בעונתה ושם (ס' כ"ג) הארכתי דלא שייך בהא מחילה וא"כ מאי טעמא אינו יכול לחזור אלא ודאי שזהו כמו שמחל לו על קינויו וע"כ אינו יכול להשקותה עוד אפי' אם יחזור וירצה להשקותה משום דהוי כמו שלא הי' קינוי מתחילה:

אך לפי"ז צריך להבין דמ"ט אסירה לבע"ה ויוציא ויתן כתובה כיון שלא קדם לזה הקינוי לדעת הירושלמי אך הטעם משום דהיא עוברת על דת ואפי' לא הוי קינוי וכמו דאמרינן בסוטה (ד' כ"ה) איבעי' להו בעל שמחל על קינוי' קינוי' מחול ופירש"י דהשתא ס"ד דבעי בין שמחל קודם סתירה בין שמחל אחר הסתירה אם תימצי לומר עוברת על דת שרצה לקיימה מקיימה ה"מ בלא קינוי וסתירה אבל היכא דאיכא קינוי וסתירה כו' והתוס' כתבו וז"ל ותיפשוט נמי עוברת על דת אם רוצה בעל לקיימה מקיימה אפי' התרה בה (פי' דאי אמרינן דעוברת על דת אם רצה הבעל לקיימה אינה מקיימה א"כ אפי' אי אמרינן דבעל במחל על קינוי' קינוי' מחול הא מ"מ היא עוברת על דת וע"כ כתבו התוס' ותיפשוט נמי עוברת ע"ד אם רצה לקיימה מקיימה אפי' התרה בה ומשום דאפי' אי אמרינן דבעל שמחל על קינויה קינוי' מחול אפ"ה היא עוברת על דת בהתראה שהמחילה היא רק לענין השקאה אבל מ"מ הרי התרה בה (ומזה מוכח נמי מה שנסתפק המ"ל אי הוי קינוי התראה או לא והמ"ל לא הביא דברי התוס' האלו):

וע"כ סובר הירושלמי דלא כהש"ס דילן דלאחר סתירה אינו מחול אלא דלאחר הסתירה נמי מחול והיינו טעמא דאם אמר הבעל איני משקה משום דהוי מחילה דאל"ה אמאי אינו יכול נחזור בו אם אמר איני משקה אלא ודאי דמתורת מחילה על הקינוי היא והא דיוציא ויתן כתיבה הוא משום דלכל הפחות לא גרע מעוברת ע"ד ועיין בריטב"א שהקשה על רש"י ביבמות (ד' כה) דמפקינן בעידי דבר מכוער וכתב וז"ל ואפי' במקנא לה עפ"י עדים ומחל על קינוי קודם סתירה אעפ"י שנסתרה אח"כ שרי ואין לך דבר מכוער גדול יותר מזה ולא עוד אלא דאיכא מאן דסבר התם דאפי' לאחר סתירה אם מחל על קינוי' קינוי' מחול ולבסוף מסיק דאפי' לדעת התוס' אם רצה להוציא בלא כתובה יוציא והביא ראי' מהירושלמי דכתובות (פ' המדיר) הוי עובדא קומי ר' יוסי ואמר תיפוק בלא פרן עיי"ש ואיפשר דס"ל להירושלמי דעוברת על דת אם רצה הבעל לקיימה אינה מקיימה ובזה יש ליישב קצת מה שהקשה שם הק"ע (בפ"ז דכתובות) כתב הרשב"א ואפי פיו על פיה משמע דאינו סוטה כדמשמע בירושלמי (פ' המדיר) ותימא הוא דאדרבא כאן מפורש דתצא עכ"ל אבל לפי מה שביארתי הירושלמי לשיטתי' דאפי' בעוברת על דת נמי תצא או דזה גרע מעוברת על דת ועל כן אמר תיפוק בלא פרן ואיפשר דאפי' בע"כ דבעל נמי:

והשתא ניחא שפיר הא דמקשה הירוש' על הא דאמר ר' יאשי' סח לי זעירא כו' שלשה הם שאם בקשו למחול מוחלין ואלו הן סוטה וע"כ פריך סוטה ולאו מתניתא היא שבעלה אינו רוצה להשקותה ולא מקשה ממתניתין דסוטה (ד' כ"ד) אמר בעלה איני משקה כו' דנוטלת כתיבה ולא שותה דבזה איפשר לומר משום שאינו רוצה להשקותה אבל לא מטעם מחילה על קינוי ע"כ פריך ממתניתין דסוטה (ד' כג) דחשיב ואלו שמנחותיהן נשרפות שמזה מוכח דהבעל אינו יכול לחזור כמו שכתבו התוס' דאל"ה לא הי' נשרפת כיון שיכול לחזור ולא הוי דיחוי. אלא ודאי דאינו יכול לחזור והטעם משום דבעל שמחל על קינוי' קינוי' מחול אבל מ"מ אסורה דהא הוי עוברת על דת והש"ס דילן סובר דלאחר סתירה אינו יכול למחול והא דסוטה יכול למחול היינו קודם הסתירה לענין שאם נסתרה אח"כ שתהא מותרת לבעלה ושם הארכתי בזה]:

ובזה יתבא' הירושל' (ספ"ו דסוט' ה"ב) אמר ר' ינאי פשיטא שאדם מוחל על קינויו גירש כמי שמחל (פי' דמיבעי' לי' אם גירש הוי כמו שמחל) האיך עבידא קינא לה ונתגרשה והחזירה ונסתרה אין תימר גירש כמי שמקל צריך לקנות לה פעם שני' אי גירש כמו שלא מחל אין צריך לקנות לה פעם שני' אבל אם קינא לה ונסתרה וידע בה וגירשה והחזירה ונסתרה שתת ולא בדקו אותה המי' טהורה היא או מאחר שאין המים בודקין את האשה שהיא אסורה לביתה טמאה היא והתוס' בסוטה (ד' י"ח) הביאו זה הירושלמי בתוס' ד"ה מהו כו'):

והנה הפ"מ כתב שם אבל אם קינא לה ונסתרה כלומר אבל אם גירש אחר הסתירה שידע בה שנסתרה בזו לא קא מיבעי' לן אי הוי כמחילה דאפי' מחילה גופא אחר הסתירה אינה כלום אלא הא קא מיבעי' לן דאם החזירה ונסתרה ושתת ולא בדקוה המים מאי אם נוכל לסמוך דטהורה היא הואיל ולא בדקוה או דילמא מאחר שאין המים בודקין אותה כשהיא אסור' בחזירתה לבעלה דהרי אחר הסתירה החזירה ואינו מנוקה מעון הוא איכא למימר דטמאה היא כו':

והנה מה שכתב דלאחר הסתירה אינו יכול למחול כבר ביארתי דלשיטת הירושלמי יכול למחול אחר הסתירה אלא שהיא אסורה משום שהיא עוברת על דת בהתראה דהא מ"מ התרה בה תחילה וע"כ אינו יכול לחזור ולהשקותה. וע"כ טמאה היא משום שהיא עוברת על דת ואינו יכול להשקותה:

אך שצריך לבאר הירושלמי והנה הא דאיתא בירושלמי אבל אם קינא לה ונסתרה וידע בה וגירשה והחזירה ונסתרה שתת כו' (האי ונסתר' הוא ט"ס וכצ"ל) אבל אם קינא לה ונסתרה וידע בה וגירשה והחזירה שתת ולא בדקו אותה המים טהורה היא או מאחר שאין המים בודקין את האשה שהיא אסורה לביתה טמאה היא:

וכן הוא הפי' של הירושלמי דתחילה מיבעי' לי' אם גירש הוא כמו שמחל או לא. וע"ז אומר דהנ"מ דאם החזירה אחר הקינוי אם צריך לקנות לה פעם שני או לא. וע"ז אומר דזהו דווקא אם החזירה אחר הקינוי לבד אבל אם קינא לה ונסתרה וידע בה והחזירה בזה איכא למיבעי' בעי' אחריתא דאפי' אם הגירושין לא הוי כמו מחילה אעפ"כ איפשר דאינו מועיל ההשקאה לטהרה משום שאין המים בודקין אשה שהוא אסורה לביתה. והטעם דאשה לאחר קינוי וסתיר' היא עוברת על דת דהא קינא לה ונסתרה אלא דהתורה אמרה שאם ישקנה ותהי' טהורה היא מותרת לבעלה. אך זהו דווקא לאחר שכנסה ע"כ אינו צריך להוציאה ולגרשה. אבל לכתחילה לכנוס אותה שנסתרה לאחר קינוי' והוי עוברת על דת א"כ הוי מצוה שלא לכנסה ע"ז אומר אבל אם גירשה ונסתרה וידע בה דהירושלמי לטעמי' שסובר (בפ"ק דסוטה ה"ג) דאם אין הבעל יודע משנסתרה ובא עלי' הוי מנוקה מעון וכמו דאמר שם ר' אבין בשם ר' הילא כאן ביודע כאן בשאינו יודע (פי' שאינו יודע בשעת ביאה שנסתרה דמנוקה מעון הוא) ע"כ אמר שידע בה שנסתרה לאחר הקינוי וגרשה והחזירה ועדיין לא בעל דא"כ לא הוי מנוקה מעון אך כיון שהי' אשתו מתחילה ע"כ הוי קדמה שכיבת הבעל לבועל ע"ז אומר שאפי' אי אמרינן דגירושין לא הוי כמחילה איפשר לומר דאם השקה אותה אין מוכח שהיא טהורה. וע"ז מיבעי' לי' שתת ולא בדקו אותה המים טהורה היא כמו לאחר הנשואין שקינא לה ונסתרה שהיא טהורה או מאחר שאין המים בודקין את האשה שהיא אסירה לביתה טמאה היא. והכא לא הי' לו לכנוס מחדש אחר הגירושין אותה שקינא לה ונסתר' והיא עוברת על דת וע"כ אין המים בודקין אותה ולא דמי לאשה שכנסה ואח"כ קינא לה ונסתרה דהתם הכניסה הי' קודם שקינא לה ונסתר' וע"כ אמרה תורה שישקנה מים המרים ותהי' מותרת לביתה. אבל הכא שגירשה אחר הקינוי והסתירה וכנסה מתחילה לאחר הקינוי והסתירה איפשר שאין המים בודקין את האשה שהיא אסורה לביתה מחמת שכבר עברה ונסתרה לאחר הקינוי ע"כ הוי כמו שהבעל איני מנוקה מעון וע"כ אין המים בודקין את אשתו ודו"ק: