נועם ירושלמי על סנהדרין ו:ב:ב

שם (ה"ב) מתניתין אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו יוצא ליסקל והכרוז יוצא לפניו כו' וכל מי שיודע זכות יבוא וילמד עליו ובגמ' תני שור שהוא יוצא ליסקל ונמצאו עדיו זוממין ר' יוחנן אומר כל הקודם בו זכה. ריש נקיש אמר הפקר טעות הוא. וכן עבד היוצא ליסקל והקדישו בעליו ר' יוחנן אמר זכה לעצמו ר"ל א' יאוש של טעות היה:

[והנה פלוגתא זו הובא בירושלמי (פ"ד דב"ק) וכן (בפ"י דסנהדרין ה"ז) ולא הובא בו הא שהקדישו בעליו וע"כ צריך לבאר דמפני מה הובא בכאן הא דהקדישו בעליו דהא אם לא הקדישו בעליו נמי פליגי ר' יוחנן וריש לקיש דר' יוחנן אמר זכה לעצמו וריש לקיש אמר שיאוש של טעות הוי כמו דפליגי בשור הנסקל:

ע"כ נראה לי לבאר במה דאמרינן בגיטין (דף כ"ח) ג' דברים אמר ר"א בן פרטא לפני חכמים כו' והיוצא ליהרג נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים כו' אמר רב יוסף לא שנו אלא בב"ד של ישראל אבל בב"ד של כו' כיון דגמר דינא לקטלא קטלינן ליה כו' ת"ש מב"ד של ישראל שהיו אומרים איש כו' מת איש כו' נהרג ישיאו את אשתו מקומטניסין כו' אל ישיאו את אשתו אלימא מת ממש נהרג ממש ודכוותי' כו' אמאי לא ישיאו את אשתו אלא לאו מת יוצא למות נהרג יוצא ליהרג וקתני בב"ד של ישראל ישיאו את אשתו כו' איכא דאמרי אמר רב יוסף לא שנו אלא בב"ד של כו' אבל בב"ד של ישראל כיון דנפיק דינא לקטלא קטלי' ליה וכתבו התוס' אע"ג דאמרינן בסנהדרין (דף כ"ט) שהי' אחד רוכב על סוס וסודרין בידו ומצאו לו זכות והיה הלה מניף בסודרין מ"מ לא כו' ועיין בהרא"ש שהרי"ף פסק כלישנא קמא דבב"ד של ישראל נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים והטעם הוא כמו שפירש רש"י שם נותנין עליו חומרי חיים שלאחר גמ"ד זמנין דחזי ליה זכותא ומחזירין אותי כדאמרי' בנגמר הדין (ד' מ"ב) הסוס רץ ומעמידו:

וא"כ הא דעבד לא דמי לשור הנסקל דכיון שיוצא ליסקל מתייאש וע"כ אמר ר' יוחנן כל הקודם זכה. אבל בעבד שהוא דיני נפשות א"כ כיון דנותני' עליו חומרי חיים וחומרי מתים ח"כ נא מתייאש וע"ז אימר הכא דהקדישו בעליו וא"כ הסימן שנתייאש מדלא חס להפסד ממונו והקדישו בעליו וע"כ פליגי בזה דר' יוחנן אמר כל הקודם בו זכה והוא משום דנתייאש ממנו. א"כ כשנמצאו עדים זוממין זכה לעצמו וריש לקיש אמר יאוש של טעות הוי וע"כ מביא הירושלמי הכא על מתניתין דתנן וכרוז יוצא לפניו כל מי שהוא יודע לו זכות יבוא וילמד עליו וע"כ אמרינן בגיטין (דף כ"ח) נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים. וע"כ אמר והקדישו בעליו (או שצ"ל ונתייאשו בעליו) פי' ששמעו שנתייאש אבל בלאו הכי לא מתייאש ובירושלמי סוף יבמות (פ' ט"ז ה"ה) מקומטריסין כו' מת איש כו' נהרג כו' אין משיאין את אשתו מבית דין שלישי (צ"ל של ישראל) מת כו' נהרג כו' משיאין אשתו התם איפשר דמיירי שאומריםשכבר מת או שכבר נהרג מקומטריסין כו' היינו משום דאין נאמנים כמו דאמרינן בגיטין דבמילתא דשייכי בה כו' אבל בישראל נאמנים. וכן משמע מדקאמר מת פלוני נהרג כו' משמע דווקא בשכבר מת או כבר נהרג ובש"ס דילן איתא איש פלוני מת וע"כ אומר הכא גבי עבד שהקדישו בעליו שמזה ראי' שנתייאש אבל בלאו הכי בעבד לא מתייאש]: