נועם ירושלמי על סנהדרין ה:ד:ג

(ה"ד) אמר ר' לא מפני מה כותבין דברי המזכה מפני המחייב שמא תטרף דעתו ואי חליף מילא יימרון לי' הדא אמרת הדא לא אמרת צריכה שני ימים (כצ"ל) נמצא דינו משתקע ר' יוסי ב"ר בון אומר מפני המזכה והנה הא דאמר ר' לא מפני המחייב הוא כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' לד) בשלמא דברי המחייבין למחר חזי טעמא אחרינא ובעו למיעבד הלנת דין כו' והא דאמר ר' יוסי ב"ר בון מפני המזכה (פי' הפ"מ שלא יאמרו טעם א' מב' מקראות והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' לד) כדי שלא יאמרו טעם א' מב' מקראות) וכבר ביארתי לעיל שהטעם הוא כדי שלא יאמר שטעה בדבר שהצדוקין מודין בו וכמו שהקשו התוס' בד"ה אלא דברי המזכין מאי טעמא פי' הקונטרס למה לי' למיכתבינהו משו' משא ומתן דלמחר הא מילתא בעלמא הוא כדי שיחזור אחר זכות לכתוב פלוני זיכה למה לי' טעמא אלא משום דאי הדר לא צייתי לי' הילכך צריך למיכתב טעמא דלא לימא בדבר שהצדוקין מודין בו הייתי טועה וא"ת ומהאי טעמא צריך לכתוב טעמא אעפ"י שיכול לחזור בשעת גמר דין משום דבשעת משא ומתן דלמחר שלא יאמר בדבר שהצדוקין מודין בו הייתי טועה ויחזור ויש לומר כיון דליכא נפקותא כולי האי לענין פטור וחובה של נידון אלא כדי שיחזור אחר זכות לא הי' להם לחוש לכתוב טעמא מאחר דבשעת גמר דין יכולים לחזור בכל ענין אבל אם אינם יכול' לחזור בכל ענין אף בשע' גמר דין שיש נפקותא אז ראוי לכתוב. וא"כ לשיט' הירושלמי דאמרי' בפ"ד דסנהדרין (ה"ד) רבי אומר ובלבד שלא יהיו מחוסרין לומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב (פי' דאז אינם יכולים לחזור ורק לאחר גמ"ד אינם יכולים לחזור אבל קודם גמ"ד יכול לחזור) וא"כ כיון שלדברי רבי (ולעיל הגהתי ר' אמי) דלאחר גמ"ד א"י לחזור א"כ צריך לכתוב כדי שלא יאמר טעיתי בדבר שהצדוקים מודים בו. ור' לא דאמר מפני המחייבין סובר כר' יוסי ב"ר חנינא דאמר אפי' מחוסרין בשעת משא ומהן אינו יכול לחזור אבל לאחר גמ"ד יכול לחזור וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ל"ד) דמסקינן שלחו מתם לדברי ר"י ב"ר חנינא מוצא מכלל רבינו אין מוצא איתמר וא"כ כיון דלאחר גמר דין בלאו"ה יכול לחזור א"כ מפני מה כותבין דברי המזכה ע"כ אמר ר' לא מפני המחייב כו' והוא מחמת דבעי הלנת הדין וכמו דאמרינן שם (ד' ל"ד) עיי"ש: