נועם ירושלמי על סנהדרין ד:ג:ב

שם (ה"ג) דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה ובגמ' הרי שיצא מב"ד זכאי ומצאו לו חובה שומע אני שיחזירוהו ת"ל צדיק אל תהרוג הרי שיצא מב"ד חייב ומצאו לו זכות שומע אני שלא יחזירוהו ת"ל ונקי אל ההרוג כו' אמר ר' יצחק אמר לי ר' יוסי לא שני' אלא אפי' נזדכה בטעות מחזירין אותו ר' אמי בעא קומי ר' יוחנן אפי' נואף ונואפת א"ל אתקלף מרקוטך:

והנה הפ"מ כתב לא שני' אלא אפי' נזדכה בטעות מחזירין אותו וכתב הפ"מ היותר נראה לגרוס אפי' נזדכה בטעות אין מחזירין אותו והיינו לא שנו דקאמר וכגון בדבר שאין צדוקין מודין בו וכתב שם אתקלף מרקוטך כעין זה גרסינן התם (ד' ל"ג) דבעא מיני' מר"י טעה בנואף ונואפת מהו וא"ל אדמוקדך יקיד זיל קוץ קרך וצלי וכפי' התוס' דהשאלה הי' אם יש בנואף ונואפת דבר שאין הצדוקין מודין בו כו':

ולי נראה ששגה הפ"מ בפירושו וכן הוא הפי' בירושלמי שמביא תחילה הברייתא הרי שיצא מב"ד זכאי ומצאו לו חובה שומע אני שיחזירוהו ת"ל צדיק אל תהרוג וא"כ קשה דהא אפי' לא יצא מב"ד נמי תנן דמחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה:

וע"ז אמר ר' יוסי לא שני' אלא אפי' נזדכה בטעות אין מחזירין אותו כצ"ל (פי' אפי' נזדכה בטעות שהצדוקין מודין בו נמי כיון שיצא מב"ד זכאי אין מחזירין אותו משא"כ קודם שיצא מב"ד אף דתנן דדיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובהאך זהו דווקא בדבר שאין הצדוקין מודין בו אבל טעה בדבר שהצדוקין מודין בו מחזירין אך זהו דווקא קודם שיצא מב"ד זכאי אבל לאחר שיצא מב"ד זכאי שיטת הירו' דאפי' בדבר שהצדוקין מודין בו נמי אין מחזירין אותו וע"ז א"ר יוסי לא שני' אלא אפי' נזדכה בטעות אין מחזירין אותו (פי' שאומר לא שני' דאלו כל זמן שלא יצא מב"ד זכאי רק שנגמר דינו דאין מחזירין לחובה היינו דווקא בדבר שאין הצדוקים מודין בו אבל לאחר שיצא מב"ד לא שני' אלא אפי' נזדכה בטעות אין מחזירין אותו דאל"כ למה לי' למימר אם יצא מב"ד הא בלא"ה מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה אלא ודאי דאפי' בטעות נמי אין מחזירין אותו):

וע"כ בעא מיני' אף בנואף ונואפת דלשיטת הירושלמי הוא דבר שהצדוקין מודין בו וכמו שפי' רש"י דבנואף ליכא טעות לזכות והא דאמר בנואף ונואפת הוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דכתובות ה"ג) ר' יוסי בעי העראה בזכור מהו העראה בבהמה מהו וא"כ אף דקייל"ן ביבמות (ד' נ"ד) בעא מיני' רבינא מרבא המערה בזכור מהו בזכור משכבי אשה כתיב אלא המערה בבהמה מהו ומסיק א"ל אם אין ענין להעראה כו' תנהו ענין להעראה דבהמה אעפ"כ הוי דבר שאין הצדוקין מודין בו ע"כ אמר בעא מיני' אף בנואף ונואפת וסובר הירושלמי שזהו דבר שהצדוקין מודין בו ודו"ק:

וע"ז אומר לי' אתקלף מרקועך (ופי' הפ"מ ניקלף החיבור של דמ"ש דגם בנואף ונואפת מצינו כן דאם טעו בבא על הערוה ממש טעו' המפורש בתורה הוא ומחזירין לחובה ואם טעו בהעראה ובשלא כדרכה אין מחזירין אותו כו' מרקיע הוא טלאי ונעלות בלות ומטולאות תרגומו בלץ ומרקעין וזה פי' לפי פירושו דטעה בדבר שהצדוקין מודין בו מחזירין אותו אבל לפי מה שביארתי דקאמר דלא שני' דאם יצא מב"ד אפי' טעה בדבר שהצדוקין מודין בו נמי אין מחזירין אותו וע"ז אומ' ר' אמי בעא קומי ר"י אפי' נואף ונואפת (פי' שזהו בודאי דבר שהצדוקין מודין בו וע"ז אמר לי' אתקלף מרקועך ורקוע הוא כמו רקועי פחים פי' מהטס שעשית אותו דק תוכל לקלוף ג"כ (פי' תוכל לידע שאלתך):

והוא כמו שביארתי דקשה דלמה נקט הברייתא דיצא מב"ד אין מחזירין לחובה תיפוק לי' דאין מחזירין לחובה וע"ז אמר לי' לא שני' דבזה אפי' טעות שהצדוקין מודין בו נמי אין מחזירין אך דהא לא קשה מידי דהא אמרינן בסנהדרין (ד' ל"ד) אמר רב לא שנו ללא בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין המלמד זכות חוזר ומלמד חובה וא"כ לא קשה דע"ז תני דדווקא אם יצא מב"ד שזה לאחר גמר דין ולאחר גמר דין אין יכול לחזור וללמד חובה וע"ז אומר דאם יצא מב"ד זכאי אין מחזירין לחובה משום דכתיב וצדיק אל תהרוג:

אך לפי מאי דאמרינן אח"כ (ה"ד) דיני ממונות המלמד זכות מלמד חובה כו' ר' אמר (וחסר בכאן שם האמורא ונראה לי שצ"ל ר' אמי אמר) ובלבד שלא יהיו מחוסרין לומר איש פלוני אתה זכאי ואתה חייב אבל אם היו מחוסרין במשא ומתן לא בדא (פי' דאם הוא בשעה גמר דין אז המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה אבל קודם גמר דין יכול לחזור בו). וא"כ הא דתנן המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה היינו דווקא לאחר גמר דין אבל קודם גמר דין יכול לחזור. וא"כ לר' אמי (לפי הגהתי) כיון דהא דאינו חוזר היינו דווקא לאחר גמר דין א"כ קשה דאמאי תני בבריית' דאם יצא מב"ד זכאי אין מחזירין אותו א"כ צריך לומר אפי' טעה בנואף ונואפת שזהו דבר שהצדוקין מודין בו נמי אין מחזירין אותו אבל לר' יוסי בן חנינא דאמר אפי' במחוסרין במשא ומתן נמי. ואיפשר לומר דהאי אפי' לאו דווקא רק כיון דר' אמי אמר דדווקא לאחר גמ"ד אינו יכול לחזור בו ע"כ קאמר ר' יוסי בר' חנינא אפי' ובכה"ג יש בב"ק בירושלמי פ' הגוזל ע"ש (וכן פי' הפ"מ) וא"כ לר' יוסי ב"ר חנינא לא קשה דהא הוא סובר כרב דלאחר גמר דין יכול לחזור בו. וא"כ קא משמע לן הברייתא דאם יצא מב"ד אין מחזירין אותו. משא"כ בב"ד לאחר גמר דין יכול לחזור בו:

אך לר' אמי (לפי הגהתי) שסובר דדווקא לאחר גמ"ד אינו יכול לחזור אבל קודם גמ"ד יכול לחזור. וא"כ קשה על הברייתא דיצא מב"ד זכאי שאין מחזירין אותו תיפוק לי' דאפי' בב"ד נמי אין מחזירין אותו לחובה לאחר גמר דין לר' אמי. וע"כ אומר ר' אמי בעא קומי ר' יוחנן אפי' נואף ונואפת (פי' שזהו בדבר שהצדוקין מודין בו אם אפי' טעות כזה נמי אין מחזירין אותו אם יצא מב"ד זכאי) וע"ז אמר איתקלף מרקועך (פי' שהוא כמו טלאי פי' מטלאי שלך אתה יכול לקלוף ולהבין) פי' ממה שאמר דהא דאין מחזירין לחובה היינו לאחר גמר דין וא"כ קשה דאמאי תני בברייתא דאם יצא מב"ד זכאי דאין מחזירין אותו תיפוק לי' דאין מחזירין לחובה אלא ודאי דאפי' טעה בדבר שהצדוקין מודין בו נמי אין מחזירין אותו אבל לר"י בן חנינא אין ראי' דהא הוא סובר כרב דלאחר גמ"ד יכול לחזור וללמד חובה וע"כ תני' דאם יצא מב"ד אין מחזירין אותו ורק לר' אמי דאמר דדווקא לאחר גמר דין אינו יכול' לחזור וללמד חובה וא"כ קשה דאיך תני' דאם יצא מב"ד זכאי אין מחזירין אותו תיפוק לי' דלאחר גמ"ד אין מחזירין לחובה וא"כ צריך לומר דאפי' בנואף ונואפת דהוא דבר שהצדוקין מודין בו נמי אין מחזירין אותו משא"כ אם לא יצא דאז אם טעה בדבר שהצדוקין מודין מחזירין אותו אבל אם יצא אין מחזירין אפי' שהצדוקין מודו וע"כ אמ' לי' אתקלף מרקועך (פי' דמדינך גופא אתה יכול להבין שאפי' טעה בדבר שהצדוקין מודין בו נמי אין מחזירין אותו) ודו"ק: