נועם ירושלמי על סנהדרין ג:יא:ב

שם (הי"א) כל זמן שהוא מביא ראי' סותר כו' אמר ר' אושעי' תמן שאיפשר להוסיף דנים אלו כנגד אלו ברם הכא אי איפשר להן להוסיף ונראה שיש ט"ס בירושלמי (וכצ"ל) תמן א"ר אושעי' תמן שאיפשר להוסיף (צ"ל שאי איפשר להוסיף אלא כנגד אלו) דהא כיון שב"ד הגדול נחלקו שלשים וששה מזכין ושלשים וחמשה מחייבין זכאי שלשים וששה מחייבין ושלשה וחמשה מזכין דנים אל כנגד אלו עד שיראה א' מן המחייבין דברי המזכין ובדיני נפשות כיון שהוסיפו עד שיהיו כמו סנהדרי גדולה ואין הרוב מכריעין אותו ע"י שנים ע"כ הוי זכאי אבל בדיני ממונות צריך להוסיף עוד דכיון דליכא רוב א"כ אין הדין מבורר וא"כ צריך להוסיף עד שיתברר ואיפשר דסובר דמהני תפיסה וא"כ לפי מה דאיתא בש"ע חוה"מ (ס' י"ח ע"ב) הי' מחצה על מחצה הרי הממון ספק ומעמידים הממון בחזקת בעליו ר"י וריש לקיש תרויהון מרין אפי' הכא איפשר (צ"ל אי איפשר להן להוסיף) פי' רק עד ע"א ואם לא הכריעו הרי הממון ספק ומעידים הממון בחזקת בעלי' ואיפשר דסברי דלא מהני תפיסה א"כ הרי הדין מבורר ובמ"א יתבאר: