נועם ירושלמי על סנהדרין יא:ו:ב

שם (ה"ו) מתניתין המתנבא בשם כו' ובגמ' א"ר יוסי ב"ר חנינא הכל הי' בכלל לא תענה ברעך עד שקר יצא לידון בין באות בין במופת בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות אלא שעבודת כוכבים בין נתכוין לעקור את כל הגוף בין שלא נתכוין לעקור את כל הגוף דברי ר"ש פוטרין אותו (והוא ט"ס וצ"ל חונקין אותו) ודברי חכמים סוקלין אותו אבל בשאר כל המצות דברי חכמים סוקלין אותו ודברי ר"ש יבין לי' פיונטיי':

והנה הפ"מ פירש אבל בשאר מצות דברי חכמים סוקלין אותו דסברי רבנן אף בשאר מצות בסקילה ודברי ר"ש יבין לי' פיונטיי' ופי' הפ"מ נותנין לו כפי מחשבתו ודרכו פנטסי' מילה יונית היא מחשבה וציור דבר וכלומר רואין אם כונתו לעקור הדבר חייב ואם לבטל מקצת ולקיי' מקצת פטו' וסבירא להאי ש"ס דדווקא אליבא דר"ש אמרו כן אבל לרבנן אפי' בשאר כל המצות לעולם חייב הוא והוא דוחק:

ע"כ נ"ל שהוא כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' צ') דבשאר כל המצות בביטול מקצת וקיום מקצת דברי הכל פטור והנה הטעם הוא דבשאר כל המצות בביטול מקצת וקיום מקצת יש לנביא לעבור לפי שעה (וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ט מה' יסודי התורה):

וא"כ אם הוא נביא שנתנבא בתחילה אומר שם בירושלמי לדברי ר"ש יבין לי' פיונטי' והנביא שנתנבא בתחילה אם נתן אות ומופת שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו וא"כ אם נתנבא בתחילה על קיום מקצת וביטול מקצת בשאר כל המצות א"כ צריך ליתן אות ומופת וא"כ אם לא בא האו' והמופת א"כ לא גרע משאר כל הדברי' שנתנבא לטובה שאם לא בא האות והמופת מיתתו בחנק והוא בכלל הא דתנן במתניתין נביא השקר המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו מיתתו בידי אדם ואע"ג דהאי קרא איירי בנביא שמתנבא בדבר הרשות דהיינו לטובה דאם היא לרעה אין ראי' מהאות והמופת וכמו שכתב הרמב"ם בסוף ה' יסודי התורה דב' הפורעניות שהנביא אומר כו' אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו כו' שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואיפשר שעשו תשובה ונסלח להם כו' והוא מהירושלמי לעיל (ה"ה) אמר לי ירמי' אתה אומר כו' אומר לו תן סימן לדבריך אמר לי' אני מתנבא לרעה ואיני יכול ליתן סימן (וכבר הארכתי בזה בספרי עמק יהושע (חלק ב') אבל אם מתנבא לטובה צרי' ליתן אות או מופת:

וא"כ אם הנביא מתנבא בקיום מקצת וביטול מקצת ע"י אות או מופת דהיינו כגון שנתנבא בתחילה וא"כ מיתתו בידי אדם דק"ו מדבר הרשות שחייב אך שאין עונשין מן הדין לרבנן ודילמא מיתתו בסקילה כמו בשאר כל המצות בעוקר כל הגוף כיון שהוכחש הנביא ע"י שלא בא האית והמופת אך לר' שמעון כאומר דבכל הדברים מיתתו בחנק וא"כ לא גרע מדבר הרשות דבחנק וכן בקיום מקצת וביטול מקצת ואפי' למ"ד אין עונשין מן הדין איפשר דזה גילוי מילתא בעלמא הוא וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ע"ו) לאביי דבתו מאנוסתו לא גרע מבת בתו ועוד דהא ר"ש אית לי' דעונשין מן הדין וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ע"ד) תני' רשב"י אומר העובד כו' ניתן להצילו בנפשו מק"ו ומה פגם הדיוט ניתן להצילו כו' וכי עונשין מן הדין קא סבר עונשין מן הדין (ועי' בספרי שפת הנחל (דרוש ט"ו) שהארכתי בזה) אך הירושלמי לטעמי' דאיתא בירושלמי (ספ"ח דסנהדרין) תני ר"א בר"ש אומר ההולך לעבוד כו' מצילין אותו בנפשו אם מפני כבוד בשר ודם מצילין אותו כו' וא"כ סובר הירושלמי דר"א בר"ש אמרה ולא ר"ש ולשיטת הש"ס דילן הוא דזה אמר ר"ש וראב"ש אמר לענין שבת דאתי חילול חילול

אך כל זה לר"ש דסובר דבכל הדברים מיתתו בחנק בין בדבר הרשות אם נתן אות או מופת ולא בא בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות א"כ אתי הא דקיו' מקצת וביטול מקצת מביני' דדבר הרשות ועקירת כל הגוף דשאר מצות:

ע"כ נראה לי דהא דאיתא בירושלמי אבל בשאר כל המצות דברי חכמים סוקלין אותו (והוא ט"ס וצ"ל פוטרין אותו) ומיירי בקיום מקצת וביטול מקצת ואע"ג דנתן אות או מופת אך כיון שאינו מפורש בתורה מה יעשו לו בקיום מקצת וביטול מקצת אם הוכחש ע"י אות או מופת לדברי ר"ש יבין לי' פיונטיי' (והוא ט"ס וצ"ל) מבנתיי' ויבין לי' הוא כמו ייבא ובירו' הוא כמו אתי כיון שעל כל נביאות השקר מיתתו בחנק וא"כ בקיום מקצת וביטול מקצת דשאר מצות אם הוכחש ע"י אות ומופת א"כ מיתתו בחנק וע"ז אומר והנביאשהתנבא בתחילה אם נתן אות או מופת שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו שזהו אפי' אם נתנבא בקיום מקצת וביטול מקצת וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' פ"ט) היכא דמוחזק שאני דאי לא תימא הכי אברהם בהר המורי' איך שמע לי' יצחק אליהו בהר הכרמל היכי סמכי עליו ועבדי שחוטי חוץ אלא היכא דמוחזק שאני:

[והא דבש"ס דילן אמרינן דלדברי ר"ש פטור היינו משום שסובר דאפי' לפי שעה אין לו לעבור אפי' בקיום מקצת וביטול מקצת ואין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא אם הוא למגדר מילתא וכה"ג אין צריך ליתן אות ומופת אלא דשרי משום למיגדר מילתא אך עיין בתו' בסנהדרין (ד' פ"ט) שהאריכו בזה אם יכול לבטל בקיום מקצת וביטול מקצת אפי' שלא לצורך שעה שנאמרה לו נעבור וכמו דכתי' כדברך עשיתי וא"כ נביא שנתחזק יכול לבטל בקיו' מקצת בתורת נביא וכמו דאיתא בירושלמי (פ"א דמגילה הי"א) ואלי' מקריב בשעת איסור הבמות כו' ובדברך עשיתי כדיבורך עשיתי ועיין תוס' בסנהדרין (ד' פ"ט) ולפי מה שביארתי סובר הירושלמי שנאמרה לו בנבואה וכן אמרינן התם (ה' י"ב) ג' עבירות הותרו בשמו של שמואל היא ועורו ומחוסר זמן ולוי הי' א"ר יוסי אי מן הדא לית ש"מ כלום דאמר ר' אבא בר כהנא ג' עבירות הותרו בפרו של גדעון אבנים פסולות ועצי אשירה כו' וכמו דאמרי' בתמורה (ד' כ"ח) ועיין ברמב"ם (פ"ט מה' יסודי התורה ה"ג):

וע"ז אומר ר' יוסי ב"ר חנינא הכל הי' בכלל לא תענה ברעך עד שקר יצא לידון בין באות ומופת בין כו' בין שאר כל המצות פי' וא"כ כיון שהכל הי' בכלל לא תענה ברעך עד שקר (פי' וא"כ בשאר כל המצות בקיום מקצת וביטול מקצת הוי נמי בכלל הלאו אלא דלרבנן כיון שלא פי' הכתוב באיזה מיתה הוא אם נתנבא לשקר וע"כ פוטרין אותו ואינו יכול לדונו בחנק דהא התנבא לשקר לעבור על המצות בקיום מקצת וביטול מקצת וכן אין לדונו בסקילה דזהו דווקא בעקירת כל הגוף אבל לדברי ר"ש אתי מביניי' כיון שכולם בחנק (ובפרט לפי הטעם שביארתי בספרי שפת הנחל מה שכתב המהרש"א בסנהדרין (ד' ס"ד) הטעם דאין עונשין מן הדין דילמא משום דהוי חמור ע"כ אינו מספיק לו עונש כזה וצריך לעונש גדול יותר לדברי ר"ש מיתתו בחנק דלא גרע מדבר הרשות וכי תימא דאין עונשין מן הדין הא לפי הירושלמי לא מוכח דר"ש סבר עונשין מן הדין דלהירושלמי ר"א בר"ש אמרה שהרודף אחר כו' ניתן להצילו אף על פי כן אין עונשו חמור יותר מאם מתנבא לעקור את כל הגוף בשאר מצות דבחנק וכי תימא דהוא קיל יותר מחמת שהוא בקיום מקצת וביטול מקצת אעפ"כ הא אינו קל מאם מתנבא בדבר הרשות דמיתתו בחנק וע"כ אומר דיבין לי' מבנתיי' (פי' מבין שניהם וייבא בירושלמי הוא כמו דחי' בש"ס דילן ואתי) ועוד אפי' אם לא גרסינן בירושלמי ר' אלעזר בי ר"ש אלא שר"ש אומר כמו דאיתא בש"ס דילן או ר' אלעזר בשם ר' שמעון אומר אעפ"כ אינו מוכח שר"ש סובר דעונשין מן הדין וכמו שביארתי בשפת הנחל (שם) דאי אמרינן דהרודף ניתן להצילו בנפשו הוא על צד העונש ע"כ שייך בזה אין עונשין מן הדין אבל אם הוא רק להציל מן העבירה לא שייך בזה אין עונשין מן הדין וביארתי שם שזה תלוי בענין זה דאי אמרינן דזהו על צד העונש א"כ אפי' יכול להצילו בא' מאיבריו אעפ"כ אינו נהרג עליו וא"כ מוכח דהטעם משו' שהוא עונש על העבירה אבל לר' יונתן בן שאול דרודף שהי' יכול להציל באחד מאיבריו ולא הצילו נהרג עליו א"כ הוא רק להציל את הנפש ולהצילו מן העבירה וא"כ אין זה בכלל אין עונשים מן הדין כיון שאין זה לעונש אלא להצילו מן העבירה וא"כ הירושלמי שסובר (פ"ח דסנהדרין ה"ט) דאם יש מושיעים אין מצילין אותו בנפשו וא"כ הוא על צד הצלה מן העבירה א"כ לא שייך על זה עונשין מן הדין:

[והא דקאמר בש"ס דילן לר' שמעון דקסבר דעונשין מן הדין ואמאי לא קאמר הטעם משום דזה אינו בכלל אין עונשין מן הדין זה אינו דהא אמרינן בש"ס דילן מ"ט דר' יונתן בן שאול משום דכתיב כי ינצו אנשים יחדו ואמר ר' אלעזר במצות שבמיתה הכתוב מדבר ואפ"ה אמר רחמנא דאם לא יהי' אסון ענוש יענש אי אמרת בשלמא יכול להצילו בא' מאיבריו כו' וא"כ לר' שמעון לא מוכח דהא ר"ש אומר דמתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ואמרינן בסנהדרין (ד' ע"ט) דלר"ש האי ונתת נפש תחת נפש ממון וכדרבי וא"כ כיון שאומר דונתת נפש תחת נפש ממון מיירי בלא מתכוין וא"כ לא הוי רודף וא"כ לא מוכח דאם יכיל להציל בא' מאיבריו נהרג עליו וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי (שם) דאם יש לה מושיעים לא יוכל להצילה בנפשה א"כ יכול ר"ש לסבור כר' יהונתן בן שאול דאם יכול להצילו בא' מאיבריו נהרג עליו א"כ הוא רק על צד להצילו מן העבירה וא"כ אין זה בכלל אין עונשין מן הדין ועיין בספרי שפת הנחל (ט"ו) שהארכתי בזה ודו"ק]:

[ובמה שביארתי יתבאר במ"א שיטת הש"ס דילן ומה שפסק הרמב"ם (פ"ט מה' יסודי התורה) ומה שתמה הלח"מ שם על הרמב"ם במה שכתב בענין קיום מקצת וביטול מקצת עיין שם ודו"ק]: