נועם ירושלמי על סנהדרין יא:ד:ד

ר' בא ר' יוחנן בשם רב הושעי' אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרן מד"ת ופירושן מדברי סופרים כגון הנבילה כגון השרץ שעיקרן מד"ת ופירושן מדברי סופרים אמר ר' זירא לעולם אינו חייב עד שיכפור ויורה בדבר שעיקרו מד"ת ופירושו מדברי סופרים כגון נבלה כגון שרץ שעיקרן מדברי תורה ופירושן מדברי סופרים והוא שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע והוא מוסיף זחלון אפי' דרב הושעי' א"ל צריך לך שחק לך לא צריך לך הפליג עלך (עיין מה שביארתי על זה בספרי נועם ירושלמי (פ"א דפיאה) שביארתי שם מה שזחלון אפי' דר' הושעי' והוא שאמר ר' יוחנן כל השיעורים הם הלכה למשה מסיני ואמרי' התם ר"י כדעתי' דאמ' כל השיעורי' הלמ"מ כו' מעה כסף שתי כסף ד"ת ר' הושעי' כדעתי' דאמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לרשום עליו את השיעור שמא יעמוד ב"ד אחר וישנה עליו את השיעור כו' וע"כ זחלון אפי' דר' הושעי' משום שהודה לו ר"י ששיעורין הוא מדברי סופרים וכמו דאמר ר"י כגון הנבילה כגון שרץ שעיקרן מד"ת ופירושן מדברי סופרים אלא דשיעורין דרבנן וע"כ זחלון אפי' דר' הושעי' עיי"ש מה שביארתי שם:

עוד שם התיב ר' ברכי' והא תנינן גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע אמר ר' אבמרי מאן דאמר הכן וכתב הפ"מ התיב ר' ברכי' על הא דאמר ר' זעירא והוא שיגרע ויוסיף ובדבר שהוא מוסיף גורע ובעי הא בכה"ג שייך ג"כ לומר בענין שיעור הנגע דתנן (בפ"ו דנגעים) גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע מקום הגריס תשע עדשות כו' והשתא אם הזקן ממרא אמר שאין צ"ל הגריס מרובע אלא אם יש בנגע שיעור גריס בין הכל טמא ואעפ"י שאין ארכו כרחבו נמצא מוסיף הוא בשיעור האורך וגורע בשיעור הרוחב והוי גורע מחמת שהוא מוסיף כתפילין וע"ז אמר מאן דאמר הכן אין הכי נמי דאיכא מאן דאמר כן אף בדיני הנגעים כמו כן:

והנה בכתובות בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דכתובות ה"ד) ביארתי הא דאיתא שם אמר ר' אבמרי מאן דמר כן ופירשתי שם שהפי' הוא מי שהוא אומר כן וכן נ"ל ה"נ לפרש מאן דאמר הכן (פי' מי הוא שאומר כן) והוא שנ"ל דהא דקאמר אמר ר' זעירא עד שיכפור ויודה בדבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס כגון נבילה כגון שרץ שעיקרן מד"ת ופירושן מדברי סופרים היינו באיסורין והא דאמר והוא שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע ומוסיף קאי אהא דאם חלוק הזקן ממרא במצות עשה והוא כמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס' ד') שיטת הרמב"ם דסובר דהא אמרינןבסנהדרין (ד' פח) אמר ר"א אמר ר' הושעי' אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע אינו חולק על הא דאמרינן שם בסנהדרין (ד' פז) ת"ר זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מדברי סופרים כו' ור' יהודה על פי התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך כו' ור"א מוסיף דאפי' בתפילין דאין זה רק עשה וע"ז אמר ר"א אמר ר' הושעי' אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מדברי סופרים ואם יש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין ואליבא דר' יהודה והרמב"ם סובר דלא כמו שכתבו התוס' בד"ה ואין כו' כל הנך דרשות דדרשינן לעיל כו' לא חייש ור' אושעי' פליג אהא דלעיל והרמב"ם סובר דר"א אמר ר' אושעי' לא פליג אהא דפליגי ר"מ ור"י ור"ש:

והנה הא דאמרינן בירושלמי דר' יוחנן בשם ר' הושעי' אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מדברי סופרים כגון הנבילה כגון השרץ וא"כ הוא הדין בכל האיסורין אם נחלקו בשיעורן שעיקרן מד"ת ופירוש מדברי סופרי' ואיכא תורה ויורוך וזהו בכל הדינים שבתורה וכמו דאמרינן בירו' שם (ה"ג) כי יפלא כו' בין דם לדם בין דם נדה לדם בתולים בין דם נדה לדם זיבה לדם צרעת כו' בין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בגדים ולנגעי בתים. ובכולן לר' יהודה בעינן שיהי' עיקרן מד"ת ופירושן מדברי סופרים שיהא תורה ויורוך. ורק בחייבי עשה בעינן נמי שעיקרן מד"ת ופירושן מדברי סופרים אבל הכא בעינן שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע:

ובזה יתבאר התיב ר' ברכו' והא תנינן גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע (פי' אם פיחת ברחבו והוסיף בארכו ויש שיעור גריס בין הכל אם זהו מגרע ומוסיף בדבר שהוא מגרע). וע"ז אמר ר' אבמרי מאן דא' הכן (פי' מי הוא שאומר כן דבנגעים בעינן שיוסיף ויגרע בדבר שהוא מוסיף דבדיני נגעים זה הוא בכלל שאמרו תחילה בין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בגדים לנגעי בתים והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' פז) בין נגעי אדם בפלוגתא דר' יהושע ורבנן דתנן אם בהרת קדמה לשער לבן כו' נגעי בתים בפלוגתא דראב"ש ורבנן דתנן ר"א בר' שמעון אומר לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים כו' ואין זה שייך להא דמגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע שזה לא נאמר רק בעשה וכמו שהבאתי שיטת הרמב"ם דר' אושעי' אינו חולק על הא דלעיל במה דפליגי ר"מ ור' יהודה ור' שמעון זע"ז אמר ר' אבמרי מאן דאמר הכן (פי' שבענין נגעים יהי' נצרך להכלל שהוא שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע):

וע"כ התיב ר' בא בר ממל והא תני שתי פרשיות שבמזוזה א"ל היא תפילין היא מזוזה (וכמו שכתב הפ"מ דטעמא דהירו' משום דבעינן שיהא על הארץ בשיטה אחרונה) התיב רב המנונא והא תני בציצית כו' א"ל גרע ולא הוסיף התיב ר' חגי קומי ר' יוסי והא תני שליש לרביכה (פי' שזהו הכל על מצות עשה) ולא בדבר שהוא ל"ת ומביא לידי דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דבהא בעינן עד שיהא תורה ויורוך דהיינו שעיקרו מדברי תורה ופירושו מד"ס:

[ובזה איפשר לפרש הא דאיתא בירושלמי זחלין אפוי דר' הושעי' והוא דקאי אהא דא"ר זעירא לעולם עד שיכפור ויורה דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מד"ס כגון נבילה כגון שרץ והוא שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע והוא מוסיף וע"ז זחלין אפוי דר' הושעי' והוא דר' זירא אמר עד שיכפור ויורה בדבר שעיקרו כו' כגון נבילה כגון שרץ וא"כ קאי בל"ת. וא"כ אמאי אמר אח"כ והוא שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע שזה לא קאי רק על מצות עשה וע"ז א"ר יוחנן דצריך לך שחק לך (פי' דקאי על ר' זעירא) דלא צריך לך הפלג עלך (פי' מי שאינו צריך דאמר ר' יוחנן על עצמו שר' יוחנן הבין מעצמו) וע"כ קאמר שם ר' בא ר' יוחנן בשם ר' הושעי' אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרו מד"ת ופירושו מדברי סופרים ולא קאמר והוא שיגרע ויוסיף שבזה אינו שייך רק בתפילין ובמצות עשה וע"ז אומר דלא צריך לך הפלג עלך פי' אתה מרחקו. וע"ז שאמר ר' יוחנן לר"א שאינו צריך לו ע"ז אומר תלת עשר שנין עביד עלו קמי' רבי דלא צריך ליה פי' לפייסו על שאמר לו שאינו צריך וכמו דאיתא (בב"מ ד' ל"ג) בעי מיני' רב חסדא מרב הונא תלמיד וצריך לו רבו א"ל חסדא חסד' לא צריכנא לך את צריכת לי כו' אקפדי אהדדי כו' ודו"ק):