נועם ירושלמי על סנהדרין יא:ו:ד

עוד שם א"ר יודא בן פזי לא סוף דבר לחופה אלא אפי' לבית שיש בו חופה בעי' הדא מילתא טריקלין וקיטון כו' ליידא מילה ר' יוחנן אמר ליורשה ריש לקיש אמר להפר נדרי' אמר ר' זעירא אע"ג דרשב"ל אמר להפר נדרי' מודה שאינו מיפר לה עד שתכנס לחופה א"ר הונא קריי' מסייע לרשב"ל לזנות בית אבי' פרט שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל וכתב הפ"מ כלומר הא דקאמר להפר נדרי' לאו שהבעל מיפר נדרי' דבהא מודה הוא שאין הבעל מיפר נדרי אשתו עד שתכנס לחופה ובנדרים שהיו עלי' מקודם בלאו"ה אינו יכול להפר שאין הבעל מיפר בקודמין אלא להפר נדרי' כו' היינו להוציא מרשות אבי' שאין לאב בהפרת נדרי' כלום דעד השתא הוי האב מיפר לה בשותפות הארוס ומשנמסרה לשלוחי הבעל יצתה מרשות האב לגמרי:

ולי נראה דודאי מדאורייתא היא ברשות הבעל וכמו דאמר רב הונא קריי' מסייע לרשב"ל לזנות בית אבי' פרט שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל אלא דהטעם שאינו מיפר עד שתכנס לרשותו הוא כמו דאיתא בכתובות (ד' נ"ז) הגיע זמן ולא נישאו כו' רב יהודה אמר משום סימפון אי הכי נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי התם מיבדק לה כו' מאי בינייהו איכא בינייהו מסר כו' ופירש"י מסר האב לשלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל ליכא למיחש שמא תשקה לאחי' ולאחותי' דהא ליתנייהו גבה ואיכא למיחש לסימפון. וע"כ אמר ר' זעירא אע"ג דרשב"ל אמר להפר נדרי' מודה הוא שאינו מפר לה עד שתכנס לרשותו דאז ליכא למיחש לסימפון משום דמבדיק בדיק לה ועיין בתוס' כתובות (ד' מ"ח) בד"ה רב אסי אמר אף לתרומה ור' יוחנן סבר דדווקא לירושתה וכמו שפי' רש"י בכתובות (ד' מ"ח) בהא דשמואל אמר לירושתה לפירש"י הוא דמהני מסירה כו' דכיון דמסרה אחולי אחיל האב כו' וע"ז אמר ריש לקיש להפרת נדרי' דאינה ברשות האב אבל אעפ"כ אינו מיפר עד שתכנס לחופה משום סימפון וא"כ הוי מקח טעות ואינו יכול להפר:

ובזה יתורץ מה שכתבו התוס' בכתובות (ד' מ"ח) בד"ה ושמואל דאמר לירושתה וכתבו התוס' לא אהא לאפוקי הפרת נדרי' דהא תנא דבי ר' ישמעאל בסמוך דהוי ברשות הבעל להפרת נדרי'. אבל לפי שיטת הירושלמי הא דתנא דבי ר' ישמעאל בכתובות (ד' מ"ט) אלא לומר לך כיון שיצתה מרשות האב שעה אחת שוב אינו יכול להפר היינו דאין האב מיפר והבעל אינו מיפר עד שתכנס לרשותו והוא רק מדרבנן משום סימפון אבל ר' יוחנן דאמר ליורשה הוא רק משום דאחולי מחיל האב וע"כ אמר רב הונא קריי' מסייע לרשב"ל לזנות בית אבי' פרט שמסרו שלוחי האב לשלוחי בבעל. וא"כ הוי מדאורייתא כמו כניסתה לחופה אלא דמדרבנן חיישינן ועיין בכתובות (ד' מ"ח) מסר האב לשלוחי הבעל הרי היא הרשות הבעל אמר רב מסירתה לכל חוץ מתרומה ורב אסי אור אף לתרומה איתבי' רב הונא לרב אשי כו' עיין שם:

(ה"א) מתניתין כיצד העדים נעשים זוממין מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרי' יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה ארבעים ובגמ' אמר ר' יוסי ב"ר חנינא הכל הי' בכלל לא תענה ברעך עד שקר יצא ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו את שאתה יכול לקיים בו ועשיתם לו כאשר זמם את מקיים בו לא תענה ונראה לי (שהוא ט"ס וצ"ל) את שאתה יכול לקיים בו ועשיתם לו כאשר זמם אין אתה מקיים בו לא תענה ואת שאין אתה יכול לקיים בו ועשיתם נו כאשר זמם אין אתה מקיים (ונ"ל שהוא ט"ס וצ"ל) אתה מקיים בו לא תענה ולכאורה אפשר לומר דלהירוש' הטעם משום דבן גרושה וב"ח כיון שהעידו עליו הוי כמו שנעשה בו מעשה וא"כ ליכא כאשר זמם ע"כ לוקין וכ"ת א"כ ילקו אם חייבוהו מיתה ונגמר דינו אך זהו מחמת שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ד) עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו ר' יוחנן ור"א חד אמר נהרגין וחד אמר אין נהרגין תסתיים דר"א דאמר אין נהרגין דאמר ר"א עדים שהוכחשו בנפש לוקין ואי ס"ד ר"א דאמר נהרגין אמאי לוקין ה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואע"ג דלא הוזמו אח"כ אך מפני שהי' יכול לבוא לידי מיתת ב"ד ע"כ אין לוקין אבל גבי בן גרושה ובן חלוצה לוקין מפני דהוי כמו שנעשה מעשה (וכן בדיני ממונות אם נעשה בו מעשה אף שיכול להחזיר הממון אעפ"כ אין בו דין הזמה לפי מה שכתב הנימוקי יוסף (בפ"ג דב"ב) (ועיין ברמב"ם (פ' כ') מהלכות עדות מה שכתב דאם לקה זה שהעידו עליו לוקין ובמ"א יתבאר ודו"ק):

[ועוד איפשר לומר שאין בו הזמה מקרא שמביא אח"כ ועשיתם לו כאשר זמם ולא לזרעו. אך ממה דאומר דבר אחר משמע דלא סמיך אהך קרא. אך איפשר לומר דאין יכול לעשות לו כאשר זמם כמו דאמר אח"כ בר פדי' אומר המחלל לא נתחלל האיך זה מתחלל]: