נועם ירושלמי על ראש השנה ב:א:ו
Noam Yerushalmi on Rosh Hashanah 2:1:6 · נועם ירושלמי על ראש השנה · free full Hebrew text
Open in the reader →שם מכיריו מהו לחלל עליהם את השבת נשמעינה מן הדא א"ר נהוראי כאן שני' מעשה שירדתי להעיד על עד א' באושא ולא היו צריכין לי אלא עילה בקשתי להקביל פני חבירי וכתב הק"ע דלא גרסינן כאן שני' אלא א"ר נהוראי מעשה שירדתי להעיד על עד אחד באושא עוד פי' לפי הגרסא שלפנינו כאן בא"י נשנית כו' שבא ר' נהוראי להעיד על העד ובבבל נשנית בלשון אחר שר' נהוראי א' מן העדים ופירושו דחוק דהא כתבו התוס' בר"ה ודף כ"ב) דלשיטת הש"ס דילן נמי הפי' דבהכרת העד איירי שהלך ר' נהוראי להעיד עליו שכשר הי':
ע"כ נראה לי שיתבאר במה דאיתא בירושלמי שם ולא היו צריכין לו אלא עילה בקשתי להקביל פני חבירי [ופי' הק"ע שלא היו צריכין לו בודאי שהי' אפשר שיהי' שם מי שיכיר את העד. ופירושו דחוק דכיון דספק הוא אם יהי' שם מי שמכיר את העד א"כ צריכין לר' נהוראי להעיד וכמו דאמרינן בר"ה (דף כ"ב) רב אשי אמר ר' נהוראי סהדי אחרינא הוי באושא ואזיל ר' נהוראי לאיצטרופי בהדי' אי הכי מאי למימרא מהו דתימא מספיקא לא מחללין שבתא קמל"ן וא"כ ה"נ כיון שיש ספק אם יש לו מכירין שם ואם בודאי יש מכירין שם א"כ איך הלך ר' נהוראי בשבת מחמת שרצה להקביל פני חביריו]:
ע"כ נראה לי שהפי' הוא כמו דאמרינן (שם) באושא אמר ר' נהוראי סהדי אחרינא הוי בהדי' והאי דלא חשיב לי' משום כבודו של ר' נהוראי ופירש"י שהביאו ראי' מר' נהוראי שהלך בשבת להעיד על העד וע"כ אין כבודו שנביא את ראיותינו אף מחבירו הקטן ממנו והפ"י פי' כיון דמדינא סגי בחד המכירו דעד אחד נאמן באיסורין היכא דלא אתחזק איסורא אלא דכאן החמירו משום חשש דשמא שכרוהו הבייתוסים וא"כ שפיר יש לחוש לכבודו של ר' נהוראי שהצריכו עד אחר עמו ולא האמינוהו:
ובזה יתבאר מה דאמר ולא היו צריכין לי פי' שאמר ר' נהוראי שהוא הלך בעצמו להעיד על העד בשבת ואמאי לא מצאו עד אחר אך איפשר שאם אחר הוא הולך לא הי' נאמן ביחיד דחששו שמא שכרוהו הבייתוסים וכמו שסובר הירושלמי דעד א' נאמן מן הדין אף שסובר דלא בעינן ב' עדים. עכ"ז לא יסמכו על אחר ביחידי רק על ר' נהוראי וע"כ הלך ר' נהוראי וע"ז אומר שלא היו צריכין לי (פי' שלא היו צריכין בדוקא שילך ר' נהוראי אלא כל אדם נאמן ביחידי על העדים וכמו שאומר שם בירושלמי משלך נתנו לך דהם אמרו שיהיו צריכין עדים והם אמרו והן אמרו דעד אחד נאמן ואם כן כל אדם נאמן ואם כן מפני מה הלך ר' נהוראי אלא שרצה להקביל פני חבירו:
וע"ז אומר כאן שנו (פי' בא"י שנו דמעשה שירדתי להעיד על עד אחד באושא ולא היו צריכין לי אלא עילה בקשתי להקביל פני חבירי פי' וע"כ סיפר ר' נהוראי שהלך להעיד בשבת ולפי שיטת הירושלמי דעד אחד נאמן א"כ הוי אמינא שלכך הלך ר' נהוראי דאם אחר ילך לא יהא נאמן ביחידי וא"כ אמר ר' נהוראי שלא היו צריכין לו בדווקא אלא שהלך להקביל פני חביריו וכל זה הוא לשיטת הירושלמי דעד א' נאמן וע"ז סיפר ר' נהוראי דלא היו צריכין לי אלא כל אדם מהימן ביחידי. אבל לשיטת הש"ס דילן דלהעיד על העד נמי בעינן שנים כמו עדות גמורה ומה שהלך ר' נהוראי הוא להצטרף עם העד השני וא"כ כיון שהלך להעיד עם עד א' א"כ הוי שנים וא"כ בודאי דכל שני עדים נאמנים וע"כ ליתא בש"ס דילן שלא היו צריכין לו אלא שרוצה לקבל פני חביריו וע"ז אומר כאן שני' מעשה שירדתי להעיד כו' ולא היו צריכין לי אלא עילה בקשתי להקביל פני חבירי דכיון דהלך להצטרף עם עד א' באושא א"כ כיון שיש שנים בודאי דכולם נאמנים ועיקר החידוש הוא דאפי' עדים המעידים עליהם נמי מחללין את השבת וכמש"כ התוס' בר"ה (דף כ"ב) בד"ה מחללין כו' כדמוכח בריש פרק שני שהלך ר' נהוראי אצל העד באושא בשבת להעיד עליו: