נועם ירושלמי על ראש השנה א:א:יא

שם ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא כתיב לא יבקר בין טוב לרע עבר וביקר מהו שיעבור א"ל כל דבר שבא להתיר אינו עובר (פי' שזה לא נאמרה ללאו אלא דקאמר שלא יבקר פי' שאין צריך לבקר וע"כ אינו עובר) מה בא להתיר כאן התורה התירה להקדיש בעלי מומין (פי' וע"כ אמר לא יבקר פי' שא"צ לבקר וע"כ אינו עובר):

עוד שם תמן תנינן ביום השמיני מביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה והדל היה מביא חטאת העוף ואין חטאת העוף מחוסרת זמן אצל אשם. אמר רבי אלעזר כאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן (וכתב הק"ע ופריך ואין חטאת העוף מחוסרת זמן קודם שהביא אשם שהאשם תחילה לקרבנותיו כו' ומשני כאן גבי מצורע התורה התירה להקדיש מחוסר זמן דהא כתיב וביום השמיני יקח שני כבשים דמקדיש שניהם כאחת. והנה הק"ע לא ביאר הטיב הירושלמי הזה וכן הפ"מ נדחק בזה בהרבה דחוקים:

ע"כ נראה לי לבאר שמקשה הירושלמי על הא דתנן (פי"ד דנגעים) ביום השמיני מביא ג' בהמות חטאת ואשם ועולה והדל היה מביא חטאת העוף ועולת העוף וע"ז פריך דאיך תנן חטאת ואשם ועולה הא תנן בזבחים (דף צ) כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא על הכשר. וא"כ ה"ל לתנא למיתני אשם וחטאת ועולה וע"ז אומר ואין חטאת העוף מחוסר זמן אצל אשם (והוא ט"ס וצ"ל) ואין חטאת מחוסרת זמן אצל אשם דהא במצורע האשם קודם מפני שהוא בא על הכשר. ותנן בזבחים (דף פ"ט) חטאת העוף קודמת לעולת העוף וכן בהקדישה ופירש"י כשהוא מפריש את קינו קורא שם לחטאת תחילה. וח"כ באשם נמי צריך להקדיש האשם תחילה במצורע מפני שהוא בא על הכשר וא"כ איך תנן בנגעים (שם) ביום השמיני מביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה הא כיון שצריך להקדיש האשם תחילה צריך להקדישו נמי תחילה. וע"ז פריך ואין חטאת מחוסר זמן אצל האש

וע"ז משני אמר ר' אלעזר כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן (פי' שבכאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן) (פי' משום דכתיב (ויקרא י"ד) וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה תמימה כו' ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם כו' ואח"כ כתיב ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר מטומאתו ואחר ישחט את העולה כו' וא"כ שוחט תחילה החטאת ואח"כ העולה ותחילה כתיב וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים והיינו א' לאשם וא' לעולה (וכן כתב הרמב"ן יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת לא פירש הכתוב מה יפשה בשני הכבשים וכבשה אבל כתב בכבש האחד שיקריב אותו לאשם וכתב שיעשה החטאת ואחר ישחט העולה וזה בעבור שכבר כתב בפ' ויקרא בחטאת שתהיה נקבה וכתב בכל עולה שהוא זכר לכך לא הוצרך להאריך כי בידוע שהכבש השני יהיה עולה והכבשה היא החטאת):

וא"כ קשה דאיך כתיב וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים דהיינו הא' לאשם ואחד לעולה וא"כ מקדיש העולה קודם לחטאת ואם כן קשה דכיון שהחטאת קודמת לעולה א"כ צריך להקדיש החטאת תחילה כמו דתנן בזבחים (ד' פט) חטאת העוף קודמא לעולת העוף וכן בהקדישה אלא ודאי שבכאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן וע"כ יכול להקדיש העולה קודם החטאת אע"פ שקרב אח"כ וע"כ תנן נמי במתניתין (פי"ד דנגעים) ביום השמיני מביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה אע"ג דאשם קודם דהא האשם בא להכשר וא"כ היה צריך להקדיש האשם תחילה מפני שבכאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן. דהא כתיב וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת כו' וא"כ מקדיש העולה קודם החטאת והחטאת צריך להיות תחלה כמו דבכל מקום החטאת קודמת לעולה וכן כתב אח"כ והעלה העולה (ועיין בפסחים ד' נט) ומי קרבה עולתו קודם לחטאתו ראשון והתני' והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה ת"ל אם ללמד שתהא קודמת לעולה הרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה כמשפט כו' וקיי"ל דאפי' חטאת העוף קודמת לעולת בהמה אמר רבא שאני עולת מצורע דרחמנא אמר והעלה הכהן את העולה שהעלה כבר וכתבו התוס' דווקא בדיעבד דהא כתיב בהדי' ואחר ישחט את העולה וא"כ קשה דאיך כתיב במצורע וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה א' בת שנתה. ואם כן מקדיש העולה קודם לחטאת וא"כ מוכח דכאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן וא"כ ה"נ תנן דמביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה אע"ג דהאשם קרב תחילה אף על פ"כ יכול להקדיש החטאת תחילה משום שבכאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן ודו"ק:

עוד שם בירושלמי כתיב ובשמיני יביא (פי' דכתיב בנזיר טמא) (במדבר ו') וביום השמיני יביא כו' וקאי אהא דכתיב וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו וקיצר בהכתובים וקאי אנזיר ולא אמצורע (ולא כמו שפי' הפ"מ) עבר ולא הביא מהו שיעבור אמר ליה כל דבר שבא להתיר אינו עובר מה בא להתיר אמר רבי אלעזר כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן:

והנה הפ"מ פירש דקאי אמצורע והק"ע פירש דקאי על נזיר ונדחקו הרבה בפירושיהם. ע"כ נראה לי לבאר ומיבעי' ליה אם לא הביאו המצורע והנזיר ביום הבאת קרבנותיהם אם הם עוברים בבל תאחר וע"כ אמר לו כל דבר שבא להתיר אינו עובר והוא כהיא דאמר ר' אלעזר כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן והוא משום דכתיב וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו כו' והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו המים א' לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד חמים לשלמים וא"כ קשה דהא בכל מקום החטאת קודמת לעולה ואפי' חטאת העוף קודמת לעולת בהמה וא"כ איך כתיב והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים א' לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת הא החטאת קודמת לעולה ותנן בזבחים וכן בהקדישה וא"כ איך מקדים העולה תחילה אלא דצריך לומר דכאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן וע"כ כיון שבא להתיר אינו עובר על בל תאחר דהא דאמרה התורה והביא היינו שהתירה להקדיש מחוסר זמן דהא בהקרבה החטאת תחילה וא"כ צ"ל בהקדישה כן. אם כן הא דכתיב עולה תחילה הוא משום דכאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן וע"כ אינו עובר על בל תאחר. דכל שבא להתיר אינו עובר.

ויתבאר זה ע"פ מה דאיתא בירושלמי (פ"ו דנזיר ה"ז) תגלחת הטהרה כיצד היה מביא שלש בהמות חטאת עולה ושלמים שוחט את השלמים ומגלח עליהן דברי ר' יהודה ר"א אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכל מקום ואמרינן שם מאן תנא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות ר"א וצריך לגרוס אמר ר"א ד"ה הא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות ועיין בק"ע שנדחק בזה ולי נראה דלכאורה דלר' יהודה שאומר דמגלח על השלמים אם כן שלמים קרבים תחילה וע"ז אומר מאן תנא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות ר"א פירוש שאומר דלא היה מגלח אלא על החטאת וע"כ החטאת קריבה משא"כ לר"י שאומר דעל השלמים היה מגלח א"כ היה מביא שלמים תחילה. וע"ז אומר ד"ה היא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות והא דקאמר ר"י שמגלח על השלמים היינו על השלמים שמביא לבסוף:

והוא כמ"ש הרמב"ם (פ"ח מה' נזירות) תגלחת הטהר' כיצד היא כשיגמור הנזיר ימי נזירו' מביא ג' בהמו' כבש לעול' וכבשה לחטאת ואיל לשלמים כו' ושוחט החטאת תחילה ואח"כ העולה ואח"כ שלמים ואח"כ מגלח וא"כ הא שאמר ר יהודה דמגלח על שלמים מודה דצריך שיקריב החטאת תחילה אלא דמגלח על השלמים. וכמו שכתב שם המ"ל דהנכון כמ"ש הלח"מ והתוי"ט דר"י ס"ל דלעולם חטאת קודמת אלא דס"ל דאינו מגלח אלא עלהשלמים כו' ופשטא דמתני' הכי משמע דהקדים החטאת ולדברי התוס' שכתבו דלר"י שלמים קודם קשה דלא הקשו בזבחים (דף צ') מדברי ר"י הללו שהרי הקשה מדברי ר"א ואמרו למקראה הקדימה הכתוב ולפי מה שביארתי הוא מפורש בירושלמי דר"י לא פליג אהא דהחטאת קודמת והא שכתב הרמב"ם תגלחת הטהרה כיצד הוא כשיגמור הנזיר ימי נזירותיו מביא שלש בהמות כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים וא"כ היה צריך להפריש תחילה החטאת אך שהרמב"ם כתב כמו שכתוב במקרא והקריב את קרבנו כו' כבש בן שנתו תמים א' לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל א' תמים לשלמים ואע"ג דבהקרבה החטאת קודמת אך כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן כמו דאיתא בירושלמי:

ובזה יתבאר הא דאמרינן בזבחים (דף צ) אמר רבא למקראה הקדימה הכתוב ופירש"י שתהא נקראת בענין תחילה. אבל בעבודתו חטאת קודמת כו' והתו' כ' למקראה הקדימה הכתוב פי' בקונט' שתהא נקראת בענין תחילה ותימא מה חידוש הוא זה ומפרש הר"ר חיים להקדישה תחילה שיקדיש העולה קודם החטאת אבל להקריב חטאת קודמת והא דתנן וכן בהקדישה מתני' לא מיירי ביולדת אע"ג דמשמע קצת דאכל מה דתנן חטאת קודמת לעולה בהקרבה בכל הנהו וכן בהקדישה וק' לפירושו מהא דאמרינן בערכין (ד כא) חייבי חטאו' אין ממשכנין אותן חייבי עולו' ממשכנין אותן ופעמים שחייבי עולות אין ממשכנין אותן ופריך מאי ניהו אי נימא עולו' יולדו' פי' דא"צ למשכנה משום דאי איפש' לה להביא חטא' עד שתביא עולתה והאמר רבא למקראה הקדימה הכתוב ואי כפירוש הר"ר חיים כיון דצריכה להקדיש עול' קודם לחטאת א"כ אין צריך למשכן וע"כ תביא שתיהן עכ"ל:

אבל לפי מה שביארתי מהירושלמי ניחא דהא דאמרי' למקראה הקדימה הכתו' הוא דלא כמו שפי' הר"ר חיים שהדין הוא להקדישה תחילה אלא שמותר להקדישה תחילה וכמו דאיתא בירושלמי כאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן. וה"נ ביולדת למקראה הקדימה הכתוב פי' שמותר להקדיש תחילה ולפי"ז לא קשה מההיא דערכין דקאמר ופעמים שחייבי עולות אין ממשכנין אותה ופריך מאי ניהו אילימא עולות יולדו' (פי' שאין צריך למשכנה משום דאי איפשר להביא חטאת עד שתביא עולתה והאמר רבה למקראה הקדימה הכתוב (פי' שמותר להקדיש העולה קודם החטאת וכאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן ואם כן אמאי אין ממשכנין הא יכול נמי להקדיש החטאת תחילה גם כן ולהקריבה ודו"ק:

וע"ז אומר אמר ר' יוסי בר' בון כל שבעה אין אומר לו הבא מכאן ואילך אומר לו הבא (פי' דר' יוסי בר' בון פליג אהא דאמר תחילה שבמצורע ובנזיר כיון דעיקר הכתוב הוא שהתירה התורה להקדיש מחוסר זמן ע"כ אינו עובר בב"ה) ור' יוסי ברבי בון פליג דאע"פ שהכתוב משמיענו שמותר להקדיש מחוסר זמן אעפ"כ עובר בב"ת וכל שבעה אין אומרים לו הבא מכאן ואילך אומרים לו הבא ועובר בבל תאחר:

וע"ז אומר מתניתא פליגא על ר' יוסי בר' בון כולהם מתכווני' ומביאין קרבנותיהם ברגל (פי' דקאי אמתני' דתנן במוע"ק (דף י"ג) דתנן ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים כו' והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו) והנה בש"ס דילן במועד קטן (דף י"ז) אמרינן הני כל אלו שאמרו מותרים לגלח במועד בשלא היה להם פנאי אבל אם היה להם פנאי אסורים נזיר ומצורע אע"פ שהיה להם פנאי מותרים שלא ישהו קרבנותיהם ברגל וע"ז אומר מתניתא פליגא על ר' יוסי בר' בון שאמר דבנזיר ומצורע איכא בל תאחר וכל שבעה אין אומרים לו הבא מכאן ואילך אומרים לו הבא וא"כ איך הניא דכולהם מתכוונים ומביאין קרבנותיהם ברגל דא"כ עובר בבל תאחר:

וע"ז אומר ניחא נזיר מצורע לא מחוסר כיפורים הוא (פי' שאומר דהך ברייתא קשיא אפי' אי אמרינן דנזיר ומצורע אינם עוברים על בל תאחר דכל דבר שבא להתיר אינו עובר מ"מ קשיא דתינח דנזיר מתכוין ומביא קרבנותיו ברגל משום דליכא ב"ת דכל שבא להתיר אינו עיבר על בל האחר) מצורע לא מחוסר כיפורים הוא וא"כ אפי' אי ליכא בל תאחר מ"מ איך מתכוין להביא קרבנותיו ברגל א"כ יהיה ברגל מחוסר כיפורים הוא עד שיביא קרבנותיו וא"כ מבטל מצות שמחה שהוא בכל יום (והא דלא קשיא ליה ממצות ראיה דאיפשר דהברייתא סוברת דכולהון תשלומין זה לזה ע"כ אע"ג דביו"ט ראשון הוי מחוסר כיפורים אעפ"כ יש לו תשלומין בשאר הימים ועוד ביארתי במ"א כיון שאם היה יכול להביא קרבנותיו ביו"ט היה מביא עולת ראיה ושלמי חגיגה אך שאינו יכול להביא מחמת שהוא מחוסר כיפורים והקרבנות אינו יכול להביא ביו"ט א"כ הוא מעוכב מחמת היום וכל שהוא מעוכב מחמת היום יש לו תשלומין ולא דמי לחיגר ביום ראשון ונתפשט בשני וכמי שכתבו התוס' בריש חגיגה (ד' ב'):

עכ"פ קשיא משלמי שמחה דאיך תנן כולהם מתכוונים ומביאים קרבנותיהם ברגל הא מבטל שלמי שמחה שבכל יום: וא"כ בלא"ה קשיא הך ברייתא וא"כ ליכא לאקשויי מזו הברייתא לר' יוסי בר' בון דניחא נזיר מצורע לאו מחוסר כיפורים הוא והא תנינן ההלל והשמחה שמונה:

וע"ז משני פתר לה בנזיר (פי' הא דתנן כולהם מתכוונים זה קאי אנזיר ולא אמצורע דמצורע הוי מחוסר כיפורים אם יעכב קרבנותיו עד הרגל אלא דקאי אנזיר) וא"כ כיון דהברייתא ניחא שפיר א"כ קשיא על דר' יוסי בר' בון שאמר דכל שבעה אין אומרים לו הבא מכאן ואילך אומרים לו הבא א"כ יש בל תאחר בנזיר וקשה עליו מהברייתא דתניא כולם מתכוונים ומביאין קרבנותיהם ברגל:

וע"ז אומר חתני' דר' לוי בעי רישא אתון פתרין בנזיר וסיפא במצורע (פי' רישא הוא הא דתניא כולהם מתכוונים דזה לא מצי קאי רק על נזיר דהא מצורע אין לו לכוין ולהביא קרבנותיו ברגל דהא הוי מחוסר כיפורים ואנן תנן ההלל והשמחה שמונה). וסיפא במצורע (פי' סיפא הוא הא דתניא ומביאין קרבנותיהם ברגל דהיינו אם לא הביא מתחילה א"כ אף מצורע צריך להביא קרבנותיו ברגל שלא ישהה קרבנותיו וכמו דאמרינן במוע"ק (שם) דאפי' היה להם פנאי נמי מותר שלא ישהו קרבנותיהם) וא"כ קשה דרישא בנזיר וסיפא במצורע (והק"ע כתב שלא ידע מהו הרישא והסיפא. ולפי מה שביארתי ניחא שפיר):

וע"ז אומר אמר ר' חנני' בריה דר' הלל לא כבר איתותבת תמן (פי' שכבר הקשו דאיך תנן ההלל והשמחה שמונה ואם חל יום ראשון בשבת א"כ איך הוי שמחה שמונה וכמו דאמרינן בש"ס דילן בפסחים (ד' ע"א) ואמר ר' יוסי קיימה ר' אבדימא נחותא בכהנים ובשעיר אוף הכא בכהנים ובשעיר וא"כ ניחא הברייתא דכולהם מתכוונים ומביאים קרבנותיהם ברגל קאי בין אנזיר בין אמצורע. והשמחה מתקיימת בכהנים בשעיר דהיינו בשעירי הרגלים. וא"כ מתניתא פליגא על ר' יוסי בר' בון דאמר כל שבעה אין אומרים לו הבא מכאן ואילך אומרים לו הבא דעובר בבל תאחר בנזיר ובמצורע וא"כ איך תניא בכולם מתכוונים ומביאין קרבנותיהם ברגל אלא ודאי דכיון שבא להתיר אינו עובר:

וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן לא אמרי' דכיון שבא להתיר אינו עובר ובברייתא דאיתא במוע"ק (דף י"ז) לא תניא דכולם מתכוונים ומביאים קרבנותיהם ברגל דתניא נזיר ומצורע אעפ"י שהיה להם פנאי מותרים שלא ישהו קרבנותיהן אבל לא שיוכלו לכוין ולהביא קרבנותיהם ושיטת הש"ס דילן דבנזיר עובר על ב"ת וכמו דאיתא בנדרים (ד' ג') ומה נדרים עובר על בל יחל ובל תאחר אף נזירות עובר על בל יחל וב"ת ואיתא שם בל האחר דנזירות היכי משכחת לה רב אחא כגון דנדר והוא בבית הקברות כו' רב אחא בריה דרב איקא אמר עובר בבל תאחר תגלחתו כו' וכן איתא שם רב אחא בריה דרב איקא אמר עובר בבל תאחר קרבנותיו וכן אמרינן שם (ד' ד') ומן הדא נפקא ליה מהתם נפקא ליה כו' ומשני מהו דתימא חידוש הוא שחידשה התורה בנזיר כו' ולא קאמר דהוה אמינא כיון דלא בא להתיר אינו עובר וכן איתא שם (ד' ד') הרי חטאת יולדת דלא אתי לכפרה ועבר עליו משום ב"ת. והא חטאת יולדת נמי באה להתיר וכמו שביארתי על הא דאמרינן בזבחים (ד' צ') למקראה הקדימה הכתוב וביארתי שמותר להקדיש העולה קודם להחטאת ואעפ"כ עובר על בל תאחר וא"כ מוכח דהש"סדילן סובר כר' יוסי בר' בון דכל שבעה אין אומרים לו הבא מכאן ואילך אומרים לו הבא ואם כן יש בל תאחר אפילו בנזירות גם כן:

ובזה יתבאר הא דאמרינן שם בירושלמי ר' חגי בעי קומי ר' יוסי כתיב וביום השמיני ימול עבר ולא מל אמר ליה כו' ולא האחר לשלמו דבר שהוא ניתן לתשלומין יצא זה שאינו ניתן לתשלומין וביארתי בספרי עמק יהושע שבל תאחר אינו שייך אלא בדבר שהוא לתשלומין או לגבוה או לכהן. אבל מצוה שבגופיה לא שייך ב"ת והקשיתי שם מהא דאיתא בש"ס דילן (שם) דבנזיר עובר בבל תאחר תגלחתו אלמא דאפי' במצוה שעל גופיה נמי שייך ב"ת. אך כבר ביארתי שבלאו"ה הירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דבנזיר עובר בב"ת ועוד איפשר לומר דקאמר דבר שהוא ניתן לתשלומין אבל מילה לא ניתן לתשלומין דאעפ"י דיכול למולו אח"כ אעפ"כ לענין מילה בזמנה דבר זה לא ניתן לתשלומין כלל דהא בזמנו דוחה שבת ושלא בזמנו אינו דוחה שבת ודו"ק:

ונראה לי הא דמיבעי' ליה דוקא במ"ע דמילה אם עובר על בל תאחר קאי אהא דלעיל שאומר ר' אבא בר ממל בעא קומי ר' אימי כתיב בשמיני יביא עבר ולא הביא מהו שיעבו' א"ל כל דבר שבא להתיר אינו עובר וע"ז אומר ר' חגי בעי קומי ר' יוסי כתיב ביום השמיני ימול עבר ולא מל מי אמרינן דליכא בל תאחר דכיון דבא להתיר אינו עובר וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' נ"ט) והרי מילה שנאמרה לב"נ ואתה את בריתי תשמור ונשנית בסיני וביום השמיני ימול לישראל נאמרה ולא לבני נח ומשני ההוא למישרי שבת הוא דאתא ביום ואפי' בשבת. וע"כ בעי אם עובר על בל האחר או כיון שבא להתיר מילה בזמנה אפי' בשבת ע"כ אינו עובר דכל דבר שבא להתיר אינו עובר רק שעובר משום דיחוי המצוה וגם שמבטל מצות מילה בזמנה אבל לא משום בל תאחר וע"ז השיב לו שאינו שייך בל תאחר שבל תאחר אינו שייך אלא בדבר הניתן לתשלומין אבל בדבר שאינו ניתן לתשלומין לא שייך בל תאחר (ועיין בספרי ע"י סי"ט) ודו"ק: