נועם ירושלמי על ראש השנה א:א:ח

שם (ה"א) בעון קומי ר' זעירא בין רגל לרגל מהו שיעבור (פי' אם זהו כמו שאם עברו עליו ג' רגלים שבכל יום ויום עובר על בל תאחר וכמו דאיתא בר"ה (ד' ו') וה"נ לענין עשה דכיון שעבר עליו רגל א' עובר בעשה אם עובר בכל יום לאחר הרגל ודלא כמו שכתב הק"ע דדוקא אם עלה בין רגל לרגל:

וע"ז אומר התיב רבי בא והתני' חגיגה שלא קרבה בראשון תקרב בשני ומתירין לו לעבור פי' דאי אמרינן דבכל יום ויום עובר בעשה א"כ איך תני דחגיגה שלא קרבה בראשון הקרב בשני הא בכל יום עובר על בל תאחר.

והנה מהירושלמי הזה לכאורה מוכח דלא כמו שכתב הט"א שהקשה דאי אמרינן כיון שעבר עליו רגל א' עובר בעשה. א"כ תקשה מהא דתנן פ"ק דחגיגה (דף ט) מי שלא חג יו"ט ראשון של חג חוגג את כל הרגל ויו"ט אחרון של חג ומשמע דאפי' לכתחילה יכול להמתין מלחוג עד יום טוב אחרון מדלא הני לישנא דדיעבד ואם כן כיון דיו"ט אחרון רגל בפני עצמו הוא כדאמרינן בסמוך שמיני רגל בפני עצמו הוא וא"כ אמאי ממתין לכתחילה מלהביא חגיגה עד יו"ט אחרון הא עובר בעשה ותירץ דלפי שכתבו התוס' בר"ה (ד' ז) בד"ה והרי רגלים דלא חיילי מאורתא דמשני לאתויי מעיקרא מחוייב וקאי ופירש הקונטרס להביא קרבן מחוייב ועומד הוא משעה שנדר והיה לו להקריבו מערב הרגל וכתב הט"א דאם מקצת מן ליל יו"ט קודם שנדרו או לחובתו אין אותו רגל עולה למנין שלשה רגלים ללאו דב"ה ולא לרגל א' לעבור בעשה ואם כן קרבן ראי' וחגיגה דאין חובתן חל עד היום של יום טוב ראשון והוא זמן הקרבה ולא בליל יום טוב ראשון ואינו עובר בעשה אם עבר אותו רגל שנתחייב בהן אין אותו רגל עולה למנין שלשה רגלים ולא לרגל א' לעבור בעשה הואיל ועבר ליל יום טוב ראשון קודם שנתחייב בהן:

וא"כ מוכח מהירושלמי כמו שכתב הט"א דהא פריך מחגיגה שלא קרבה בראשון תקרב בשני ומתירין לו לעבור פי' ואי אמרינן דאם עבר רגל אחד עובר בכל יום אם כן איך תני דהקרב בראשון וא"כ מוכח דס"ל דבחגיגה נמי עובר ברגל הראשון בעשה אלא ודאי שהוא כמו דמסיק אח"כ דאי אמרי' דלילה אין מחוסר זמן ע"כ מצטרף לשאר הרגל ועובר בעשה:

[עוד איפשר לומר דמהירושלמי אין ראי' דהירושלמי אזיל לשיטתי' דאמרינן בירושלמי אח"כ אחד בכור ואחד כל הקדשים עובר עליהם משום רגלים בלא שנה שנה בלא רגלים ניחא רגלים בלא שנה שנה בלא רגלים תמן אמרין תיפתר שהי' מחוסר זמן לפסח כמה דאת אמר תמן הראוי למקצת שנה ראוי לכולה ואמור אף הכא הראוי למקצת פסח ראוי לכולה כו' וא"כ שיטת הירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן. דאפי' מקצתו ראוי נמי עובר בבל תאחר וכמו שכתבו התוס' בפ"ק דר"ה (ד' ו') בד"ה שנה בלא רגלים כו' דאי בדאקדשי' בתוך הרגל כו' ובירושלמי מפרש תיפתר כגון דאקדשי' כשהי' מחוסר זמן בפסח. ולקמן אין משמע כן דאמרינן אין מונים שנה לבכור אלא משעה שראוי להרצאה עכ"ל וכן אמרינן בירושלמי (פ"א ה"א) אמר רב הונא זאת אומרת ימים שהבכור מחוסר זמן בהן עולין לו מתוך שנתו כו' וא"כ כיון דסובר הירושלמי דכל הראוי למקצת ראוי לכולו ע"כ סובר דבחגיגה נמי ברגל ראשון עובר בבל תאחר אע"ג דאין חיובו בליל יו"ט ראשון אבל לשיטת הש"ס דילן איפשר דאינו עובר בחגיגה בבל תאחר אעפ"כ קשה לשיטת הירושלמי מהא דמשמע דיכול לאחר עד יו"ט אחרון וא"כ קשה דהא עובר בעשה וא"כ צריך לתרץ דאעפ"כ כיון דהוי חשלומין דראשון ע"כ אינו עובר עד שיעברו ימי התשלומין וא"כ ניחא לשיטת הש"ס דילן ודו"ק]:

שם (בירושלמי) ועוד מן הדא ועשית בעשה השמור בל"ה כלום הוא עובר על עשה ועל ל"ת לא עד שיעבור ג' רגלים ונראה לי לפרש שרוצה לפשוט הבעי' דבין רגל לרגל אינו עובר דאם עובר א"כ איך תני' לעשות בעשה תשמור בל"ת פי' אם עבר ג' רגלים עובר בעשה ול"ת דברגל א' אינו עובר בל"ת וע"ז אומר כלום הוא עובר בעשה ול"ת לא מד שיעברו ג' רגלים וא"כ אי אמרינן דאם עבר רגל א' עובר בעשהאפי' בין רגל לרגל א"כ האיך אומר דאם עברו עליו ג' רגלים עובר בעשה ולית הא מכי עבר רגל אחד עובר בעשה ג"כ. ואמאי קאמר דאם עבר עליו ג' רגלים עובר בעשה ול"ת דהא ודאי מיירי בעבר עליו ג' רגלים וכמו דאמר בירושלמי כלום הוא עובר על עשה ול"ת לא עד שיעברו עליו ג' רגלים אלא ודאי דעל רגל ראשון עובר רק בעשה א' אבל בין רגל לרגל אינו עובר אבל מכי עבר עליו ג' רגלים עובר על עשה אפי' בין רגל לרגל וע"כ קאמר דעובר על עשה ול"ת:

וע"ז אומר ר' אבין בשם רבנן דתמן באומר הרי עלי עולה להביא' בשני בשבת כיון שבא שני בשבת ולא הביאה עובר (פי' על עשה ול"ת) וא"כ לא קשי' דהא כבר עבר על עשה ברגל ראשון דכאן לא מיירי ע"י שיעברו עליו ג' רגלים דכיון דקבע בשני בשבת מחויב מיד להביא ואם לא הביא עובר בעשה ול"ת וע"ז אומר שלמה שנתו אתה מפיל יום אחרון והוא עובר על כל יום ויום אין כיני עברו עליו ג' רגלים הוא עובר על כל רגל ורגל:

ונראה לי דזה הוא פשיטות ג"כ לזה הבעי' דבעי ר' זעירא בין רגל לרגל מהו שיעבור דאם איתא דעובר בין רגל לרגל בעשה א"כ אמאי כתיב שנה בשנה תאכלנו וא"כ ודאי לא הוי רק עשה הא על עשה עובר ברגל א' וא"כ למה לי קרא דשנה בשנה תאכלנו. אלא ודאי דעל רגל א' אינו עובר רק בעשה אבל אח"כ אינו עובר על ימים שבין רגל לרגל. אבל אם שלמה שנתו אתה מפיל יום אחרון והוא עובר על כל יום ויום וא"כ מוכח מזה דאינו עובר על עשה בין רגל לרגל:

אך לפי"ז נצטרך לומר דעל שנה אינו עובר רק בעשה ובש"ס דילן בפ"ק דר"ה (ד' ו') א' בכור וא' כל הקדשי' כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים ורגלים בלא שנה עובר בבל תאחר וא"כ מוכח דבשנה בלא רגלים עובר בבל תאחר (ובאמת לשיטת בעל המאור אינו עובר בבל תאחר רק ברגלים אבל לא על הא דשנה בשנה כו' דבזה אינו עובר רק בעשה כמו שאבאר לקמן.

אך לשיטת הירושלמי אינו מוכרח דאמרינן שם בירושלמי אחד בכור ואחד כל הקדשים עובר עליהם משום רגלים בלא שנה שנה בלא רגלים. ולא קאמר דעובר משום בל תאחר וא"כ דס"ל דשנה בלא רגלים עובר בעשה (דבאמת קצת קשה דמ"ט עובר בלאו דליכא למימר כיון דאמר רחמנא אייתי ולא אייתי ממילא קם לי' בבל תאחר דא"כ אמאי אינו עובר בלאו ברגל א' כמו דאיתא בר"ה (ד' ד') ור"מ כיון דאמר רחמנא אייתי ולא אייתי ממילא קם לי' בבל תאחר. וע"כ כיון שלשיטת הירושלמי לא הוי רק בעשה א"כ מוכח דעל רגל אחד אינו עובר בין רגל לרגל. דאל"כ הרי כבר עבר על עשה מרגל א' אך לפי"ז לא יתיישב קצת דא"כ קרא דתאכלנו שנה בשנה אינו רק אם עבר בעשה על רגל א' והא דתאכלנו שנה בשנה היינו שלאחר שנה עובר בכל יום והא קרא כתיב תאכלנו שנה בשנה ואיפשר לומר דע"כ כתיב תאכלנו שנה בשנה דהיינו לענין שהבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד וכמו דאמרינן לקמן כתיב לפני ד' אלקיך תאכלנו שנה בשנה שנה לו ושנה לתמורתו שנה לתם ושנה לבעל מום שנה לבכור ושנה לקדשים שנה בשנה מלמד שהבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד:

עוד אמרינן שם בירושלמי ר' בון בר חייא בעי שלמה שנתו בעצרת איפשר לומר הוא אינו כשר ועובר כהדא לא ילין חלב חגי עד בוקר ואימורי חול קריבין ביו"ט כו' אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא בוא לידי בל תלין והכא הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר א כמו דבבל תלין עובר על שהי' לו להקריבו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין ה"נ הי' לו להקריב שלא יבוא לידי בל תאחר):

והנה הק"ע הקשה דה"ל למיפרך אם עצרת רגל ראשון אמאי יעבור בעשה כו' ולי נראה לבאר דקאי על הא דהכריחו מתחילה לפי מה שביארתי דבין רגל לרגל אינו עובר דאל"ה אמאי אמרינן דעובר בעשה דשנה לפי שיטת הירושלמי דמשמע דאינו עובר רק בעשה הא בלא"ה עובר משום עשה דרגל א' וע"כ מוכח מזה דמשום שנה שעבר עובר אח"כ אם שלמה שנתו על כל יום ויום משא"כ משום עשה דרגלים:

וע"ז בעי ר' בון בר חייא אם שלמה שנתו בעצרת אם עובר דאעפ"י שהוא אנוס אעפ"כ עובר. משא"כ ברגל א' אינו עובר אם הוא אנוס דעשה הוא מדכתיב ובאת שמה והבאתם שמה וא"כ כיון דהמצוה הוא להקריב הקרבן וא"כ אם הוא בעצרת אינו יכול להקריבו אבל לענין בל תאחר דממילא קא אתי או לענין דשנה בשנה תאכלנו א"כ כיון דקאמר דשנה בשנה תאכלנו היינו שצריך לראות מתחילה שיאכלנו שנה בשנה ע"כ אפי' שלמה שנתו בעצרת נמי וא"כ מוכח דאיפשר לומר הא דכתיב שנה בשנה תאכלנו היינו לענין אם הי' אנוס שלא הי' יכול לבוא א"כ פטור מהעשה. אבל משום חיוב דתאכלנו שנה בשנה צריך לראות מתחילה שלא יעבור ועיין בפ"י ובצל"ח בביצה (דף י"ט) שתירץ שם קושית הח"צ דלענין העשה אינו עובר רק אם יכול להקריב אבל לענין בל תאחר כיון דממילא קא אתי עובר אפי' אם הוא אנוס וא"כ לא מוכח דאינו עובר בין רגל לרגל. דדילמא הא דשנה בשנה תאכלנו להורות אפי' אם הוא אנוס דשלמה שנתו בעצרת.

וכן מוכרחין אנו לומר דלר"מ כיון דברגל א' עובר על בל תאחר א"כ לענין מאי כתיב שנה בשנה. אלא ודאי דיש חילוק דברגל אחד כיון דהוא רק מדכתיב ובאת שמה והבאתם שמה ע"כ אינו עובר אם הוא אנוס לעלות לרגל אבל משום שנה בשנה עובר אפי' אם הוא אנוס והא דלא פשיטא ליה להירושלמי בזה להכריח מהא דר"מ הוא משום דבירושלמי ליתא כלל להא דר"מ ועיין בירושלמי לעיל מאן תנא רגלים ר"ש היא כו' וע"כ כיון דליתא לדר"מ בירושלמי ע"כ בעי לה שלמה שנתו בעצרת אבל לשיטת הש"ס דילן אפי' באונס נמי עובר:

עכ"פ מדבעי' ליה שלמה שנתו בעצרת משמע דמיבעי' ליה דוקא על הא דשנה בשנה תאכלנו אבל לא על רגל אחד וכמו דמסיק אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין והכא הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר משמע דדוקא לענין לאו דבל תאחר ולפי מה שביארתי הוא אפי' לענין שנה בשנה דליכא לאו לפי שיטת הירושלמי. והא דקאמר שלא יבוא לידי בל תאחר הוא לכלול רגלים ג"כ אבל אעפ"כ אינו מוכח בדברי הירושלמי שיעבור על בל תאחר דעל שנה בשנה בלא רגלים אינו עובר רק בעשה ואיפשר דסובר כמו בהש"ס דילן דעובר בלאו ג"כ:

והנה באמת הבעה"מ סובר דעל הא דשנה בשנה אינו עובר רק בעשה והקשה ע"ז החכ"צ (שאלה י"ג) דהא עשה ברגל א' איתא ולפי מה שביארתי שיטת הירושלמי הוא מפלפל בזה דתחילה רצה לומר דנ"מ דעובר בכל יום ויום משא"כ בעשה דרגל א' אינו עובר בכל יום. או לענין אם הוא אנוס מלהביא כמו שביארתי תחילה ודו"ק:

ובאמת לשיטת הירושלמי צ"ל דס"ל דבשנה בלא רגלים אינו עובר רק בעשה דהבעה"מ הקשה אהא דאיתא בר"ה (ד' י') אלא שנה בלא רגלים היכי כו' הניחא למאן דאית ליה כסדרן כו' והקשה הבעה"מ מהא דאית' שם בר"ה (ד' ד') וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר רגלים פעמים ג' פעמי' ד' פעמים חמשה ואם מחויב בשנה בלא רגלים א"כ בודאי עובר בד' רגלים או בחמשה משום שנה ותירץ ע"ז ב' תירוצים הא' דבשנה בלא רגלים אינו עובר רק בעשה ועוד תירץ דנ"מ לעבור עליו בכל יום ויום דכיון דעבר על בל תאחר דרגלים מאחר דבראיית פנים הוא יום אחד כך בכל יום עובר בב"ת אבל התלוי בשנה אינו עובר אלא על כל שנה ושנה כמו שנאמר תאכלנו שנה בשנה:

ולפי מה דאיתא בירושלמי הוא בהיפוך דאיתא שם שלמה שנתו אתה מפיל יום האחרון הוא עובר על כל יום ויום אין כיני עברו עליו ג' רגלים אתה מפיל רגל האחרון והוא עובר על כל רגל ורגל וא"כ עובר על הא דשנה בשנה בכל יום ויום וברגלים אינו עובר רק אח"כ על כל רגל ורגל וא"כ תיקשה להירו' הא דאיתא שם מאן תנא רגלים ר"ש דר"ש אומר ג' רגלים כסדרן כו' פעמים ה' פעמים ד' פעמים ג' לפני עצרת ה' לפני החג ד' לפני פסח ג' וא"כ תיפוק לי דעבר משום שנה בלא רגלים. דהא הירו' סובר דמשום שנה בשנה עובר בכל יום וברגלים עובר אח"כ בכל רגל ורגל. אלא ודאי דשיטת הירו' דעל שנה בשנה תאכלנו אינו עובר רק בעשה. וכמו שאומר אח"כ אחד בכור ואחד כל הקדשים עובר עליהם משום רגלים בלא שנה שנה בלא רגלים ולא קאמר דעובר על בל תאחר והוא משום דעל שנה בשנה אינו עובר רק בעשה ודו"ק]:

שם א"כ למה נאמר ובאת שמה והבאתם שמה אלא זה רגל הראשון שפגעת בו וקש' דאמאי לאוקשה הירושלמי על זה כמו דמקשה בש"ס דילן בר"ה (ד' ו') על הא דאמר רבא כיון שעובר עליו רגל א' עובר בעשה ואמרינן מיתיבי העיד ר' יהושע ור' פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים א"ר פפייס אני מעיד שהי' לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנו בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג בשלמא בפסח לא אקרבוה אימר דמחוסר זמן הוי אלא ולדה בעצרת היכי משהי לה כו' ואמאי לא מקשה הירושלמי ג"כ על הא דאמר דמרגל ראשון עובר בעשה:

ע"כ נראה לי דלכאורה מה מקשה הש"ס אלא ולדה בעצרת היכי משהי לה דילמא ס"ל כמ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט וא"כ לא הי' יכול לקרב בעצרת (והט"א מקשה דילמא היה בשבת) וע"כ תירץ הט"א דכיון דעצרת יש לו תשלומין כל שבעה לענין ראיה וחגיגה דינו לענין ב"ת כשאר רגלים ונמשך זמנו כל שבעה לענין בל תאחר:

וע"כ מקשה הש"ס מהך מתניתין אבל הירושלמי ס"ל, דאע"ג דיש לו תשלומין כל שבעה אעפ"כ אינו לענין בל תאחר הראיה דאיתא בירושלמי שם ר' בון בר חייא בעי שלמה שנתו בעצרת איפשר לומר הוא אינו כשר ועובר כהדא לא ילין חלב חגי עד בוקר ואימורי חול קריבין ביו"ט כו' אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר. ולא משני דעובר משום שיכול להקריב בתשלומין של עצרת אלמא דס"ל דאם לא היה מיחייב ע"י שיכול להקריב בתשלומין של עצרת דכיון דפטור משום עובר הרגל ע"כ לא מיחייב משום תשלומין וע"כ מוכרח לומר דהקריבהו תחילה שלא יבוא לידי בל תאחר:

וע"כ לא מקשה מידי ממתניתין שאכלנו ולדה שלמים בחג בעצרת לא היו יכולים להקריב משום דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט וע"כ כיון דאינו יכול להקריב ברגל א"כ ממילא לא עובר בעשה וכבר ביארתי דהא דאיתא בירושלמי הקריבהו תחילה שלא יבוא לידי בל תאחר היינו דוקא בג' רגלים ולענין לאו דבל תאחר ע"כ צריך להביא מתחילה שלא יבוא לידי בל תאחר משא"כ בעשה דרגל א' כיון שאינו יכול להקריב ברגל א"כ לא עבר בעשהוע"כ אינו מקשה הירושלמי מהא דהעיד ר' יהושע ור' פפייס. והש"ס דילן אינו מקשה מהא דשלמה שנתו בעצרת דלהש"ס דילן כיון שיכול להקריב בתשלומין של עצרת על כן עובר בבל תאחר ודו"ק: