נועם ירושלמי על פסחים ט:ו:ח

שם וחטאת שמתו בעליה ימות כיי דמר ר' הילא בשם שמואל מתו בעליו בשלשה עשר גופו קרב שלמים ולמה אמר (צ"ל) לא אמר בי"ד כל עמא מודיי כל שנראה לקרב בפסח אין גופו קרב שלמים וכ"ת א"כ ליתא להאי כללא דכל שבחטאת מתה בפסח גופו קרב שלמים אפשר לומר כמו דאמרינן בפסחים (ד' צ"ד) כי אמר שמואל באבודין בדחוין לא אמר אך משמעות הירושלמי שרוצה לפרש הא דאמר שמואל כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים על כל הני חמש חטאות

וכמו שכ' רש"י בפסחים (ד' צ"ז) דאכל מתות דחטא' כו' גבי פסח קרב שלמים דהיינו תמורת פסח ופסח שמתו בעליו ושכפרו בעניו ושעברה שנתו קריבין שלמים וולד חטאת לא קא חשיב דהא פסח הוי זכר והירושלמי רוצה לפרש על ולד פסח ג"כ וכגון שהפריש נקיבה לפסחו ושעברה שנתה כו' דאמר רב חסדא בשעברה שנתה בין ראשון לשני (פי' לאחר שנדחה לפסח שני והיו בעלים טמאי מתים ועברה שנתה) ר' הילא בשם ר' יוחנן בשעברה זמן כפרתו הוי דומיא דחטאת שעברה שנתה וכל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמי' על הש"ס דילן בפסחים (ד' צ"ז) דאמרי' מתקיף לה רב יוסף וכללא הוא והרי חטאת שעברה שנתה דלרעי' אזלה דאמ' ר"ל חטאת שעברה שנתה רואין אותה כאילו עומדת בבית הקברות ורועה כו' ומשני כי קאמר שמואל באבוד בדחוי לא קאמר והירו' סובר שעברה שנתה תמות ובתמורה (דף כ"ב) על הא דאמר ר"ל חטאת שעברה שנתה רואין כאילו עומדת בבית הקברות ורועה ומשני רבא שם דהכי קאמר עברה שנתה ושאבדה ותרתי בעינן שעברה שנתה ושאבדה והירושלמי מפרש דעברה שנתה לחוד נמי תמות ורק בבעלת מום משני אח"כ דקאי אאבדה וכמו שאבאר לקמן על הא דאמר בעלת מום ר' זירא בעי קומי ר' יוסי לא מסתבר ההן בעל מום דתנינן הכא באבוד הוא (פי' שקאי על אבוד) אבל אם עברה שנתה אפילו אינה אבודה נמי תמות ושאבדה ונמצאת ברי מותר (פי' שזה ודאי קרב שלמים אפילו לר' יוחנן) דאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קר שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים ויותר טוב לומר הא דאיסא ברי (הוא ט"ס וצ"ל) כרבי. ומיתר (צ"ל) דתמות (וכצ"ל) וכרבי דתמות. (וכמו דמקשה הש"ס דילן בפסחים (ד' צ"ז) והרי אבודה בשעת ההפרשה לרבנן דלרעי' אזלי כו' ואלו בפסח דאבוד ונמצא אחר חצות קודם שחיטה קרב שלמים ומשני שמואל כרבי ס"ל דאמר כל אבודה למיתה אזלה) ואח"כ (צ"ל) דלא כדאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו בעלים וכמו דאמרינן בש"ס דילן ומאי קמ"ל לאפוקי מדר' יוחנן דאמר אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא מאחר שכיפרו הבעלים ובעלת מום (פי' דאיך יתפרש בעל מום שבחטאת מתה ובפסח קרב שלמים דאיך קרב שלמים הא בעל מום הוא): וע"ז אמר ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי לא מסתברא ההן בעל מום דתנינן הכא באבוד הוא א"ל אף אנא סבר כן ופי' הק"ע לא מסתברא בהך בעל מום דתני במתניתין דכיוןדבעל מום כאבוד דמי תרתי ל"ל דכיון דתני אבוד ממילא שמעינן בבעל מום עכ"ל:

והנה הק"ע שגה בפירושו ולא עיין בתמורה (דף כ"א) מה שפירש"י על שאבדה ונמצאת בעל מום שפי' רש"י קודם שנתכפר באחרת אם כיפרו הבעלים אחרי כן באחרת תמות אפי' לרבנן דאמרי לקמן ופליגי עליה דרבי דאין חטאת מתה אלא שנמצא לאחר שכיפרו הבעלים בהא מודו הואיל ואיכא תרתי לריעותא דאבדה ונמצאת בעלת מום ולהכי נקט בעלת מום דאי תמימה הואיל ונמצאת קודם כפרה אפי' כיפרו הבעלים שוב באחרת רועה עכ"ל ובאמת הוי חמש חטאות מתות וזהו ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעלי' ושעברה שנתה ושאבדה. וא"כ הוי חמש חטאות מתות רק בעל מום קאי אאבדה. וא"כ ניחא דאם נמצאת לאחר שכיפרו הבעלים לא בעינן אבדה וע"כ ניחא הא שבפסח קרב שלמים ועוד דלשמואל דס"ל כרבי כמו דאמרינן בפסחים (דף צ"ג), והרי אבודה בשעת הפרשה לרבנן דלרעי' אזלי דתנן הפריש חטאתו כו' ואלו בפסח היכא דאבד ונמצא קודם שחיטה קרב ומשני שמואל כרבי ס"ל דאמר כל אבודה למית' אזלה ולרבי לא בעינן כלל בעלת מום וע"כ אמר דבפס' קרב שלמים ולפי' התוס' שם דנקט בעלת מום לרבותא דמהו דתימא הואיל ואיתרבי כל כך באבודה ובעלת מום הוי לה כאבודת לילה לידי רעיה קמ"ל דאפ"ה מתה א"כ ודאי ניחא דא"כ קאי בעלת מום לרבותא על אבודה ולא הוי לחוד וע"כ אמר כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים על אבודה וע"ז אומר ובעלת מום ר' זעירא בעי קומי ר' יסא לא מסתברא ההן בעל מום דתנינן הכא כאבוד הוא. צ"ל באבוד הוא (פי' האי בעלת מום קאי אאבוד) א"ל אוף אנא סבר כן והק"ע שגה בפירושו בזה: