נועם ירושלמי על פסחים ז:ה:ג

שם (ה"ה) נטמא הבשר והחלב קיים אינו זורק את הדם נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם ובמוקדשין אינו כן אלא אע"פ שנטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם גמ' ודלא כר' נתן דר' נתן אמר יוצאים בזריקה בלא אכילה כו' פשיטא דא מילתא נטמא הבשר והאימורים קיימים זורק את הדם על האימורים נטמאו האימורים והבשר קיים זורק את הדם על הבשר נטמא הבשר ואבדו האימורים א"ר שמי ההן קיימא לא כמו שנטמא הבשר ואבדו האימורים את אמר קומץ אוף הכא זורק א"ר תיפתר כר"א דר"א אומר אע"פ שאין שירים יש קומץ עכ"ל.

והנה הק"ע פירש וההן קיימא נראה דקאי אברייתא ששנו בה נטמאו שירי' אבדה שירי' והמנחה קיימת יקטיר ועלה קאמר הך מנחה הקיימת הרי היא כמו שנטמא הבשר ואבדו האימורים שהדם מתיר הבשר לאדם והאימורים למזבח כך הקומץ מתיר את השירים ואפ"ה קאמר יקטיר הקיימת ה"נ יזרוק את הדם כו' ע"ש ושגו בזה הק"ע והפ"מ והוא דצר' לבאר מפני מה בעי לה הירושלמי אם נטמא הבשר ואבדו האימורים ואמאי לא קא מיבעי' לי' אם נטמאו שניהם ע"כ נראה לי דקא מיבעי' לי' נטמאו האימורים אבדו האימורים והוא כמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ז) דהציץ מרצה על העולין ואין הציץ מרצה על האכילות וכמו דאמרי' שם ודכ"ע אין הציץ מרצה על אכילות דליכא תנא דשמעת ליה דאמר הציץ מרצה על האכילות אלא כו' וע"כ מיבעי' לי' נטמאו הבשר ואבדו האימורים דאם נטמאו האימורים הציץ מרצה על העולין אך אם אבדו האימורים וא"כ ליכא אימורים ונטמא הבשר אם הציץ מרצה על אכילות וע"ז אמר וההן קיימא (והוא ט"ס וצ"ל וההן קמייתא) פי' משנה הקודמת דתנן חמשה דברים באים בטומאה ואין נאכלים בטומאה העומר ושתי הלחם ולחם הפנים כו' וע"ז אמר וההן קמייתא לא כנטמא הבשר ואבדו האימורין דהא התם ליכא עולין כלל רק אכילות אפ"ה באים בטומאה אלמאדהציץ מרצה על אכילות וכה"ג מקשה הש"ס דילן בפסחים (ד' ע"ח) בשלמא זבחי' איכא דם עומר איכא נמי קומץ לחם הפנים נמי איכא בזיכין אלא שתי הלחם מאי איכא למימר כו' את אומר קומץ אוף הכא זורק וא"כ מוכח דהציץ מרצה על אכילות א"ר מנא תיפתר כר' אלעזר דר"א אומר אע"פ שאין שירים יש קומץ. אבל למאן דבעי שירים ע"כ איפשר לומר דאין הציץ מרצה על אכילות ועיין לקמן בירושלמי. א"ר מנא תיפתר כר"א דר"א אומר אעפ"י שאין שירים יש קומץ ומה שפי' הק"ע שם ודו"ק. והק"ע והפ"מ נדחקו בזה עיין שם ודו"ק: