נועם ירושלמי על פסחים ז:א:ד

מתני' כיצד צולין את הפסח שפוד של רימון תוחבו מתוך פיו ועד בית נקובתו ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו דברי ר"י הגלילי ר"ע אומר כמין בישול הוא אלא תולין חוצה לו כו' אית תניי הני תוחבו מבית נקובתו עד שהוא מגיע לתוך פיו על דעתי' דהדין תנייה בר"י חוזר והופכו מה כו' עבד ליה ריה"ג אי קריי' דרש ראשו על כרעיו ועל קרבו (פי' אי ריה"ג בעי דוקא ראשו על כרעיו ועל קרבו וע"כ סובר דנותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו או דפליג רק אר"ע דסוב' דבעינן דוקא שיהא תולה חוצה לו דאל"ה הוי כמו בישול וע"ז אומר ריה"ג דאעפ"כ לא הוי כבישול כירך עבה עבד ליה ר"י הגלילי דכמו דכירך עבה הוי צלי. כן הכא נמי אם נותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו הוי נמי צלי:

וע"ז אומר מה נפק מביניהון צלייו בגדי של חולין אין תימר כירך עבה עבד לי' ריה"ג פסול (צ"ל כשר) אין תימר קריי' דרש ראשו על כרעיו ועל קרבו אבל לא בצליי בגדי של חולין חתך ממנו בשר וצלי' בו אין תימר כירך עבה עביד לי' ריה"ג כשר אין תימר קריי' דרש ראשו על כרעיו ועל קרבו פסול דלא התירה התורה אלא בראשו על כרעיו ועל קרבו אבל אם לא חתך ממנה בשר צליי' בחלב של קדירה (צ"ל בהבל של קדירה אין תימר כירך עבה עביד לי' פסול (צ"ל כשר אין תימר קריי' כו' ראשו על כרעיו ועל קרבו פסול דלא התירה התורה אלא בראשו על כרעיו ועל קרבו וע"ז פריך לא כן תני צלי אש ולא צלי קדרה שני' לי' בנוגע בגופה של קדירה אבל אם תלאו באויר הקדירה אין תימר כירך עבה עביד לי' כשר ואין תימר קריי' כו' פסול דלא התיר' התור' אלא בראשו על כרעיו:

[והנה הא דאמר תחיל' בירושלמי אית תניי תני תוחבו מבית נקובתו עד שמגיע לתוך פיו ואמר על דעתי' דהדין תני קריי' חוזר והופכו פי' הק"ע שחוזרו והופכו כדי שיהי' נצלה מכל הצדדים והפ"מ והגליון פירשו במה שכתבו התוס' דתוחבו דרך פיו לפי שנותן הגס שבשפוד למטה כדי שלא יפול הפסח ואז הוי ביה"ש למטה וקא דייב דמא דרך שם א"כ לתנא דברייתא דתוחבו דרך נקובתו א"כ יהי' בית השחיטה למעלה ויהי' הדם נוטף על הצלי כו'] ולי נרא' דאיפשר לומר דמיבעי' לי' אם הא דאמ' תוחבו דרך נקובתו אף שיהי' פיו למעלה ואעפ"כ מותר וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ד) ומאן דשרי אפי' פומא לעיל וא"כ אם תוחבו מפיו ועד בית נקובתו ודאי דשרי או דילמא בדוקא קאמר והוא משום דקר כתיב ראשו על כרעיו ועל קרבו וא"כ לר' יוסי הגלילי דוקא בעינן שתוחבו מבית נקובתו בכדי שיהי' ראשו על כרעיו ועל קרבו והוא כמו דמיבעי' לי' אי הא דאמ' ריה"ג ונותן את כרעיו ואת בני לתוכו היינו בדוקא או משום דכירך עבה עביד לי' ריה"ג והנ"מ אם כירך עבה עביד לי' ולא בעינן על דוקא א"כ הא דקאמר נותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו היינו לאו דוקא אלא דשרי אבל יכול להיות תולין חוצה לו ג"כ אבל אי בעינן ראשו על כרעיו ועל קרבו דוקא משום דבעינן על דוקא א"כ הא דתני בברייתא תוחבו מבית נקובתו עד שמגיע לתוך פיו היינו בדווקא בכדי שיהי' ראשו על כרעיו ועל קרבו ועל זה מיבעי' ליה אי חוזר והופכו פי' אם לא עושה כן אלא שתחבו מתוך פיו אם חוז' והופכו כדי שיהי' ראשו על כרעיו משום דבעינן על בסמוך או לא דבעינן על בסמוך וכירך עביד לי' ריה"ג. וא"כ הא דתני בברייתא דתוחבו דרך נקובתו היינו דשרי אפי' אם עשה כן וא"כ אם תחב דרך פיו ודאי אינו חוזר והופכו וכמו דמיבעי' לי' לקמן דאי כירך עבה עביד לי' או דמוכיח מקרא דראשו על כרעיו ועל קרבו ועל דוקא:

וע"ז אומר הדא אמרה דקריי' כו' דאמרינן הכל מודים בעליו שהוא סמוך מה פליגין בעל אבא שאול אומר על המערכה סמוך למערכה ורבנן אמר על המערכה על גגה של מערכה כו אתי דאבא שאול כר' עקיבא ודרבנן כריה"ג וא"כ מוכח דפליגי בקראי וא"כ מוכח מזה דחוזר והופכו ודו"ק.