נועם ירושלמי על פסחים ז:י:ב

שם (ה"י) העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר כו' ובגמ' עצם שאין עליו בשר ר' יוחנן אמר אסור לשוברו רשב"ל אמר מותר לשוברו מתיב ר' לרשב"ל והא תנינן העצמו' והגידין והנותר ישרפו בשש עשר ויקוץ מפני המוח שבקילית ויחלוץ את הבשר מן העצם ויהנה מן העצם סברין מימר אין חולצין את הפסול אמר ר"א ואפי' תימר חולצין פתר לה כר' יעקב דר"י אמר הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם:

[הנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' זה הירושלמי וע"כ נראה לי להגיה (שנתחלפו התיבות וכצ"ל) מתיב ר' יוחנן לרשב"ל והא תנינן העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר ויחלוץ את הבשר מן העצם ויקוץ מפני המוח שבקולית (פי' דר' יוחנן מקשה לרשב"ל שאמר דעצם שאין עליו בשר מותר לשוברו וא"כ אמאי הוי העצמות נותר ויחלוץ את הבשר מן העצם ויקוץ. וא"כ לא יהי' נותר ומשני מפני המוח שבקולית (פי' כיון דיש מוח בתוכו לא מהני קליפה וכמו דאמרינן בפסחים (ד' פ"ה) רבינא אמר מפני המוח שבקולית וכמו שפירש"י שם כיון דיש מוח בתוכו לא מהני ליה קליפה:

ואח"כ פריך ויהנה מן העצם (פי' שישברנו אח"כ ויוציא המוח ויוכל ליהנות מן העצם ואמאי ישרפו העצמות ג"כ) סברין מימר אין חולצין את הפסול (פי' המפרשים משום דבו ואפי בפסול ולי נראה דהא דאמר סברין מימר אין חולצין את הפסול הוא כמו דאמרינן בפסחים (ד' פ"ג) אמר רב מרי כו' עצמות קדשים ששימשו נותר מטמאין את הידים הואיל ונעש' בסיס לדבר האסור נימא מסייע ליה העצמות והגידים והנותר כו' הני עצמו' דמי אילימא דלית בהו מוח כו' נשדינהו אלא פשיטא דאית בהו מוח אי אמרת בשלמא שימוש נותר מילתא היא אמטו להכי בעי שריפה אלא אי אמרת שימוש נותר לאו מילתא היא למה להו שריפה נתברינהו ונחלצה למוח דידהו ונשרפנה ונשדינהו לדידהו וע"ז אומר בירושלמי סברין מימר אין חולצין את הפסול דכיון דשימשו נותר ע"כ בעי ג"כ שריפה ע"ז אמר ר"א ואפי' תימר חולציןפתר לה כר' יעקב דר' יעקב אומר הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם והוא כמו דמשני בפסחים (שם) לא קשיא כאן שהיתה לו שעת הכושר כו' ר' יעקב אומר היתה לו שעת הכושר ונפסל יש בו משום שבירת העצם]:

שם ר' אימי בשם ר"א מה טעם אמרו העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר שהשורף יש בו משום שובר (פי' דמשני דלמה ישרפו בששה עשר למה אין שורפין מתחילה קודם שנעשה נותר ויחלוץ את המוח ויכול לאכול) וע"ז אומר שהשורף יש בו משום שובר וא"כ כיון דסובר ר"א שהשורף יש בו משום שובר א"כ הא דקתני ישרפו בששה עשר היינו כיון שהוא פסול אין בו משום שובר אע"ג שהיה לו שעת הכושר והא דאין שובר העצם כדי ליהנות בעצמות הוא כמו דסברין מימר אין חולצין את הפסול משום דשימוש נותר מילתא היא:

עוד שם שמואל אמר נמנין על מוח שבראש ואין נמנין על מוח שבקולית כו' יכול להוציאו אלא דרך שבירה ר' אחא בשם ר' יוחנן נמנין על מוח שבקולית ואם נמנה נמנה ע"ד דר' יוחנן ישרף וימנה כיון שסובר דאם נמנה נמנה (ומסתמא מפני שיכול להוציאו ע"י שריפה) וישרף וימנה צ"ל ישרוף וימנה (פי' לכתחילה ומשני משום אבדן קדשים שאם ישרוף יהיה הפסד קדשים) והוא כמו דאמרינן בפסחים (ד' כ"ד) משום הפסד קדשים דילמא אכיל נורא כו' על דעתיה דשמואל ישרוף ויהנה (פי' שישבור העצמות לאחר שנעשו נותר ויהנה מן העצם וע"ז משני (כמו דמשני תחילה) סבר שמואל כר' יעקב דאמר הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם: