נועם ירושלמי על פסחים ג:ז:ט

עוד שם בירושלמי ר' ירמי' בעי ויפרידנה וישליכנה לאויר הבית ויקרא לה שם פי' שמקשה שיפרר לפרורין וישליכנה לאויר ובעוד שהוא באויר יקרא לה שם דעדיין הוא שלו ולאח"כ כשיפול לקרקע ממילא יהי' הפקר וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ו') אי נימא משום פירורין הא לא חשיב א"כ ממילא יתבטלו ויהי' הפקר ומה שכתב הק"ע דכשיפרר לא חיישינן שמא יאכל הוא טעות ועיקר הקושיא הוא דיפרר וישליך לאויר ובעוד שהוא באויר לא הוי הפקר עדיין וא"כ יכול לעשותה חלה ולאח"כ יהי' ממילא הפקר מחמת דלא חשיבי ואין בזה משום מפקיר דבר שאינו שלו כיון שהם הפקר ממילא:

וע"ז פריך תמן אמר ר' ירמיה בשם ר' זעירא שני חציי זיתים בתוך הבית אין הבית מצרף בכלי הכלי מצרף וא"כ ה"נ אין הבית מצרף וא"כ מיד שעושה פירורים אין הבית מצרף ולא חשיבי והוי כהפקר וא"כ קשה ויש אדם שמקדיש דבר שאינו שלו דהא לא יוכל להפריש חלה וע"ז משני א"ר יוסי עד שהוא באויר הבית יקרא לה שם. דכל זמן שהם באויר מצטרפים ולא הוה פירורין וא"כ יכול להפריש חלה אין קרקע הבית מצרף לחמץ פי' דלאח"כ כשנופלים לקרקע לא חשיבי והוי הפקר ממילא וא"כ לא יעבור על בל יראה וזו היא קושי' ר' ירמי' או איפשר דזהו תירוץ על קושי' ר' ירמי' דאמר ר' יוסי עד שהוא באויר הבית יקרא לה שם. פי' שאם יצטרפו ואח"כ כשיפלו לקרקע יתבטלו וע"ז אומר אויר הבית מצרף לחלה אין קרקע הבית מצרף לחמץ פי' כיון שאת אומר אויר הבית מצרף לחלה א"כ הבית מצרפן ולא בטלי וא"כ אין קרקע הבית מצרף לחמץ (בתמי') פי' דא"כ איך אמרינן דכיון שנופלים לקרקע לא מצטרפי ומתבטלים ודו"ק: